עדות מקומית, מיד טאון, ת"א
בכל שנה מתקיימת תערוכה זו יחד עם עדות בינלאומית במוז"א במוזאון א"י. לאור הקורונה הוחלט לתלות את הצילומים על קירות בניינים באזור 'מיד טאון' (דרך בגין 144), באוויר הפתוח, במתכונת פסטיבל הצילום שהיה בכיכר המדינה. בלובי של אחד המבנים מוצגים גם סרטוני וידאו. שני המוטיבים השולטים בצילומים השנה הם, כמובן, הקורונה וההפגנות נגד ר"ה
בנימין נתניהו.
בין הצילומים הרבים בולטת התמונה שהתקבלה כבר כאייקון ההפגנה ובה מתזית המים על גבו של מפגין נושא דגל ישראל. כך גם צילום של מפגינה צעירה חשופת חזה ולרגליה עוטי מסכות שנפלו חלל, בריפרור לתמונתו המפורסמת של ד'לקרואה שכבר צוטטה מספר פעמים במחאה. הסרטון (1:39') של אסף שפיר מנציח את מחאת בלפור נגד שלטונו של ביבי התובעת את התפטרותו של ראש הממשלה עקב "כישלונו בניהול נגיף הקורונה, התבטאויותיו נגד מוסדות השילטון, בית המשפט, המשטרה והפרקליטות".
עמדה אירונית מתבטאת בצילום חזה של בחור ועליו הקעקוע "טוב למות בעד ארצנו'... מנגד, צילום אייקוני של הקורונה. עופר וקנין (מקום שני, סדרות טבע וסביבה) מציג את תוצאות המגיפה והסגר המשתקפים בשבילי פארק הירקון הריקים. אלה הפכו למגורי תנים וחיות בר המחפשות מקור מחיה.
גלריה רוזנפלד - זויה צ'רקסקי
זויה צֶ'רקַסקי היא ציירת ופסלת ישראלית (קייב, אוקראינה 1976), זוכת פרס סנדברג לאמנות בשנת 2020. עבודותיה מוצגות בגלריות חשובות בכל העולם. יצירתה עוסקת באופן ביקורתי בשאלות של זהות הפרט והחברה, באקטואליה ובהיסטוריה של הזהות והתרבות היהודית והישראלית, וכן בשדה האמנות עצמו. היא בין היוזמות של תנועת 'הברביזון החדש' המונה חמש אמניות יוצאות חבר העמים לשעבר, אשר, בדומה לתנועה המקורית, דגלה בציור בטבע, מחוץ לסטודיו.
בקווים בטוחים ומצומצמים היא משרטטת את הדמויות עם האפיונים המדויקים לדמות. כך, ברחובות של דרום תל אביב מוצגים תמונות של שוהים זרים, זונות וחנויות ממכר קטנות. ולהבדיל, היא מביאה גם רישומי רחובות ודמויות מבני ברק. מזווית אחרת היא מתעדת בילוי בפארק של יוצאי ברה"ע לשעבר, ארוחה על הדשא, שייט באגם ועוד.
מלך - על הישראלי והבינלאומי, מוזאון ישראל
זוהי תערוכה מוזיאלית ראשונה למלך ברגר, יליד 1926, שפעל לאורך עשרות שנים מחוץ למעגלים המרכזיים של עולם האמנות. עבודותיו משנות ה-70 ועד לשנות האלפיים, עשויות מחומרים מהטבע (כמו גרעינים, זרעים, זרדים, נוצות, קליפות עצי תמר, חלוקי אבן קטנים, אבקה גרוסה מאבנים), ומשקפות ערכים אנושיים, אזרחיים ופוליטיים.
העבודות נראות נאיביות לעיתים. זוהי אמנות מגויסת שמטרתה להעלות על נס את ערכי העבודה, האחדות, והשלום. הרקע הקומוניסטי שלו בולט למדי: הוא דוחה את השתלטות הקפיטליזם ורואה בציניות את הישראלי השואף להשתרש במזרח התיכון, אך עדיין תלוי בתמיכה האמריקנית. ישראל מופיעה בציור זה כמדינה בדגל האמריקני. עבודת קיר מונומנטלית שלו היא מניפסט לשיגשוג העולמי ומרפרפת לאמנות הסוציאליסטית במאה ה-20 בבריה"מ ובאמריקה הלטינית. בעבודה ייחודית אחרת הוא מציג יונה שכנפיה פרושות על כל הדתות, הנצרות היהדות והאיסלאם, ותושבי כל העולם אוחזים ידיים בידידות.
יוסל ברגנר-מסע, גלריה בידרמן
בגלריה בידרמן (כפר שמריהו, הרצליה, פתוחה בהתאם למגבלות הסגר) נזכה לראות מסע בחייו של
יוסל ברגנר, אחד הציירים הידועים והאהודים ביותר בישראל. ברגנר, חתן פרס ישראל לאמנות לשנת 1980, נולד בווינה ב-1920 לאם זמרת, פאניה, ואב משורר ואינטלקטואל. הם התגוררו בעליית גג בווינה.
כשהיה בן 17 עקרה המשפחה לאוסטרליה - כיוון שאביו, שהרבה להסתובב בעולם, חשש מהעתיד. שם למד ברגנר הצעיר אמנות והפך לאחד הציירים המשפיעים ביבשת. שם נישא לציירת אודרי. הזוג עלה לישראל ב-1950, התגורר בתחילה בצפת, ומשנת 1957 גרו ברח' בילו בתל אביב.
ברגנר לא הצטרף לסגנון הארץ-ישראלי, לסגנון הסוציאל-ריאליסטי. רבות מיצירותיו עוסקות בעיירה היהודית אותה עזב בנעוריו, בכלי-זמרים, בפומפיות המעופפות, סמל ליהודי הנודד, ולכן יצירותיו נחשבו "גלותיות". כשהמוטיבים הללו הפכו לסמלים שכיחים באמנות היהודית, התבסס מקומו כאחד הציירים המוערכים, מה גם שהנושא הארצישראלי הופיע בעבודותיו, כמו בציוריו "הפרדסנים", "החלוצים" ועוד. ברגנר הצייר נשאר "יוסל", עממי, צנוע, נאמן לעצמו. הוא לא צייר דמויות הרואיות, אלא בחר את האנושי, המרומז.
ה'בסיס' נסגר
בית הספר הגבוה לאמנות 'בסיס' (הרצליה) בניהולו של הפסל יעקב דורצ'ין, מורים אמנים ידועים כמו
יאיר גרבוז, ליאו ריי, נורית שרת ועוד ועוד, סגר את שעריו בתערוכה של בוגרי השנה השלישית. בלטו בעבודותיהם תלמידי הציור והאמנות הרב-תחומית, במיוחד נוגה גלעד הנועזת שעדיין מחפשת את דרכה ואת זהותה, כדבריה: "בין הקוף לאינסוף מצוי האדם". אומנם קשה להתחרות במוניטין של 'בצלאל' אך גם לתל אביבים וליושבי המרכז מגיע בי"ס גבוה לאמנות.
לסיכום, בצד הקורונה והלחץ הפוליטי (בחירות 4 בשנתיים) יש אולי שמץ אופטימיות. כאשר יפתחו מרחבי התרבות נוכל ליהנות מהתצוגות מ
מקור ראשון.
