פה לאחיי מההתיישבות הצעירה ביו"ש

אדוני יושב-הראש, חברי הכנסת, הרי אני כבן שבעים שנה ולא זכיתי שייאמרו דבריי בכנסת ישראל, במקום של הממלכתיות המתחדשת של העם היהודי בארצו העתיקה. עכשיו שזכיתי אברך: "ברוך שהחיינו וקיימנו והגיענו לזמן הזה".

אני גאה לייצג אתכם, אמי מורתי פראדי, זיכרונה לברכה, לבית פישר, ואבי מורי, רב נפתלי שטרן, זיכרונו לברכה, שניהם אודים מוצלים מאש התבערה שאחזה ביהדות הונגריה בשנים תש"ד- תש"ה.

אימא שתקה תמיד, היא לא סיפרה לנו כלום, רצתה שלא ניפגע בנפשותינו הרכות, אבל אבא לא הפסיק לספר. הוא סיפר לנו איך הגיע מסאטמר עם אשת נעוריו וארבעת ילדיו לרציף הרכבת בבירקנאו, איך הרופא האכזרי, לצלילי ואלס הדנובה הכחולה, הפנה אותו לצד אחד ואת רעייתו בלימו עם הילדים לצד השני, ואיך הפעם הבאה שראה אותם הייתה, כשזקן אחד הצביע על עשן הכבשן ואמר לו: "הינה המשפחה שלך". מהסיפור הזה של אבא נודע לי, שאני בעצם דור ראשון לשואה וכי ארבעת אחיי נרצחו על-ידי צורר כל היהודים.

אבא ז"ל עבר שנה של תלאות וייסורים, כשאת רבים מחבריו הוא קובר, אך מעולם לא ויתר על הומור ועל תקוה ואמונה. משפט המפתח שלו היה: "והבוטח בה׳ חסד יסובבנו", פסוק שאני נושא איתי לכל מקום. כשחזר משם, הקים עם אימא משפחה ואני זוכה להיות אחד מארבעת ילדיו בבית השני הזה. אז אני גאה להיות בנכם ולהיות, ולו לשעה קלה, אחד מ-120 הנבחרים בבית הזה.

אני גאה לייצג את אחי חיים ז"ל ואת אחי ואחותי, ייבדלו לחיים ארוכים, שלמה ויהודית היושבים כאן ביציע לצד שרה רעייתי אם שבעת ילדיי וסבת תשעה עשר נכדיי. אוהב אתכם מאוד. אני מאחל גם הצלחה לדוקטור חגי, בני, שזוכה מהיום להיות רופא. שתהיו לנו בריאים, כל צוותי הרפואה באשר הם שם.

אני גאה לייצג אתכם, רעיי לחיידר "שארית הפליטה" בצפת, שבו היה רב שייע׳לה מרביץ בנו, הדרדקים, תורה, עם סרגל על קצות אצבעותינו, באהבה גדולה. למדתי ממנו קמץ אל"ף א ומסכת ביצה שנולדה ביום טוב, שסוגרת לי מעגל עם הדף היומי שאותו אני לומד כיום.

אני גאה לייצג את חבריי לבית הספר בבני ברק, מהישיבה התיכונית בפתח תקוה ומהמחלקה לפיזיקה באוניברסיטת בר-אילן. כל אחד מכם השאיר בי משהו שאני נושא איתי תמיד.

יש לי הכבוד לייצג כאן את גרעין הנח"ל שלנו מתנועת עזרא, גרעין מתנחלים, שייסד את מבוא חורון בעמק איילון.

אני פה גם עבור פצועי צה"ל, עבור החפ"שים בגדוד הנח"ל המוצנח הסדיר גדוד 50 ומגדוד המילואים המוצנח 420 שבו לחמתי בשתי מלחמות, וגם את חברי מההגנה המרחבית איני שוכח.

אני גאה לייצג כאן את חבריי וחברותיי הנפלאים מהיישוב שילה, מקום משכן ה׳ בראשונה, יישוב שהייתי שותף לחידושו לפני 42 שנה, אחרי אלפי שנות חורבן. יישוב יפהפה של חסד, שבו עתיק וחדש משמשים בערבוביה, "עד כי יבוא שילה ולו יקהת עמים".

אני גאה לייצג את תנועתי, תנועת הליכוד בראשות ראש הממשלה בנימין נתניהו, שנתנה לי הזדמנות להגיע לדוכן הזה, כפי שהיא נותנת למגוון רחב של אנשים ונשים ממגזרים שונים ומעדות שונות, חובשי כיפות שקופות, סרוגות ושחורות. כולם נקבצו באו לך.

אני שולח מכאן ברכת "אל נא רפא נא לה" לחברי לתנועה, חבר הכנסת דוד ביטן ולאחי נידאל איברהים, בתוך כל שאר חולי ישראל. אני מאושר לייצג כאן את המועצה האזורית הגדולה בארץ, מטה בנימין, ואת כל תושביה. אחלה מועצה יש לך, ישראל גנץ.

ופינה חמה ומיוחדת יש לי בלב, כשאני עומד כאן נרגש על במה זו, לכל אנשי ההתיישבות ביהודה ושומרון, חולמים וחלוצים, שאני משמש להם שליח ציבור מזה כמה עשורים. אני כאן בכנסת לזמן שאול. יש לי כרגע ובינתיים רק שלושה חודשים לעשות בשליחות הציבורית הזאת. זה אולי הנאום היחיד שאשא בכנסת. את הזמן המועט הזה אני מבקש לנצל, כדי להיות לפה לכל אחיי מההתיישבות הצעירה ביהודה ושומרון. זו נקראת התיישבות צעירה, אבל היא כבר לא כל כך צעירה. היא בת 20, אפילו 20 ומעלה. יש בה עשרות יישובים שקמו בשליחות ובגיבוי של ממשלות ישראל, יישובים שבהם מתגוררים אנשים נורמטיביים, רופאים ומהנדסים, חקלאים ובנאים, חיילים וקצינים, זוטרים או בכירים. יום אחד הונפה עליהם החרב המשפטית שניסתה לגדוע את מפעלם. התחילו לכנות אותם "מאחזים" על-פי השיטה הבולשביקית להציב תג שלילי לכל ערך לאומי. תהליכי ההסדרה והתמיכה הממשלתית בהם נפסקו בבת אחת ב-2004 עם דוח טליה ששון. מאז הישובים הם יצורי כלאים בשטח, בלי חשמל נורמלי, בלי מים, בלי תקשורת, בלי תחבורה ציבורית ואפילו לא מרכיבי ביטחון. ניסו להתיש את תושבי היישובים הללו, אבל הם ממשיכים להתעקש ולחיות שם ולגדל כבר דור שלישי.

בפברואר 2011 התקבלה סוף-סוף החלטת צוות שרים הקובעת: מה שבאדמות מדינה יוסדר. אבל מאז טופלו רק יישובים בודדים, למרות ועדת ההסדרה, וצוות ההסדרה ואין סוף עבודת מטה שנעשתה בנושא. לאחרונה גובשה החלטת ממשלה על-ידי השרים צחי הנגבי ומיכאל ביטון, החלטה הומניטרית, שמקובלת על המינהל האזרחי, ושלוקחת כ-50 יישובים על אדמות מדינה ומכניסה אותם לתוך תהליך הסדרה, ובינתיים מאפשרת לרשויות המדינה לתת להם תשתיות בסיסיות. ההחלטה נתקעה במזכירות הממשלה ולא מקודמת. מדוע? כי שר הביטחון בני גנץ החליט לפתע שזה לא מתאים לו פוליטית, שמא מישהו שם בשמאל יחשוד בו שחלילה הוא נהיה ימין. אחרת קשה להבין איך רמטכ"ל לשעבר, שמכיר היטב את ההתיישבות הזאת ואת אנשיה המופלאים, חלקם קצינים ששירתו תחת פיקודו, שמכיר את מירקם החיים שלהם, מפקיר אותם בשטח בגלל הפוליטיקה. איש התיישבות שפוגע בהתיישבות.

המתיישבים האלה הקימו היום מאהל מחאה ופתחו בשביתת רעב. מדוע, גנץ, דחפת אותם לשם? השר בני גנץ, התעשת, לא הכל פוליטיקה. יש כאן 25,000 תושבים שכבר סבלו די. הסר את הווטו שהטלת על הצעה שאתה היית שותף לה.

ולראש הממשלה מר בנימין נתניהו אני קורא: גם לנו יש אחריות. אל תיתן לבני גנץ להתעמר באוכלוסייה אזרחית ישראלית זו של אנשים, נשים וטף. תודיע בבקשה לשר הביטחון עוד היום שלא תאפשר להעלות שום נושא בממשלה לפני שיסיר את הווטו מהסדרת ההתיישבות הצעירה ביהודה ושומרון.