צפיתי בימים האחרונים מספר פעמים בהופעותיו של נפתלי בנט בתקשורת והאזנתי לדבריו. פעם אחרונה הייתה במוצ"ש, 2.1.2021, בתוכנית "פגוש את העיתונות", ערוץ 13, בניווטה הקלוקל של רינה מצליח. המסקנות מכל הופעותיו של המרואיין בנט דומות ויש לזכור שהדברים נכתבים משום שהאיש מציג עצמו כמועמד לראשות הממשלה בבחירות הקרובות.
עבור רבים בציבור שהעברית אינה שגורה בפיהם ברמת שפת-אם ואינם בני-תשחורת, מדבר בנט מהר מדי. השיח מתוח ונעדר תחושה שהוא מתנהל על מי-מנוחות מתוך ביטחון עצמי ושליטה בדיאלוג. בשיחות ממין זה אין צורך להעביר "כמויות" של חומר ופרטים, אלא למקד דברים בעיקרי המסרים. משפטים נוקבים או בעלי מסר דיכוטומי: טוב - מול רע, נכון - מול שגוי, מצוי - מול רצוי וכו', מעבירים מסר קצר חד וברור.
בנט חוזר בדבריו פעמים רבות מדי על משפטים שעיקרם: קורונה, קורונה וחוזר חלילה. אין ספק שהמאבק במשבר הקורונה וספיחיו יהיה נושא-פנים מרכזי בקדנציה הקרובה של הכנסת והממשלה. אולם יש בישראל נושאים לא מעטים חשובים, דחופים ורוויי לקויות מהותיות. לא אצל כולם הקורונה נתפסת כעיקר (לאחר החיסון) ולא כולם סבורים שמבחנו של ראש הממשלה הבא הוא אך ורק תיקון הטיפול הלוקה בקורונה. מועמד לראשות הממשלה איננו "פרויקטור הקורונה"; אלא המתכלל הראשי של כל הנושאים והמהלכים הראשיים בניהול המדינה. אל לו לשכוח זאת.
- איבוד רסן השליטה על השיחה
חלק מהמראיינים משתלט על שיחה עם מרואיין בודד בצורה גסה, משתמש בה להעברת המסרים המתוכננים לו ע"י המערכת (או רצויים לו מטעמים אחרים) ובצורה בוטה ומתמדת מתערב בתשובות המרואיינים ומפריע להם להתבטא; רינה מצליח מצטיינת בתכונה זו. לכן, מול מראיינים כאלה, חייב המרואיין גם להשתתף בניהול השיחה והקצאת הזמנים בין הנושאים. בנט נסחף אחר תרגילים אלה, משתף פעולה במודע, וסביר יותר שבלא מודע, עם תרגילי המנחה ובמקום להקצות את עיקר הזמן למסריו החשובים, הוא מכלה אותו בחזרה על הדברים שכבר נאמרו. ראיונות פוליטיים הם חלק אינטגרלי מהמאבק הפוליטי, וחובתו של המרואיין לשמור על האינטרסים שלו ולהעביר את מסריו, לפחות באותה מידה שהוא משיב בפועל על שאלות המראיין כפשוטן. הרושם שנוצר אצלי הוא שבנט מגיע לראיונות אלה, כאשר הוא איננו מוכן ואיננו ממוקד בעיקר: יצירת דימוי של מנהיג מנוסה, בטוח בעצמו, עם אג'נדה מסודרת, תוכנית עבודה מוגדרת ואידאולוגיה מגובשת.
התעלמות זו לובשת שתי צורות עיקריות: כיוון המבט ואופי השיחה וקביעת תכני המענה. בנט פונה יותר מדי פעמים ולמשך זמן ממושך מדי אל מנחה הדיון, אף על-פי שהכתובת האמיתית לדבריו הוא הציבור. עליו להפנות את מבטו למצלמה ולהדגיש באמצעותה בשיח "ישיר" את הדברים שהוא מבקש למקד בהם את תשומת לב הציבור.
- מסרים פלורליסטים אך לא מייגעים
הקורונה אינה חזות הכל. בנט סבור שיש לו מה "למכור" לציבור בשאלות הנוגעות לניהול משבר לאומי, וזה כנראה נכון עובדתית. אולם מבחינה זו, הקורונה היא מקרה פרטי. לראש ממשלה, במיוחד במדינת ישראל, הקורונה נושא חשוב אבל לא יחיד. משברים לאומיים אחרים קיימים גם עתה וצפויים בעתיד, והאצלת הלקחים והיכולות מנושא אחד לנושאים אחרים, היא מסר אוניברסלי שאין מותירים אותו כרמז אלא הופכים אותו לתשתית נושאת למסר רחב הרבה יותר. כך עושה למשל, נתניהו כאשר הוא מזכיר לציבור שהוא גם "מלך" הכלכלה, ההתיישבות, השלום, הביטחון ופיתוח יחסי החוץ ועוד. יש לבנט הישגים אחרים מתקופת היותו שר, מעבודתו בממשלה מהחיים האזרחיים ועוד, שצריך למנפם לכלל יכולת פלורליסטית נרחבת. דרך הימין מטושטשת כיום. יותר מדי גורמים מנכסים לעצמם את ההובלה בנושא; ראש ממשלה הוא גם ראש הגוש!
- תוכניות לעתיד ודרכי הגשמתן
בצדק מדבר בנט על חולשותיו של נתניהו בניהול ענייני הפנים, אבל כושל בהצגת יכולותיו הוא לבוא במקומו ולתקן מציאות זו כראש ממשלה. אין צורך להציג לוח זמנים ותקציב מפורטים מדי, אך קיים צורך להציג משימות עיקריות, סדרי עדיפות ושינויים מהותיים שיבקש לחולל כראש ממשלה. בהקשר זה ניתן לציין שגדעון סער נוקט גישה משכנעת יותר כאשר בימים האחרונים פרסם את הצעותיו לרפורמה במערכת המשפט, ולשינויי חקיקה בנושאי המאבק באלימות במשפחה. מומלץ לבנט לאמץ גישה דומה, בין אם בדרך של יוזמות לתיקון המצב הקיים ובין אם בחלופות וביקורת על הצעותיהם של מועמדים אחרים.
- שותפויות פוליטיות ונושאי טאבו
בנט אינו מבהיר את כוונותיו בעניין שותפויות פוליטיות אפשריות להקמת קואליציה שלטונית. אם קיימות התבטאויות כאלה, הן בגדר של שמירת אופציות פתוחות שאינן מסבירות כהלכה את עמדותיו ומדיניותו. היכן, למשל, גבול השילוב בין קוניוקטורות פוליטיות מזדמנות לבין עקרונות מנחים?! מהם עקרונות הליבה (מלבד סלידה ממפלגות אנטי-ציוניות במובהק; יש כאלה?!) מהם המשרדים שיבקש לשמור בשליטתו הישירה וכיצד קשור הדבר לסדרי העדיפות. אין ספק שמורכב לצייר תמונה מפורטת כאשר המערך הפוליטי כולו נמצא בתהליך שינוי והתהוות, אבל אין גם פטור בלא כלום, שמעורר אמון ואמפתיה בציבור חשדן וספקני כשלנו.
תנאי הכרחי של בנט להגיע לראשות ממשלה, הוא 20 - 25 מנדטים. עם פחות מכך, לא יהיה טוען רציני לתפקיד. לכן, מסר עיקרי החסר בדבריו וחייב להיות מודגש חזור והדגש - הוא: כל שאני מבטיח מותנה בעוצמה הפוליטית שתוענק לי על-ידי הציבור. (הווה אומר כי כל הסבור שמנהיגות איכפתית ואמפתית כשלי היא שדרושה כיום לשיקום השבר בחברה הישראלית, לצד הטיפול בצרכי המדינה ובחוליי המשק, חייב להעניק לי את הכוח ולהימנע מתמיכה בשברי מפלגות ובמפלגות שוליים).
- יעדים אסטרטגיים (תוכנית) - רשימת 5 - 10 הנושאים החשובים ביותר
נראה שבנט חייב להיעזר ביועץ תדמית ותקשורת לעיצוב הופעותיו ומסריו ולהגיע בהקדם לרמה תחרותית עם נתניהו. אם ימשיך בדרך הנוכחית, יתחיל, להערכתי, לאבד גובה. השוליים "הנודדים" בציבור הישראלי מהם הוא יכול לגייס תוספת תמיכה, צרים וזמניים ויתקבעו ככל שנתקרב לבחירות ולמרוץ יתווספו רשימות אופנתיות חדשות.
