30 שנה למלחמת המפרץ: ארכיון צה"ל חושף

מהדורות החדשות של קול ישראל נחשבות לקודש הקודשים של השפה העברית. מעל 80 שנה של מפעל אדיר של קריינות מקצועית, עם רי"ש מתגלגלת. עם הקמת התאגיד ופירוק רשות השידור, הוחלט להשאיר לרדיו את השם קול ישראל, אולם נראה כי עם פרישתם של כמה קריינים מדור הנפילים של הרדיו לפנסיה, לא מצא לנכון תאגיד כאן לאייש את התקנים החסרים ולהכשיר למקצוע דור חדש. דווקא היום, יום השפה העברית, צופים ותיקי הרדיו במתרחש היום, לנוכח ירידת קרנה של העברית בשידורי תאגיד כאן, ואינם יודעים את נפשם מרוב צער.

ב-4 ביוני 1989 הורה מנהיג דאז, דנג סיאו-פינג, לצבא להיכנס בכוח לכיכר טייננמן ולחסל את הפגנות הסטודנטים במחיר דמים של אלפים, במטרה לשמור על יציבות שלטון המפלגה הקומוניסטית.

מנהיג אירן, עלי חמנאי, מקפיד להדגיש בנאומיו את עקרונות המהפכה האיסלאמית, ולהזהיר מפני התככים (והחתרנות הרעיונית) של ארצות הברית וכמובן מפני ישראל. הוא דורש מהדרגים הבכירים בממשלתו ליישם את "כלכלת ההתנגדות", שאמורה לדעתו לאפשר לאירן לעמוד על רגליה גם בתנאי מצור וסנקציות. חמנאי מגלם קו אידיאולוגי ברור ובעל המשכיות היסטורית מאז המהפכה ב-1979. מה שמייחד את המשטר האירני הוא התפיסה של "שלטון חכם ההלכה", קרי: שלטונו של חמנאי בתור פוסק אחרון ומוביל המהפכה. ההיבט המהפכני הוא החשוב ביותר, ומוביל את התנהגותו של המשטר האירני במדיניות הפנים והחוץ.

הרשימה האחרונה שלי, שכותרתה "אובדן שליטה", הופיעה כאן ב-02.10.20. מאז בחרתי להיות צופה - לראות ולשמוע איך המציאות מתכתבת עם הכוכבים, המוכיחים שוב ושוב שרק הם מציגים את האמת (הכל על בסיס רשימות ותחזיות שנכתבו כאן לאורך השנתיים האחרונות), ולא יעזור לאיש - בעיקר לא לפרשנים או לעיתונאים - לשכנע את כולנו שהמציאות היא שונה. היום כבר גלוי שרובם בחרו בתפקיד "מהנדסי תודעה" במקום להיות עיתונאים "לפי הספר". מה שמחזיר אותי לצטט את וינסטון צ'רצ'יל: "אין דבר כזה שנקרא "דעת קהל", יש רק את אותן הדעות שהתקשורת בחרה לפרסם". אצלנו בארץ החולשה היא בקהל שמאמין להם.