השליטה הדמוקרטית בסנאט מפעילה לחץ על שופט בית המשפט העליון, סטיבן ברייר, לפרוש ולאפשר לנשיא הנכנס ג'ו ביידן לבחור את מחליפו – מדווח וושינגטון פוסט. ברייר בן ה-82 מונה בידי הנשיא ביל קלינטון ב-1994 והוא השני בוותק בבית המשפט העליון אחרי קלרנס תומס. לשופטי בית המשפט העליון האמריקני אין גיל פרישה קבוע בחוק.

ברייר הפך לבכיר בין שלושת השופטים הליברלים, אחרי מותה של רות בדר-גינזבורג, לצידן של אלנה קגן וסוניה סוטומאיור. ששת השופטים האחרים מונו בידי נשיאים רפובליקנים ונחשבים לשמרנים: הנשיא ג'ון רוברטס (אם כי הוא מצביע לעיתים עם הליברלים), תומס, סמואל אליטו, ניל גורסוץ', ברט קוואנו ואיימי קוני-בארט (שלושת האחרונים – מינויים של הנשיא דונלד טראמפ). לדמוקרטים יהיה לפחות עד בחירות אמצע הקדנציה בנובמבר 2022 רוב בסנאט – בזכות הקול המכריע של קאמלה האריס.

דיקן הפקולטה למשפטים באוניברסיטת ברקלי, ארווין צ'מרניסקי, קרא לברייר לשקול לפרוש כעת. בשנת 2014 הוא הפנה קריאה דומה לבדר-גינזבורג, כאשר ברק אובמה היה הנשיא ולדמוקרטים היה רוב בסנאט, אך היא לא נענתה. גם הקבוצה הליברית Demand Justice הפנתה קריאה דומה, מיד לאחר שהדמוקרטים ניצחו בשבוע שעבר בבחירות לסנאט בג'ורג'יה והשיגו את השליטה בו. לדברי הקבוצה, ברייר צריך לאפשר לביידן למנות את האישה השחורה הראשונה לבית המשפט העליון, כפי שהתחייב בקמפיין שלו.

באוקטובר שעבר נשאל ברייר בכינוס מקצועי, האם שופטים בבית המשפט העליון צריכים להביא בחשבון מי יחליף אותם כאשר הם שוקלים האם ומתי לפרוש. ברייר השיב: "ברור שמפעם לפעם אתה חושב על זה. זה חלק מההזדקנות. זה בלתי נמנע". אולם, המשיך ברייר, זהו נושא מסוכן בשל הצד הפוליטי שלו: "ככל שהזירה הפוליטית חמה יותר ואינטנסיבית יותר, כך אנחנו יותר מתרחקים ממנה. פסקי הדין שלנו מיועדים ל-330 מיליון אמריקנים, כך שלאנשים משני הצדדים צריך להיות אמון שכשופט אתה אדם הוגן".

טראמפ מינה שופטים צעירים: גורסוץ' הוא בן 53, קוואנו בן 55, וקוני-בארט – בת 48. בצד השמרני של המפה היו מי שקיוו, שגם תומס (בן 70) או אליטו (בן 70) יפרשו, כדי לאפשר לטראמפ למנות שופט צעיר יותר. למרות שהם מדגישים את עצמאותם, שופטים רבים נוטים לפרוש כאשר נמצא בשלטון נשיא מן המפלגה שמינתה אותם, או כאשר הנשיא המכהן צפוי למנות מישהו דומה להם.

לדברי סקוט למו מאוניברסיטת וושינגטון, ב-50 השנים האחרונות רוב הפרישות מבית המשפט העליון היו "אסטרטגיות". ויליאם ברנן ות'ורגוד מרשל היו השופטים היחידים מאז 1968 שפרשו כאשר השלטון היה בידי המפלגה האחרת. שני המתינו ככל שיכלו לאורך 12 שנותיהם של רונלד רייגן וג'ורג' בוש הבן, עד שנאלצו לפרוש מסיבות בריאותיות.

שני השופטים אותם מינה קלינטון – בדר-גינזבורג וברייר – דחו קריאות לפרוש בעת כהונתו של אובמה. בשנת 2013 אמרה בדר-גינזבורג, אז בת 80, כי היא מעריכה שיורשו של אובמה יהיה דמוקרט. שנה לאחר מכן אמרה, בהתייחסה לאקלים הפוליטי: "מי לדעתכם יכול להתמנות כעת ולקבל את אישור הסנאט, ושהייתם מעדיפים אותו על פנַי?". בדר-גינזבורג קיוותה לכהן עד לתום ממשל טראמפ, אך נפטרה בספטמבר שעבר וטראמפ מיהר למנות את קוני-בארט.

בדר-גינזבורג סבלה זמן רב מבריאות לקויה, בעוד בריאותו של ברייר איתנה – מציין הפוסט. חבריו ועוזרים משפטיים לשעבר אומרים שהוא אוהב את עבודתו ונהנה מחברתם של כל עמיתיו, כולל אלו שאינו מסכים עימם. יש המציעים, כי בשל חוסר הוודאות של תהליך המינוי, יכול ברייר להתנות את פרישתו באישורו של מחליפו, כפי שעשתה השופטת סנדרה דיי-אוקונור ב-2005. השופט האחרון שפרש ב-2018, אנתוני קנדי, לא יצר התניה כזאת, אבל היה בטוח למדי שמחליפו יהיה שמרן כמותו: גורסוץ' היה עוזרו המשפטי, וקנדי עצמו הציע את קוואנו שאכן ירש את מקומו.

כאמור, ביידן הבטיח למנות אישה שחורה אם יתפנה מקום בבית המשפט העליון. שתי המועמדות המובילות הן שופטת בית המשפט העליון בקליפורניה, לאונדרה קרוגר (שהייתה סגנית פרקליט המדינה בממשל אובמה), והשופטת המחוזית הפדרלית קטנג'י בראון-ג'קסון (שאובמה שקל להציע אותה ב-2016). בראון-ג'קסון הייתה עוזרת משפטית של ברייר, ויש המזכירים אותה כמועמדת לתפוס את מקומו של שר המשפטים המיועד, מריק גרלנד, בבית המשפט הפדרלי לערעורים בוושינגטון.