שנתיים למותו של כתב הטלוויזיה איתן אורן

איתן אורן נולד בשנת 1944 בשם איתן נודלמן, בנם של שושנה וחיים נודלמן. לאיתן אח, פרוייק'ה (אפרים) ואחות עדנה. הוא גדל והתחנך בתל אביב והתגורר עם משפחתו ברחוב גדעון באזור כיכר מסריק בתל אביב. איתן למד ביסודי בבית הספר הכרמל (כיום גבריאלי) ובתיכון בגימנסיה גאולה. לקראת סוף שנות ה-60 החל ללמוד בפקולטה למדעי הרוח ובחוג ללימודי המזרח התיכון באוניברסיטת תל אביב.

איתן היה בעל כשרון מוסיקאלי וניגן על אקורדיון ופסנתר. לפרנסתו שילב לימודיו בהוראת והדרכת מוזיקה במוסדות חינוך במתנ"סים, הוא ליווה באקורדיון מקהלות ועסק בהנחיית שירה בציבור בליווי שקופיות. תקופה מסוימת היה מדריך למוזיקה בקהילות בחו"ל. באותה תקופה החל בכתיבת שירים (מילים ולחן). אחד משיריו הוא "שיר הצופים" המשמש עד היום כהמנונה של תנועת "הצופים" ומושר בפי אלפי חניכי התנועה באירועים וטקסים שונים.

מנחה ומורה לשירה בטלוויזיה הלימודית

בשנות ה-70 השתתף איתן אורן בתוכנית בטלוויזיה הלימודית (לימים הטלוויזיה החינוכית) בשם "רונו שיר", במסגרתה לימד את הצופים מילים של שיר עברי וכיצד לשיר אותו נכון כשהוא מנגן בעצמו באקורדיון.

איתן נשא לאשה את חברתו דליה וינר מראשון לציון, בתם של יושבעת וישעיהו וינר. אמה של דליה יושבעת היא צעירת ילדיהם של ציפורה (לבית פריימן) והמורה דוד יודילוביץ' ממייסדי המושבה ראשון לציון.

מצטרף לצוות הטלוויזיה הישראלית

אלמנתו של איתן, דליה אורן מספרת לי, כי תקופה מסוימת עבד איתן ככתב בקול ישראל יחד עם יצחק רועה. פרט נוסף לא ידוע לציבור הרחב שסיפרה לי דליה הוא שאיתן אורן והסופר רם אורן הם בני דודים. האבות היו אחים. לא ראיתי אזכור לכך בביוגרפיה של איתן ורם אורן. אני מצטט את דברי דליה אורן כלשונם.

אי שם בשנות ה-70, מצטרף איתן אורן למחלקת החדשות של הטלוויזיה הישראלית (ערוץ 1). הוא שימש כתב לענייני משטרה ופלילים ובין השאר סיקר את פרשת רצח הילד אורון ירדן. כן סיקר מגוון רחב של נושאים: נושאי שטחים. נושאים חברתיים, אולם יותר מכל, זכור אורן בזכות סרטי תעודה וכתבות עומק בנושאים חברתיים ואנושיים שהכין, כתב וביים עבור כמה מתוכניות הדגל של הטלוויזיה הישראלית ובהן "יומן השבוע" (היומן) והתוכנית "מבט שני". תוכניות אלה זכו בזמנו לשיעור צפייה גבוה.

בכתבותיו ששודרו לאורך שנים רבות בטלוויזיה תיעד אורן בכישרון ובאופן ייחודי ונוגע ובגובה העיניים סיפורים חברתיים ואנושיים מרגשים. היו לא מעט צופים שחיכו מדי שבוע בצפייה דרוכה ובכיליון עיניים לכתבותיו של אורן. אורן זכה להערכה מקצועית רבה גם בקרב חבריו העיתונאים.

אחד מאנשי מחלקת החדשות של ערוץ 1, הכתב המיתולוגי פרדי גרובר כותב עליו: "עבדנו יחד במשך 31 שנים במחלקת החדשות של ערוץ 1, וכתבותינו שודרו לא פעם זו לצד זו ב"יומן השבוע". רחשתי הערכה עמוקה לאיתן. יכולתו הנדירה לספר סיפור, לכתוב טקסט, לדובב אנשים, ומעל הכל, המצפון והרגישות שלו בכל אחד ואחת מסרטיו ומכתבותיו - הפכו אותו לאחד מטובי העיתונאים הדוקומנטריים בארץ".

"להיות קצין"

אחד מסרטי התעודה הידועים שכתב (תסריט) וביים אורן היה הסרט התיעודי "להיות קצין", שהוקרן בערוץ 1 ב-1991. הסרט עוקב אחר מספר צוערים מתחילת קורס קציני חי"ר ועד להצבתם בתפקידי פיקוד בשטח. הסרט מתחיל בשלב המיון הראשוני של הצוערים, וסוקר את פחדיהם. בהמשך עוקב הסרט אחריהם ביציאות הביתה, בדילמות משפחתיות, ובדילמות חברתיות. הסרט הוקרן פעמים רבות בכנסים ובסמינרים וזכה להצלחה רבה. את שיר הנושא של הסרט "בדרך הזאת לבד" - כתב (מילים ולחן) במאי הסרט איתן אורן ומבצעת אותו הזמרת סימה עמיאל.

אחד מהקצינים שהשתתף בסרט היה מיכאל ביטון, לימים ראש המועצה המקומית ירוחם וכיום שר בממשלת ישראל. בפוסט שהעלה ושיתף בפיסבוק לאחר שנודע לו על מותו של איתן אורן, כותב ביטון כך: "איתן חשף אותי לתקשורת עוד בצעירותי כשאני דיי טירון ומבולבל בגיל 20 אך עשה זאת בעדינות, רגישות ועין טובה. נפגשנו כמה פעמים אך לא זכיתי להודות לו על שהנציח את הוריי. איתן העניק לי את תיעוד הווידאו האיכותי והיחיד של הורי האהובים מסעודה ואליהו ביטון - ההנצחה החייה היחידה שלהם בסרט". עוד כותב ביטון בפוסט: "איתן סבל בשנותיו האחרונות ואני לא ראיתיו. לצערי אלך להלוויתו של איתן ביום ראשון להוקיר ולהודות לגיבור תרבות אשר היה ביננו ולהודות על העין הטובה והמעמיקה שלו שליוותה אותי בגיל כל כך צעיר".

"הן אפשר"

סרט תיעודי מרגש נוסף של איתן אורן היה, "הן אפשר" - עם חיים חפר בשביל הזיכרונות -הסיפורים שמאחורי השירים שכתב חיים חפר במלחמת העצמאות.

בסרט ששודר במסגרת התוכנית "מבט שני" בטלוויזיה הישראלית מלווה הבמאי איתן אורן את המשורר חיים חפר למקומות שעליהם כתב את השירים המפורסמים כמו: "הן אפשר", "היו זמנים", "יצאנו אט", "רותי", דודו" ועוד. בסרט מספר חפר אודות הרקע לכתיבת השירים ועובר עם הבמאי במקומות עליהם נכתבו השירים. הם מסיירים במצודת כוח בנבי-יושע, בחוף קיסריה, בבית הקברות בקריית-ענבים ובמקומות נוספים. חיים חפר מספר על הקשר שלו לאותם מקומות ואישים, אליהם התחבר במיוחד. בכול נקודה ממתינים לו מגיבורי אותם ימים, יחד עם זמר או זמרת השרים בפניו את השיר המקושר למקום. למשל: השיר "דודו" מושר מפי ישראל גוריון, ליד האנדרטה במצודת כוח. או "רותי" המושר בחוף קיסריה. בין המשתתפים: ישראל גוריון, דיתה פרח, גיל אלדמע, מרינה מקסמיליאן בלומין, אברהם אדן, לוליק, אחינועם ניני ועוד.

"לקחי לטרון"

אחד מסרטיו התיעודיים של איתן אורן היה "לקחי לטרון "ששודר בטלוויזיה הישראלית ועסק בקרב בלטרון ב-1948 במלחמת העצמאות, בו נפצע אריק שרון ששירת אז כמפקד מחלקה בחטיבת אלכסנדרוני. שרון חולץ על-ידי אחד הלוחמים, ופונה לקבלת טיפול רפואי, שרד את הפציעה רק בקושי. כוחותינו הופתעו ממארב של כוחות הלגיון הירדני. רבים מלוחמינו נהרגו בקרב זה. הסרט בוחן כיצד עיצב והשפיע קרב כושל זה על אריאל שרון - חייו דרכו וחשיבתו הצבאית.

ב1987 הוענק לאיתן אורן פרס משה (מוש) פרלמן לטיפול תקשורתי בענייני צה"ל וביטחון ישראל .אורן קיבל את הפרס על כתבותיו בפרשת מות הגיבורים של אורי אילן בכלא בסוריה ועל אלוף יוסי פלד -ילד ניצול שואה שהיה למפקד בכיר בצה"ל.

סערת טקס ההשבעה לארגון אי"ל

בספטמבר 1995, חודשים ספורים לפני רצח יצחק רבין שודרה בטלוויזיה הישראלית כתבה של איתן אורן על טקס השבעה של חברים חדשים לארגון אי"ל (הארגון היהודי הלוחם) שבה נראים צעירים עומדים סמוך לקברו של לוחם הלח"י אליהו חכים בהר הרצל, ובהדרכת והנחיית מנהיגם אבישי רביב נשבעים לארגון אי"ל כשאקדח צמוד לחזם ומצהירים שאם יהיה צורך יהרגו גם יהודים. הכתבה עוררה סערה ציבורית והזדעזעות נרחבת. לאחר שנחשפו קשריו של אבישי רביב עם השב"כ ונטען כי רביב שימש סוכן השב"כ, הוטחה בקורת קשה כנגד איתן אורן ורשות השידור, הם הואשמו ששיתפו פעולה עם השב"כ וכי שידרו את הטקס על-אף שידעו כי הוא פיקטיבי ומבוים. אורן דחה טענות והאשמות אלו.

גם לאחר שפרש לגמלאות אי-שם בתחילת שנות ה-2000 המשיך איתן להפיק ולביים סרטי תעודה. ב-2008 חוו איתן אורן ורעייתו דליה שכול קשה. בתם רנה אורן נפטרה והיא בת 35 בלבד. איתן אורן נפטר בינואר 2019 ממחלה קשה והובא לקבורה, בבית עלמין ירקון. הותיר אחריו את רעייתו דליה, בנותיו: גילי המתגוררת בחו"ל ונגה אורן, מורה לריקוד ונכדות.