מפלגות החרם והשנאה

פריחת השנאה לראש ממשלת ישראל בנימין נתניהו נדמה שלא היה לה אח ורע בתולדות השנאה למנהיג פוליטי במדינת ישראל. כמו פריחת השנאה כך פריחת המפלגות אשר מצעם מורכב מצמד מילים 'לא נתניהו'. האידאולוגיה שלהם מורכבת רק משלוש מילים: 'רק לא נתניהו'. הזעם הקדוש המניע אותם במילה אחת: 'לך'.

בנימין נתניהו הוא לא קדוש מעונה, הוא בכלל לא קדוש, הוא ראש ממשלה עתיר זכויות, אשר בדרכו הארוכה גם טעה מעת לעת. טעויות חמורות, טעיות מינוריות. אפשר לסלוד ממעשיו של נתניהו, מדרכו, אפשר לאהוב את מעשיו ולהריע להם, אך השיח הדמוקרטי הראוי החליף את מקומו בשיח ארסי, בשיסוי ובהסתה מתמדת, במיצגי זוועה, בקריאות לתלות, להרוג, לאנוס, את מי ממשפחת נתניהו.

שנאה בעוצמה כזו לא הייתה אפילו בימים בהם אלפי ישראלים התפוצצו ברחובות ערי ישראל. לא יצחק רבין המנוח, לא שמעון פרס, לא אהוד ברק, לא אהוד אולמרט 'זכו' למנות שנאה גדושות, מתוזמנות, מרוכזות, לא 'זכו' שמפלגות עתירות פוליטיקאים יקימו כשהסלוגן המרכזי שלהם הוא: 'רק לא נתניהו'. מה עוד צריך לקרות כדי להבין שהשנאה מעבירה בני אדם על דעתם, שהשנאה חוצה גבולות, שההסתה הפרועה והקשה מצמיחה מתנקשים פוטנציאלים עד כדי פגיעה פיזית בראש הממשלה ובני משפחתו.

הפרסום של העיתונאי עמית סגל על מאות מפגינים שטופי זעם ושנאה העוקפים מחסומים בדרך לבית ראש הממשלה ומסתערים בחמת זעם, מואבסים בשנאה על שער הכניסה לבית ראש הממשלה, עד כי מאבטחי השב"כ בבית ראש הממשלה החליטו להעביר את ראש הממשלה, רעייתו ואחרים שהיו בקרבתו למתחם מאובטח במעון ראש הממשלה בבלפור.

והארץ לא רעדה, ומהדורות החדשות לא נפתחו בהתדרדרות החמורה בגין האירוע האלים והקשה של חלק מהמפגינים. הפרשנים לא התריעו והזהירו מהכתובת הכתובה על הקיר באותיות קידוש לבנה, מגישי חדשות לא נאנחו, לא הרימו גבה, לא כיווצו את המצח. כשזה קשור בבנימין נתניהו נדמה שהכל מותר וקווים אדומים הם גומי גמיש ביותר.

פסיכיאטרים, פסיכולוגים, מומחים לבריאות הנפש יכתבו רבי מכר על התופעה הנוראה של שנאת בנימין נתניהו. על האיש שאיחד שמאל וימין כנגדו, האיש שבזכותו נולדה אידיאולוגיה חדשה - נסראללה - כן, חמינאי - כן, אבו מאזן - כן, נתניהו לא ולא.

ולא אמרנו מילה על הסגר אשר כל מטרתו הינה דחיית משפט נתניהו, הבאת מיליוני מנות חיסון לאזרחי ישראל רק בגלל הבחירות, חתימת הסכמי שלום עם ארבע מדינות ערב רק כדי לשנות את השיח בעקבות הקמת מפלגת סער. הבדיחה על חשבונו של העם הטוב הזה, הצורך לגמד כל הישג, לשנמך את ההצלחות, להתעסק בטפל ולא בעיקר.

השנאה מסוכנת לכל הכיוונים, השנאה היא לא תוכנית עבודה, השנאה גם אם היא לובשת בגדים ממלכתיים, מתעטפת בסיסמאות של ממלכתיות, של אהבת חינם, של ריפוי, של איחוד, של אהבה המון אהבה, ורק חרם אחד על איש אחד, שנאה אחת לאדם אחד וכל השאר יסופר בתולדות ישראל.