טוויטר, פייסבוק ופלטפורמות אחרות נזהרו ביותר שלא לפגוע בחופש הביטוי של טראמפ ותומכיו. אני משער, שהשיקולים האמיתיים שלהן היו כלכליים: עשרות מיליוני העוקבים של טראמפ יצרו תנועה רבה, שהיא הבסיס למודל הכלכלי של הכנסות מפרסום. לא פשוט לוותר על אדם שמעורר כזה עניין, גם אם בצורה שלילית. באיזשהו מקום, המגבלות שהטילו עליו בשבוע האחרון נראות כמו חוכמה קטנה מאוד; ככלות הכל, בעוד תשעה ימים הוא לא יהיה נשיא ארה"ב, ומטבע הדברים ההתעניינות בו תפחת בצורה משמעותית.

בכל מקרה, המגבלות הוטלו ועוררו כאמור טענות לפגיעה בחופש הביטוי. אבל עצם העובדה שהן באות רק כעת, מלמדת עד כמה אין יסוד לטענות הללו. אם באמת הייתה "צנזורה אנטי-ימנית" של ענקי ההיי-טק, כפי שמאשימים טראמפ ותומכיו, היא הייתה צריכה לבוא לידי ביטוי במלוא עוזה ערב הבחירות, כדי לפגוע בסיכוייו של טראמפ. הפלטפורמות השונות אומנם הידקו את הפיקוח על התכנים הפוליטיים, אבל זה היה נכון לכל הצדדים; ומי שמסית ומשקר, לא יכול להתבכיין שהכללים הללו פוגעים בו. יש חלופה פשוטה: להגיד את האמת.

המגבלות נולדו משום שענקי ההיי-טק הבינו – מאוד במאוחר – שיש מחיר להסתה בלתי פוסקת ולשקרים בלתי נלאים. כמו אמריקנים טובים, הם נזקקו לאירוע קיצוני כדי לתפוס את מה שהיה ברור לכל במשך חודשים ושנים. הם נזקקו לתמונות הנוראות מן הקפיטול ולשפיכות דמים בו, כדי להבין שיש גבול לכל דבר – ושאם חוצים אותו, התוצאות נוראות מבחינת חיי אדם והישרדותה של הדמוקרטיה האמריקנית. אם פייסבוק, טוויטר וחברותיהן ראויות לגינוי, הרי זה משום שלא פעלו הרבה יותר מוקדם.

בכרי הוא שקרן יותר מתוחכם, אבל עדיין שקרן. הוא התיימר ליצור סרט תיעודי ולהביא עדויות על פעולת צה"ל במחנה הפליטים ג'נין במבצע "חומת מגן". מי שאינו בקיא בפרטים, רואים עדים המתארים מעשי זוועה. אבל למעשה הוא יצר סרט עלילתי – במובן של עלילת דם. ראו מה אומרת עליו השופטת הלית סילש:

"הראיות אינן מלמדות כי נבחן, בדרך כלשהי, קיומו של ממשק בין הראיונות לבין המציאות, ולא הוכח כי הסצנות אותן בנה וערך הנתבע בסרט מבוססות על מצע עובדתי כלשהו, ולו מינימלי... בירור העובדות או הצגתן של שאלות לצורך ביסוס ראייתי כלשהו של הנתונים, לא היה חלק מדפוס הפעולה של הנתבע במהלך הפקתו של הסרט, וספק גדול אם היוו כלל שיקול במערך שיקוליו... מקום בו מוצגים במסגרת הסרט תיאורי זוועה כנתונים עובדתיים, הגם כי אלו לא נבדקו ולא הוצגה ולו ראשית ראייה ביחס להתרחשותם בפועל, אין הנתבע יכול להוסיף ולטעון, בתום לב, כי המדובר בהבעת דעה החוסה תחת מטריית הגנות החוק.

"...הראיות בתיק זה מלמדות כי הנתבע בחר, במודע, שלא לערוך בדיקה, ולו מינימלית, ולו ראשונית, של הטענות והעובדות הבאות לידי ביטוי במסגרת אותם ראיונות, ואז אף הגדיל לעשות כאשר מצא לנכון לשזור לתוך ובין אותם ראיונות, מגוון תמונות, קטעי וידאו ומוזיקה אשר יש בהם עצמם, כמו גם במיקום ובדרך בה הוכנסו לסרט, כדי להמחיש ובחלק מהמקרים אף להעצים את האמור באותם ראיונות.

"...ביחס לחלק מהתיאורים או המצגים המפורטים בסרט, הנתבע מודע, באופן פוזיטיבי וממשי, כי הם אינם אמת, וביחס לחלק אחר - כי הוא מציג את הראיונות כאלו הכוללים תיאור עובדתי, הגם כי זה לא נבדק וממילא לא נתמך בראיה כלשהי. ואילו מן העבר השני, ניצב התובע, אדם פרטי אשר נקרא על-ידי מדינת ישראל לשירות צבאי במהלך מבצע חומת מגן, ומוצא עצמו מוצג בגוף אותו סרט, כמי שבוזז את כל ממונו של אדם אחר, מבוגר וחסר ישע, וזאת כחלק מהצגתה של מציאות אלטרנטיבית כוללת, פרי יצירתו של הנתבע".

אין צורך לומר אף מילה נוספת. הוצאת דברים מהקשרם, עריכה מכוונת, העדר בדיקה של הטענות, יצירת מציאות אלטרנטיבית. חופש הביטוי אינו מגן על כל אלו ואסור לו להגן על כל אלו. חופש הביטוי אינו מילות קסם המכשירות כל מעשה נבלה. חופש הביטוי נועד להגן על דוברי אמת ותמי לב – לא על שקרנים זדוניים.