זה או אנחנו - או גלגל"צ

על דבר אחד אי-אפשר להתווכח בכל הנוגע ל"מגזין" של ערוץ מוזיקה 24. אם לא מדובר בתוכנית המוזיקה הטובה ביותר על המסך שלכם, אז בטוח שאפשר להסכים שהיא המצליחה ביותר מבין כל המתחרות שלה בז'אנר.

קודם-כל בגלל העובדה הפשוטה שאין לה מתחרות בז'אנר (ולא, שידור מחזורי רצוף של "שירה בשידור" בערוץ 23 ממש לא נחשב). וחוץ מזה, כל מי שריצד על המסך במהלך התוכנית אתמול חלק כל-כך הרבה כבוד לדפנה לוסטיג שדי ברור שחצי הביקורות שהיא יורה לכל עבר כבר חדרו אל מאחורי הקלעים של כל סניפי הבארבי באזור חיוג 03.

אז לטובת מי שמעולם לא הקליד את צירוף המספרים 2 ואחר-כך 4 על השלט שלו, רק נספר שמדובר בתוכנית נישה מוזיקלית בהגשת רן לוי, כשלצידו לוסטיג, ויחד, מסתבר, הם כבשו את הברנז'ה הרלוונטית להם. ההשערה הזו לא מבוססת על שיחות עם מבקרי מוזיקה אכולי קנאה וגם לא על גורמים בישיבות פלייליסט כאלה או אחרות, אלא פשוט על התבוננות באיתי פרל, מי שהתארח אתמול באולפן. פרל - תמלילן ומלחין מוערך ופופולרי - התיישב לצידה של לוסטיג כמו היה מאמן כדורגל מליגה ג' שחולק את אותו הספסל עם רון קופמן.

זה שלא מתעסק ברגשות יותר מדי הביע על המרקע רגש אחד מרכזי: פחד. כבר בתחילת הראיון הוא מכריז על עצמו כצופה אדוק של התוכנית ומספר למגישים ששמע על הביקורות הנוקבות שלהם. אל לוסטיג הוא מדבר כאילו היתה צדי צרפתי בשלב האודישנים, כשדעת השופט עלולה לחרוץ את הקריירה המוזיקלית שלו. בין טיעוני ההגנה אפשר היה לשמוע: "אל תקטלגי אותי", ו"אם אני לא אצליח את בטח תעריכי אותי יותר".

עם רפליקות כאלה נשאר רק לתהות איך בכלל הגיעו המגישים למעמד הזה? בעיקר דרך בעיטות. לוסטיג את לוי מנסים לנעוץ שיניים בכל מה שמתחרז עם מיינסטרים. הקונספט הוא: יש גלגל"צ ויש אותנו. עכשיו תבחרו.

מה שמשונה בסידור הזה הוא שלפעמים נראה שהם מנותקים לחלוטין מכל שאר התכנים של התוכנית. כך למשל, אתמול הוקדשה כתבה נרחבת לאלבום של "הבנות נחמה". במשך ארבע דקות ומשהו שמענו רק דברי הלל והדר לשלישיה, שעל-פי גל אוחובסקי לפחות "אין דבר דומה לה בשום מקום בעולם".

כתבה יח"צנית למהדרין שמנהל הלהקה היה חותם עליה בשתי ידיו. מייד כשנגמר המפגן הזה מיהרו המגישים לצנן את ההתלהבות וציינו שנחמה זה אולי יופי, אבל לא מספיק טוב. למה? כי הבנות נחמה רוצות שנחשוב שהן קשורות לתרבות אנדרגראונד כלשהי אבל למעשה הן מיינסטרים. כלומר, הכתבה שראינו היתה בסך-הכל הרמה להנחתה, כדי שלוסטיג ולוי יוכלו לתקוע קצת מרפקים. המגזין יראה לכם את כל מבקרי המוזיקה שנפלו ברשתה של להקה פופולרית כזו או אחרת - עם עדיפות לאחת שנטחנת בפלייליסט - ולאחר-מכן תזכו לשמוע ביקורת אמיתית מהי.

בנוגע לחלוקת העבודה בין השניים, לוסטיג לוקחת לעצמה את ההערות האינטיליגנטיות ולא מפריעה ללוי להפנות לאייטמים השונים ולהחמיא לה לכל אורך התוכנית. השילוב הזה והדינמיקה ביניהם עבדו יופי עד שהגיע קוואמי והמליץ על כמה להקות שוליים ובו-בזמן הכין לעצמו סלט. שם כבר איבדתי אותם.