למה האמריקנים תמיד מאחרים

מבזק חדשות אמש (12.1.21) בניו-יורק טיימס: החל ב-26 בינואר יחויבו כל הנכנסים לארה"ב להציג אישור לפיו אינם חולים בקורונה. מה שעשו מדינות רבות לפני חודשים, מגיע רק עכשיו לארה"ב, וליתר דיוק - בעוד שבועיים. חובת מסיכה ואיסור התקהלויות לא קיימים אפילו כעת, אחרי 23,358,225 חולים (מתוכם 222,121 אתמול) ו-389,599 מתים (מתוכם 4,259 אתמול).

לתגובה האמריקנית האיומה והקטלנית לקורונה יש כמה גורמים. הנשיא דונלד טראמפ נושא באחריות רבה וישירה. המבנה הפדרלי של ארה"ב מותיר את רוב ההחלטות בידי המדינות והרשויות המקומיות, ובכך מונע מדיניות אחידה. בורות, אטימות והטיה פוליטית של עשרות מיליוני אמריקנים מובילות אותם להתנגד לצעדים חיוניים ובראשם הסגר. לכל אלו יש להוסיף תכונה אמריקנית המתגלה שוב ושוב: איחורים כרוניים.

קצת מפתיע, כאשר מדובר במדינה המצטיינת בארגון ובסדר שלה, בה יום זה יום ושעה זה שעה, בה לכל מתקן שירותים כימיים באפגניסטן יש מקום שנקבע מראש, בה יש נהלים מפורטים למלחמה גרעינית. אלא שזה בדיוק חלק מהעניין: האמריקנים כל כך מאורגנים, עד שמאוד קשה להם להיות גמישים. הם כל כך שמרנים, עד שכמעט בלתי אפשרי לשנות את הרגליהם. זה מתבטא בחיי היום-יום וזה הרסני בשעות משבר.

יצא לי לספר על שיחה עם המוכר בחנות של המטבעה הלאומית בוושינגטון לפני שלוש שנים. שאלתי אותו מדוע בכל עשרת הימים שלי בבירת ארה"ב לא נתקלתי אפילו פעם אחת במטבע של דולר ובשטר של שני דולרים, למרות שהם קיימים מזה שנים. תשובתו הכנה הייתה, שהציבור לא התרגל להשתמש בהם, אז הם ממשיכים להסתובב עם מטבעות ה-quarter הכבדים ועם בוכטה של שטרות דולר. לפני שנים הצעתי למו"ל האמריקני של אחד מספרַי להציב דוכן בכינוס יהודי גדול; תדהמתו הייתה כה גדולה, שהרי זה לא נמצא בתוכנית העבודה, עד שאפילו לא קיבלתי מענה.

האמריקנים, אם ניתן לדבר בהכללה על 330 מיליון בני אדם ב-9.83 מיליון קמ"ר, הם עם שמרן מאוד - הרבה יותר מאשר הבריטים, אולי הכי שמרנים בעולם. נכון שיש ביניהם אלפי יזמים מדהימים, נכון שחלק עצום מן ההמצאות החשובות ביותר בהיסטוריה נולדו בארה"ב, אך אלו הם היוצאים מן הכלל. האמריקני הממוצע (שוב, אם יש דבר כזה) רוצה לחיות בשקט כפי שהתרגל כל שנותיו. בדיחה פוליטית אמריקנית ישנה מבוססת על כך שאדם מסביר שהוא תומך בדמוקרטים, פשוט כי כך עשו אביו וסבו.

השמרנות והתכנון הללו עובדים מצוין - בתנאי שאין משבר ובתנאי שהעולם שמסביב לא משתנה יותר מדי. התוצאה היא מה שכינה אפרים קישון "סמי המאחר", אשר "גם נגד הגנגסטרים שלו יצא למלחמה חמש דקות לפני ש-אל קפונה נבחר לסנאט. אף לבעיית הכושים לא שם לב סמי המאחר, בטרם עלו כל עריו בלהבות, ובגידול הרעמה של בניו לא הבחין כל עוד לא הגיעו השערות עד הרצפה... הוא ביסודו בחור טוב, כמו שאומרים. הוא רק קצת איטי, הוא רק בודק את המצב".

ארה"ב צריכה לחטוף אגרוף אדיר בפנים כדי להתעשת ולעשות סוף-סוף את מה שהיה עליה לעשות שנים לפני כן. היא נכנסה למלחמת העולם הראשונה רק באפריל 1917, כאשר בריטניה וצרפת לא היו רחוקות מקריסה. פרנקלין דלאנו רוזוולט יכול היה להכריז מלחמה על יפן רק לאחר פרל הרבור; אם אדולף היטלר לא היה מכריז מלחמה על ארה"ב, ספק אם היה בקונגרס רוב למלחמה נגד גרמניה הנאצית. עד 9/11 האבטחה בשדות התעופה האמריקנים ובמטוסים הייתה בדיחה, והתיאום בין זרועות הביטחון והמודיעין לא היה קיים. היה צורך בקריסתה של אנרון כדי שהאמריקנים יאמצו כללי חשבונאות ובקרה שהיו קיימים בישראל הקטנה עשרות שנים. רק המשבר הפיננסי של 2008 הוביל להגברת הפיקוח על המגזר הפיננסי, לרמה שבישראל הקטנה מנעה משבר דומה. האמריקנים דבקים בחוקה שנכתבה לפני 250 שנה, למרות הכשלים החוזרים ונשנים שלה (ע"ע שיטת האלקטורים) ולמרות שהתחוללו אי-אלו שינויים בשנים שחלפו.

עכשיו הם מאחרים בקורונה, ולא רק בה. היה צורך בהסתערות של אספסוף צמא-דם על הקפיטול כדי שכמה מנהיגים רפובליקנים יכירו בפומבי בכך שבראש מפלגתם ומדינתם עומד אדם בלתי כשיר, בלתי יציב, אלים ואולי חולה נפש. היה צורך בנאום הסתה של טראמפ שהוביל במישרין להסתערות הזאת, כדי שחברות המדיה החברתית ימנעו ממנו - בשבוע האחרון לכהונתו - להמשיך להפיץ את שקריו המתסיסים. מה שהיה גלוי וברור לכל בר-דעת במשך ארבע השנים האחרונות, חלחל לרבים במגזר הפוליטי ובמגזר העסקי רק בעקבות האלימות הפוליטית החמורה ביותר מזה עשרות שנים. מעשי רצח גזעניים ואנטישמיים לא הספיקו. עלילות חתרניות של הנשיא ואנשיו לא הספיקו. שפיכות דמים בשידור חי - זה מה שהאמריקנים היו צריכים.

זה לא ישתנה. זה טבוע עמוק-עמוק באופי האמריקני ומוטמע בלב-ליבה של השיטה הפוליטית. כל שנותר הוא לחזור למילותיו של קישון מלפני 50 שנה: "ואין לו שום אלטרנטיבה. הגולם טוב הלב הזה, שחקן הפוקר הגרוע ביותר של כל הזמנים, הוא הנכס היקר ביותר של האדם החופשי. בזכותו אנחנו חיים בצד זה של המתרס, בזכותו זורחת עוד השמש. 'אלוקים!' - עולה התפילה מכל קצות תבל - 'עשה נס, תן יותר שכל לסמי המאחר!'".