אורי בן ארי או: הגיגים על מחירו של שק סוכר...

סיפורו של אורי בן ארי הוא גם סיפורה של מבשרת ציון וסיפורו של "פרוזדור ירושלים". אזור חיוני זה שוחרר למעשה ב-8 לאוגוסט 1948, על-ידי חטיבת הראל, בפיקודו של אורי בן ארי. החטיבה שילמה מחיר יקר מאין כמוהו בחייהם של לוחמים צעירים רבים.

את מה שלא הצליחה חטיבת הראל בפיקודו של רבין לעשות ב-1948, השלימה חטיבתו של אורי בן ארי לבצע, תוך יומיים, ב-1967.

במועד ההוא היה בן ארי אלוף ומפקד חטיבת הראל. הוא הצליח, עם לוחמיו, לכבוש את הרכס מזרחית צפונית למבשרת, בואכה הר הזיתים, בסערה. הישגיו היו המבוא המוצלח לפריצתו של מוטה גור וחייליו הצנחנים דרך שער האריות אל הכותל המערבי. בשיחה עמו שהתקיימה בביתו כשנה לפני מותו (2008), סיפר בן ארי את סיפור הנכבה הערבית, מזווית שממעיטים לדבר עליה במחוזותינו, אף יש נסיונות ברורים לטאטאה אל מתחת לשטיח:

"לאחר שהושלמה ההשתלטות על הקסטל, באו הלוחמים אל תושבי היישוב הערבי קולוניה שלידו (היום מבשרת ציון), ואמרו להם: "לפני 19 שנה (מאורעות תרפ"ט), רצחו אנשיכם את אנשי משפחת מקלף, שכניכם, כאן לידכם, במוצא. אנחנו גם יודעים מי מכפרכם ביצע את מעשה הנבלה הזה... אנו לא נפגע בכם או במשפחותיכם. אבל אתם תעופו לנו עכשיו מהעיניים, ומהר"...

בן ארי ביקש שאקפיד על הציטוט הזה: "כך בדיוק אמרנו להם", הדגיש. "אל תשנה מילה"! "אני שלם לחלוטין עם אמירה זו. זה קרה לא רק כאן על-ידי הקסטל. זה קרה גם ברוב המכריע של הכפרים שכבשנו. הם פשוט ברחו. מצאנו תבשילים על האש במטבח. לגבי קולוניה (מבשרת ציון), אכן גרשנו את הרוצחים הללו מכאן. יש להצטער על כך שגם במקומות אחרים, שבהם היה קשר ברור וחד-משמעי בין הרוצחים לבין התושבים בכפר, לא עשו אותו הדבר בשל ההומניות המוגזמת שלנו". "לעומת זאת", אמר, "ראה את מהלך חייהם של השכנים שלכם, תושבי אבו - גוש, היושבים לבטח על אדמתם... אנו לא נשכח את הסיוע שהעניקו לנו במלחמת השחרור ושנים רבות לפניה"!

קצין מוכשר שפוטר מצה"ל. מי הפסיד?

אבל בכך לא מתמצה סיפורו של קצין, מהמוכשרים ששרתו בצה"ל. בן ארי היה אחד מאבות תורת השריון של הצבא. מקרוב נולד.

בסיום תרגיל שנערך בראשית שנות החמישים בו הראה בן ארי את עוצמתו של השריון, אמר דוד בן-גוריון לנוכחים: "... עד לרגע זה חשבתי שחיל הרגלים הוא מלך שדה הקרב. היום למדתי שהשריון כבש את הבכורה ואנחנו חייבים לבנות חיל שריון חזק...".

לימים מונה בן ארי להיות מפקד חטיבת שריון 7. במבצע קדש הייתה חטיבה זו הראשונה לפרוץ לסיני והגיעה לתעלת סואץ תוך 100 שעות. לאחר סיום המערכה, והוא בן 32 בלבד, מונה לפקד על גייסות השריון. בכך סומן כמועמד לדרגת אלוף וכרמטכ"ל לעתיד לבוא.

אלא שאז הונח לפתחו מכשול בלתי צפוי: קצין שהיה פקודו של אורי הואשם בגניבת שק סוכר והברחתו מעזה לישראל. בן ארי החליט להתעלם מהפרשה. באותו ביקור אמר לנו: "הוא היה קצין מצוין. משפחתו הייתה במצוקה כלכלית קשה. על האירוע נודע לי במאוחר". הוא סרב בשיחה האמורה לבקר את המחליטים על גורלו וכמובן את ב.ג. לדוד בן-גוריון, אז ראש הממשלה ושר הביטחון, נודע על האירוע, סמוך להתרחשותו. הוא העמיד בפני בן ארי שתי ברירות - לעמוד לדין או להשתחרר מצה"ל. בן ארי נטל אחריות והשתחרר מהצבא. רבים הביעו ביקורת קשה על התנהלותו של בן-גוריון מה גם שלא היה זה בן ארי שביצע את אותו מלקוח. בן ארי עצמו הודיע שאינו מתאבל ואינו יושב שבעה.

עשור מאוחר יותר, ערב מלחמת ששת הימים, החזיר אותו לוי אשכול לשירות. בן ארי מונה למפקד חטיבת 'הראל'. הפעם פני המלחמה היו שונים לגמרי וכאמור חטיבתו של בן ארי פרצה לירושלים מצפון מזרח. במלחמת יום הכיפורים נקרא לשמש כסגנו של אלוף פיקוד הדרום.

רבים טוענים כי בשל פרשת שק הסוכר איבדו מדינת ישראל וצה"ל, רמטכ"ל מעולה אשר היה, ללא כל ספק, מטובי מפקדי השריון ולא רק בישראל. הוא היה גם מגדולי המומחים בעולם בתחום זה. בשהותי הקצרה במחיצתו, נשא הרצאה קצרה על "הבליץ" הגרמני ועל הצלחותיו המדהימות של השריון שלהם במלחמת העולם השנייה...

אלא שהצייקנות המוגזמת אז, גברה. בן ארי פרש ולנו נותר לתהות על פשר הפרישה הזו ועל הקלות הבלתי נסבלת שבה אנו מוותרים על הטובים שבאנשינו.