|
|
רייגן. גישר על הניגודים [צילום: סקוט אפלווייט, AP]
|
|
|
|
|
אין דבר שגורם ריכוז גדול יותר מאשר הסכנה להיתלות – טען סמואל ג'ונסון. נכונותה של אמירה זו ניכרת בימים האחרונים במפלגה הרפובליקנית, אשר בפעם הראשונה בוחנת ברצינות את נאמנותה לדונלד טראמפ. ליז צ'ייני, מספר שלוש בסיעה בבית הנבחרים, הצביעה בעד כתב האישום נגדו. היו"ר היוצא של הרוב, מיץ' מקונל, עשוי לתמוך בהדחה.
קשה להגזים בדרמטיות של השינוי, מדגיש אקונומיסט. למרות שההסתה להסתערות על הקפיטול הייתה המעשה הגרוע ביותר של טראמפ, היא לא גילתה דבר חדש על אופיו. הרפובליקנים שיוצאים כעם נגדו, הגנו על מעשיו הפסולים הקודמים. מקונל יכול היה לרסן את טראמפ, אך אפילו לא ניסה. צ'ייני כינתה את שיחת הטלפון שהולידה את המשפט בפרשת אוקראינה כ"מארב פוליטי". לכן, המהפך שלהם כעת הוא מדהים.
עם זאת, שינוי אמיתי במפלגה הרפובליקנית יהיה קשה לביצוע. רוב מצביעי המפלגה מתנגדים לשינוי כזה, ולכן מבקריו של טראמפ שתקו זמן כה רב. כמעט מחצית ממצביעיו של טראמפ הביעו תמיכה בפורעים בקפיטול. גם כאשר טראמפ יהיה בחוץ, האיום העיקרי שלו על המפלגה – האפשרות שיתמודד שוב – עדיין יישאר באוויר. אף פוליטיקאי אמריקני לא התקרב למידת השליטה שיש לטראמפ במיליוני מצביעים. אם שליטתו נחלשה, הדבר עדיין אינו נראה לעין ואין סימנים לכך שהבסיס הרפובליקני יעבור בקלות לשמרנות יותר שמרנית. טראמפ הציב את עצמו נגד הממסד השמרני של המפלגה כמעט כמו נגד הדמוקרטים. 147 מחוקקים מן המפלגה תמכו בערעורים על תוצאות הבחירות, למרות ההסתערות על הקפיטול.
טראמפ קידם בשורות המפלגה את האנטי-דמוקרטיים ביותר שבין אנשיו. אחד מהם, הסנאטור רון ג'ונסון, אמר לאחרונה לאקונומיסט, כי בעוד מצביעיו של טראמפ אוהבים את ארה"ב בכל ליבם – לג'ו ביידן ותומכיו לא אכפת מהמדינה. כאשר העיר כתב העיתון שאין בכך אמת, ג'ונסון התעקש והוסיף כזב בוטה: "העצרות של ביידן הפכו להתפרעויות ברחובות". זה היה אבסורד עוד לפני נסיון הפוטש של תומכי טראמפ. תגבורת שקיבלו לאחרונה הרפובליקנים מדאיגה עוד יותר: שני תומכים של תנועת הקונספירציה ההזויה
QAnon
טיילור גרין ולורן בוברט, נבחרו לבית הנבחרים. וכך הרפובליקנים נחלקים לשני מחנות: הגדול יותר, התומך בטראמפ ואינו חי בשלום עם הדמוקרטיה, והמתנגד לטראמפ שגודלו אינו ברור.
זהו משבר בעל שורשים עמוקים. התנועה השמרנית המודרנית תמיד כללה ניגודים: ממשלה קטנה וצבא גדול, אמונה דתית והתנגדות לליברליזם. רונלד רייגן הנחיל למפלגה ערכים שגברו על ניגודים אלו: מציאותיות, פטריוטיזם וזהירות. אבל הסדר זה התפוגג הרבה לפני טראמפ: סדר היום של הימין נכבש בידי בעלי אינטרסים, וערכיו – בידי פסימיסטים. בארבע השנים האחרונות הוא קרס. ההבדלים האידיאולוגיים התנפחו בשל מעשיו של טראמפ, שפעל במישרין נגד ערכי ההרמוניזציה של רייגן; 6 בינואר היה שיא התהליך.
ההיסטוריה מלמדת, כי ייתכן שכישלון של הימין הוא תנאי הכרחי להתחדשותו. המהפכה של רייגן אבדה באקלים הפרוע, ומתנגדיו החריפים ביותר של הימין רצו בעיקר לראות את טראמפ הולך הביתה. ההקצנה הגוברת מקטינה את ההפסדים האפשריים של כל אחד מן הצדדים, ואיש מהם לא ייהרס. לרפובליקנים גם יש בסיס איתן באיזורי הכפריים, הבא לידי ביטוי בסנאט ובחבר האלקטורים. זה גורם להם לחשוב שהם מנצחים אפילו כשהם מפסידים – וזהו המחסום העיקרי בפני רפורמה בימין.
מי שרוצה לראות רפורמה כזאת, צריך להיות מציאותי אך לא להתייאש. תנאי בסיסי יותר להתקדמות הוא להפריד את מפלגת טראמפ ממפלגת רייגן. הודות לאומץ של עשרה חברי קונגרס ואולי גם של מקונל, זו אינה אפשרות דמיונית. אם הם יצליחו, יהיה זה ההישג הגדול ביותר של חייהם; רפובליקנים ודמוקרטים כאחד צריכים לתמוך בהם. ג'ו ביידן הגדיר את הבחירות האחרונות כ"מאבק על נשמתה של ארה"ב". כעת הוא מתנהל במפלגה הדמוקרטית.
