|
|
פומפאו. גם שיקולים פוליטיים? [צילום: ג'ון בייזמור, AP]
|
|
|
|
|
בעוד הנשיא דונלד טראמפ ורבים מעוזריו הפסיקו למעשה לטפל בענייני האומה, בתחום אחד יש פעלתנות בלתי פוסקת: מדיניות החוץ. השר מייק פומפאו מודיע כמעט מדי יום על מהלכים משמעותיים, שרבים מהם נראים ככאלו המיועדים לקבע את העדיפות של טראמפ ולהקשות על ג'ו ביידן לשנות את המסלול – מנתח וושינגטון פוסט.
בין הצעדים הללו: החזרתה של קובה לרשימת המדינות התומכות בטרור, הגדרת המורדים החות'ים בתימן כטרוריסטים, הסרת מגבלות על מגעים עם טייוואן, הכרה בריבונות מרוקו במערב סהרה, אישור מהיר של מכירות נשק שנויות במחלוקת והטלת עיצומים חדשים על אירן. את כל הצעדים הללו יוכל ביידן לשנות, אך הם יסבכו את ניהול מדיניות החוץ שלו. אנשי ביידן עצמם לא יצאו נגדם, שכן הכלל הוא "נשיא אחד בכל רגע" והממשל היוצא רשאי לפעול עד הרגע האחרון בתחום הביטחון הלאומי. ואילו בבית הבן אומרים, כי יש לבחון כל צעד לגופו, שכן חלקם היו בבחינה זמן רב, ו"לא מדובר בבגד במידה אחידה".
יועצו וחתנו של טראמפ, ג'ארד קושניר, דחף להכרה בסהרה ולמכירות נשק לסעודיה ולאיחוד האמירויות, כחלק מהתמורה בעד הנורמליזציה עם ישראל; את רוב שאר המהלכים פומפאו עשה בעצמו, פחות או יותר. מקור אחר אומר כי אין להכחיש שהיו שיקולים של פוליטיקה פנימית במהלכים בנוגע לקובה, טייוואן ואירן.
מחוקקים התבטאו נגד כמה מן המהלכים. הן רפובליקנים והן דמוקרטים יצאו נגד הגדרת החות'ים כטרוריסטים, וכך גם ארגונים הומניטריים רבים הפועלים בתימן – מחשש שהכרזה כזאת תפגע במאמצים להציל מיליוני תימנים מסכנת רעב. גם בכירי משרד האוצר, כולל השר סטיב מנוחין, התנגדו להכרזה זו בנימוק שהיא נעשתה בחופזה כזו, עד שהמשרד לא הספיק להכין פטורים שיאפשרו להעביר מזון וציוד חיוני אחר. אחרים טוענים, כי ההכרזה תפגע במאמצים הדיפלומטיים לסיים את המלחמה בתימן. ביידן אמר שהוא מתכוון לבטל את מכירות הנשק לסעודיה ולהגביר את הסיוע הדיפלומטי וההומניטרי לתימן, אך ביטול ההכרזה על החות'ים מחייב החלטה של הקונגרס או בחינה מחודשת מצד משרד החוץ והחלטה של השר שהביטחון הלאומי חייב ביטול.
המניע העיקרי של פומפאו, מעריך הפוסט, הוא לשוב ולהציג את אירן כמקור המרכזי של הבעיות במזרח התיכון ולהקשות על ביידן לחזור להסכם הגרעין איתה. ביידן והאירנים אותתו שהם יהיו מוכנים ל"ציות תמורת ציות": ארה"ב תסיר את העיצומים שהטיל טראמפ ואירן תפסיק את העשרת האורניום. אלא שמבחינת ארה"ב מדובר רק על העיצומים הנוגעים לפעילות הגרעין של אירן, בעוד רוב אלו שהטילה נובעים מתמיכתה בטרור, פיתוח הטילים ארוכי הטווח ועוד.
אירן צפויה לדרוש להסיר גם עיצומים אלו, המופעלים גם כלפי מדינות הסוחרות איתה, אך כל ניסיון של ביידן לנהל מו"מ עליהם יגזול זמן וייתקל בהתנגדות בקונגרס. בשבוע שעבר הודיע פומפאו, כי אירן הפכה להיות בסיס הבית של אל-קאעידה. הטיעון של ביידן הוא, כי ברגע בו אירן תחזור מחודשיים-שלושה של הזמן הדרוש לפריצה לנשק גרעיני לטווח של שנה – הוא יבנה תמיכה מקומית ובינלאומית כדי לדרוש הסכמים נוספים. השאלה היא האם יהיה מספיק זמן כדי לבצע את כל זה.
פומפאו בילה את רוב השנה שעברה בטיפול ביחסים עם סין, וטען שמדיניותו התקיפה של טראמפ מניבה תוצאות. ביידן אמר שהוא שותף לחששות מפני התוקפנות המסחרית של סין, אבל הוא רוצה לבחון את המצב ולהצטרף למדינות אירופה בהתנהלות מולה. כאמור, פומפאו הודיע על ביטול מגבלות ביחסים עם טייוואן ואף תכנן ביקור בטייפה של השגרירה באו"ם, קלי קראפט, אך לאחר מכן ביטל את כל הביקורים בחו"ל (כולל של עצמו). ביידן יוכל לבטל צעד זה, אך אז ייראה כמי שפועל לטובת סין בזמן בו מעצב את האסטרטגיה שלו כלפיה. דיפלומט בכיר לשעבר משער, כי ייתכן שצעד זה של פומפאו הוא חלק מהכנות להתמודדות אפשרית שלו לנשיאות ב-2024.
ביידן גם צפוי לחזור לנורמליזציה של היחסים הדיפלומטיים עם קובה, אותה פתח הנשיא ברק אובמה – וגם כאן הצעדים של פומפאו עשויים להקשות עליו. צעד זה נתפס ככזה הקורץ למצביעים בפלורידה. אם ביידן ירצה לבטל את ההכרזה על קובה כתומכת טרור, זה יגזול ממנו זמן. הוא יוכל להודיע לקונגרס שהיה "שינוי משמעותי במנהיגות ובהתנהגות של המדינה בה מדובר", ש"ממשלתה אינה תומכת בטרור בינלאומי" ולא תעשה זאת בעתיד. מסלול שני מאפשר לו להודיע לקונגרס, כי אותה ממשלה לא סייעה לטרור בששת החודשים האחרונים והודעה זו תיכנס לתוקף 45 יום מאוחר יותר.
