אם כל חטאת

מבין המפגינים נגד ראש הממשלה בנימין נתניהו יש כאלה שנקעה נפשם ממנו והם רוצים לראות במקומו איש מימין, איש משמאל, אידיאליסטים ישרי דרך וישרי ערך. ויש גם אנשים ללא כל מטרה מלבד מטרת הכאוס, מלבד מטרת האנרכיה. וכרגיל האנרכיסטים גוברים, בייחוד אם בית המשפט העליון עומד לימינם.

אנשים ישרים הרוצים בהחלפת ראש הממשלה, יסכימו ואף יעדיפו סיכומים מראש עם המשטרה, יסכימו ואף יעדיפו לקבל על עצמם מנהיגות טקטית לאו-דווקא עם דעה פוליטית אחידה, אשר תהיה בתיאום מתמיד עם המשטרה, ותמנע צפיפות המסכנת את בריאותם. הם יעדיפו שעל הסדר בתוכם יקפידו סדרנים מתנדבים מטעמם והמשטרה תתמקד בהגנה עליהם מפני משחרי רעתם.

לעומתם, האנרכיסטים, מכחישי המגיפה רוצים בלגן, רוצים רעש, רוצים כאוס, רוצים שיתיזו עליהם גז מדמיע, כל מה שנותן הד תקשורתי מתאים להם, ולהם הדימוי של קהל לא מאורגן הכי מתאים.

וכאשר הנושאים עולים בפני בית המשפט העליון, ובית המשפט עליון בשני דיונים שונים (האחד בעניין פ"ת, והשני בעניין ירושלים) מפי השופט עוזי פוגלמן, מכיר בחוסר הארגון הלכאורי הזה כדרך לגיטימית להבעת מחאה, הוא מעקר בפועל את מערכת המשפט כולה, ואז כל פורקי העול האלה ממשיכים בדרכם, ובתי המשפט עומדים חסרי אונים מולם, המשטרה עומדת חסרת אונים מולם, עם ישראל עומד חסר אונים מולם, טיפשות מקיר לקיר בהתגלמותה.

האם לקבוצה מאורגנת מותר להפר את הסדר הציבורי? התשובה היא כן מותר לה בתנאי שהיא מתאמת את הפרת הסדר עם המשטרה, בתנאי שמנהיגי הקבוצה יגיעו להסדר עם המשטרה לגבי הדרך בה מאזנים את הפגיעה בציבור עם הזכות של פרטי אותה קבוצה להביע דעה.

האם לפרט מותר להפר את הסדר הציבורי? התשובה היא לא, וגם לערב רב של פרטים אסור. בערב רב של פרטים לא ניתן לשלוט, המשאבים הנדרשים לשליטה בערב רב של פרטים הם בלתי אפשריים. ערב רב של פרטים איננו צפוי כלל, זכות המחאה של פרטים מתחילה ומסתיימת ב"משמרות מחאה" סטטיות, עם מתי מעט, מתואמת מראש, מתוזמנת מראש, עם מסרים העולים בקנה אחד עם החוק, ואשר בהן עיקר הדאגה של המשטרה היא להגן על המוחים ולא להגן מפניהם.

כך זה כאשר בית המשפט העליון של מדינה מסבך את המדינה ואותנו ב"חופש ביטוי" פיקטיבי, קושר את ידי עצמו ואת ידי דרגי המשפט ואכיפת החוק שמתחתיו במתן זכות לאנרכיסטים לסובב אותנו בכחש.

ואין כאן מילת ביקורת על יואל המפגין בעד או נגד אידיאל או מטרה, וגם לא מילה רעה על דפנה הפועלת כמו יואל, ובלבד שהם מבינים שהם חלק מקהילה, שהם חייבים לשמור על גבולות, שגם לאחרים יש זכויות ואסור להפר את האיזון, ועל-מנת לאזן את זכויותיהם עם זכויות הכלל הם חייבים ארגון, הם חייבים משמעת, הם חייבים תיאום עם המשטרה, ובית המשפט העליון המעודד את הכאוס בהחלטותיו השגויות על ה"ההפגנות הספונטניות", אסור שיהיה להם דוגמה, אסור שיהא להם מופת, חובה שיבינו הלכה למעשה שההכרה של בית המשפט העליון ב"ספונטניות" של ההפגנות היא זו שפוגעת בלגיטימיות של ההפגנות ובחופש הביטוי של המפגינים ההכרה ב"ספונטנית" של ההפגנות היא אם כל חטאת של ההפגנות האלה.