רישיון להרוג

משהו רקוב בממלכת דנמרק, אמר הנסיך המלט, במחזהו המפורסם ביותר של שייקספיר. משהו רקוב גם בממלכת הזילזול בחיי אדם, במדינת ישראל. נער צעיר, אהוביה סנדק זכרו לברכו, מת מוות מיותר מאוד ואכזרי מאוד, עקב קלות דעת פושעת של שוטרי משטרת ישראל - הגוף הממונה, על הנייר, על שלטון החוק במדינת ישראל.

השוטרים שחוללו תאונת דרכים יזומה, שאבו מן הסתם את השראתם מתרבות השקר והטיוח של המשטרה ומח"ש. הנה סיפור קטן: חרדי שספג בהפגנה מהלומה עזה בפרצופו ממכשיר קשר בידי שוטר יס"מ, רק בגלל שהעיר לשוטר שאינו חובש מסיכה, נעצר ונחקר כחשוד בחטיפת מכשיר הקשר מהשוטר. למזלו של 'העבריין', מצלמה שהייתה בשטח הוכיחה את ההפך. אלמלא המצלמה הייתה מח"ש מעדיפה לגבות את הבריונות המשטרתית, מאשר להעניש את השוטר מעליל עלילות השווא.

מותו הטרגי של אהוביה סנדק זכרו לברכה, היה נמנע אלמלא נגחו השוטרים מתוך קלות דעת פושעת ברכב בו נסע. המוות המיותר של הנער, מבטא את יחסה של המדינה כלפי הנערים עם הגוזמבות והכיפות הגדולות, 'נוער הגבעות'. דמם הותר. השוטרים הבינו שמח"ש תגונן עליהם, וכך אכן היה.

נכון שנוער זה אינו כליל השלימות. רחוק מכך. יש בתוכו אנארכיסטים, שאינם מכירים בסמכותה של המדינה, ולעיתים נסחפים לפגיעות בערבים חפים ובעובדי ציבור יהודיים הנתקלים בקריאות מגונות ובלתי נסלחות כלפיהם מסוג 'נאצים'. אבל כל זה לא מצדיק התרת דמם של נערי הגבעות, ללא דין וללא משפט, על-ידי התנהלות משטרתית עבריינית קלת דעת. מי נתן לשוטרים רישיון להרוג? מי התיר להם לצפצף על החוק בנגיחה הקטלנית של רכב שנוסעיו אומנם נחשדו ביידוי אבנים אבל החשד הזה מעולם לא הוכח? מי הסמיך את השוטר הנוגח להיות השופט והמוציא לפועל של גזר דינו?

חוסר אמון

השוטרים שאבו את ההכשר לרדיפה הלא מידתית, לזילזול בחיי אדם ובחוק, מהתנהלותה הכושלת והמעוותת של מח"ש, שראשה, קרן בר מנחם, עשתה כל שגיאה אפשרית, במאמציה לנקות שוטרים מכל חשד. בימי בר מנחם בראש מח"ש, נרשמה ירידה דרמטית במספר כתבי האישום נגד שוטרים, נמנעו חקירות בכירים במשטרה בחשדות לפלילים, הוגבר השת"פ עם המשטרה. מח"ש הפכה בימיה למה"ש: מחלקה להגנת שוטרים.

הכשלים החמורים וההתנהלות המעוותת אילצו אפילו את עיתון השמאל 'הארץ', שאינו מאוהדי הימין, לזעוק השבוע נגד תעשיית הטיוח של מח"ש, בפרשת סנדק ז"ל, ובכלל. במאמר מערכת תחת הכותרת 'בר מנחם אינה ראויה', טוען הארץ שבר מנחם אסרה על זימונם לחקירה של ארבעת השוטרים הנוגחים (!), ואלה זומנו רק כעבור ימים ובעקבות לחצים. בר מנחם הוסיפה חטא על פשע, כשתיאמה עם המשנה לפרקליט המדינה מומי למברגר, הקמת צוות חקירה משותף למח"ש ולמשטרה. וואלה יופי: השוטרים חוקרים את עצמם. עיתון הארץ: "ההחלטה העצימה את חוסר האמון הקיים ממילא נגד שני גופים אלה".

ומניין שואבת מח"ש את תרבות השקר והטיוח? מח"ש כנראה מבינה שזו 'רוח המפקד'; ששם למעלה-למעלה, בצמרת המדינית, מעודדים בהסכמה שבשתיקה את מחול החרבות המחפיר הזה. מי שעוקב אחר דיווחי האמת בעניין ידויי האבנים כלפי רכבים ישראלים, מתוודע לכך שהמשטרה והצבא לא עושים די לסיכול יידוי אבנים, שכידוע לפעמים הורגות. אתר 'הקול היהודי', שמתעד כל מתקפת אבנים, מדווח שחינגת היידוי חוגגת כמעט על בסיס יומי, מתוך גישה של 'הכלה', אבל אלה כלל אינם מדווחים לציבור. רק כשאזרח ישראלי חשוד ביידוי אבנים, נדרכת כל המערכת הדורסנית. עד מוות. ע"ע אהוביה ז"ל.

הנה מה שאירע לשמואליק פיין, תושב עותניאל, שנדרש בידי שוטרים להתלוות אליהם לחקירה בימ"ר ש"י, בחשד יידוי אבנים. פיין: "השבתי שלא היו דברים מעולם. באמת שזה בחיים לא קרה. אבל גם אם כן, זה המעשה הכי לגיטימי שיש בעולם. זורקים עליך אבנים? - תחזיר. בשביל מה להוציא שוטרים לנסיעה שעתיים הלוך ושעתיים חזור, כדי לחקור תיק הזוי, עם כמות 'ראיות' אפסית, שממילא ייסגר עוד יומיים".

תפירת תיק

סיפור נוסף של התעמרות משטרתית, חתום בידי נציב תלונות הציבור, השופט בדימוס דוד רוזן: אזרח שהוכה בידי שוטר אלים, נעצר באשמת תקיפת השוטר. עד כאן הכל רגיל. אבל קצין המשטרה שבפניו הובא האזרח, הבין שזו עלילת שווא ושיחרר את האזרח ללא תנאים מגבילים וללא שום חקירה. אך משהגיע האיש למשטרה כעבור שעות אחדות כדי להתלונן כנגד השוטר האלים, 'שכחו' השוטרים בתחנה להפנות את המתלונן למח"ש, כנדרש על-פי החוק, אלא הודיעו לו על מעצרו וחקירתו באזהרה, כחשוד בתקיפת השוטר שנגדו ביקש להתלונן.

השופט רוזן: "העובדה שהשוטרים בתחנת המשטרה, חלף הפניית המתלונן למח"ש כנדרש על-פי החוק, פתחו בחקירה נגדו, משמשת כלי ניגוח בידי המלעיזים וחורשי הרעה נגד המשטרה, המגינה כביכול על חוטאים מקירבה, דהיינו שוטרים התוקפים אזרחים ללא סיבה". פירוש רש"י: במשטרה התפתחה תרבות שקר וטיוח של שוטרים שנוקטים בכל מעשה עוול, על-מנת להגן על עצמם ועל חבריהם מפני חקירה והעמדה לדין, כולל תפירת תיק ובדיית עלילות שווא על אזרחים תמימים, שנפלו קורבן בסך-הכל לאלימות המשטרתית.

רוח המפקד מחלחלת מלמעלה, בכל הארץ. האזרח יהודה שיף, בן 70, מערד, נרדף בידי המשטרה והפרקליטות, לאחר שירה והרג אחד ושמו מוחמד אלאטרש, עבריין עם שלל קבלות, בעת שגנב את רכבו של שיף. לא עמדה לזכותו הטענה של ירי לכאורה ברשות ובסמכות, מכוח 'חוק דרומי', וגם לא העובדה שסבל ממושכות מגניבות כאלה, שעברו בשקט, ללא מענה משטרתי. שיף, לשעבר מתנדב במשטרה, כעת במעצר בית, עומד לדין באשמת המתה.

וזוהי, חברים, אותה משטרה שפוחדת מלהתעמת עם בדואים. מפקדה בדרום, יורם סופר, אפילו מצליח 'להבין' - לא ייאמן! - את הפשיעה הבדואית ולהצדיק אותה לכאורה. "בצד השני רואים בעיקר עוני. הם מסכנים", הסביר לתושבי רתמים שהתאוננו על אוזלת היד המשטרתית. "יכול להיות שהם יוציאו כעסים, אולי על-ידי פגיעה בגדר או שיבעירו צמיגים. אנחנו לא נהיה כאן כל הזמן. לא נוכל להיות פה לתת מענה מיידי כמו שאתם מצפים". משהו רקוב בממלכת השקר והטיוח. והדג מסריח מהראש.