אפשר לפטור בנפנוף יד את הימנעותו של דונלד טראמפ מלהכיר בנצחונו של ביידן, מהזמנתו לבית הלבן ומהשתתפות בטקס ההשבעה שלו. בסך-הכל מנהגים; לא חוק, לא נוהל, לא כלל אתי. לאורך כל כהונתו, טראמפ לא ממש התרגש מן הנורמות המקובלות: הוא הותיר בידיו את השליטה בעסקיו, העביר אליהם כספים מקופת המדינה, מינה את בתו וחתנו ליועציו, לא השתתף בסעודות השנתיות של כתבי הבית הלבן, לא לחץ את ידה של ננסי פלוסי בנאום מצב האומה אשתקד, התבטא בגסות בלתי פוסקת, מינה ופיטר בטוויטר וכן הלאה. כל אלו לא היוו הפרה של חוק כלשהו.

אך למסורת ולמנהגים המקובלים יש חשיבות רבה. הראשונה מפגינה כלפי העבר את אותו כבוד שאנחנו מקווים שהעתיד יפגין כלפינו; היא מצביעה על המקום שממנו באנו כדי שנדע לאן אנחנו הולכים. האחרונים מגדירים את צורת ההתנהגות האישית, החברתית והציבורית, כך שכולנו יודעים מהם הגבולות המצופים מאיתנו; בלעדיהם ישרור חוק הג'ונגל. טראמפ הוא הדוגמה הטובה ביותר למה שקורה כאשר מזלזלים "רק" במקובל, כאשר מצפצפים "רק" על המסורת: מגיעים לתהומות של שחיתות אישית (פרשת אוקראינה) וריקבון ממסדי (החתירה תחת טוהר הבחירות).

ביידן הוא ההפך הגמור. אדם הנמצא בפוליטיקה של וושינגטון מזה 47 שנים – לטוב ולרע. יש יתרון בהבאתו של מישהו מבחוץ, ויש יתרון בבעל ניסיון מבפנים. אבל דבר אחד ברור: ביידן יכבד את מה שראה ושמע בסנאט ובבית הלבן. הוא ימשיך את המסורות שהיה חלק ממנה במשך כמעט חמישית משנותיה של ארה"ב. זה יעניק לנשיאותו בסיס הרבה יותר יציב ואיתן, ויאפשר לו – וגם למבקריו – להתמקד בתוכן ולא במעטפת.

לפני 28 שנים הייתי בוושינגטון בהשבעתו של ביל קלינטון: חגיגה ענקית עם מאות אלפי משתתפים – בקפיטול, ב-Mall, לאורך שדרות פנסילבניה, דוכני מזכרות בכל פינה, אפילו על העצים ישבו צופים. והפעם – מתחמים מבוצרים, מדרכות ריקות, דגלים במקום אנשים, 1,000 מוזמנים בלבד בחזית המערבית של הקפיטול ולמרגלותיה. הקורונה הייתה כמובן הסיבה העיקרית, והסתערות תומכי טראמפ על הקפיטול לפני שבועיים הוסיפה אבטחה חסרת תקדים. תמונתו של הסנאטור ברני סנדרס הפכה לוויראלית, משום שרק בגלל שישב לבדו – בשל הריחוק החברתי – הוא נראה מגוחך-משהו; בקהל רגיל איש לא היה שם לב לכך. המסיכות הקשו לעיתים לזהות את האח"מים שהגיעו לטכס. מן המצעד המרשים נותרו דוגמיות בלבד.

שלוש שעות קודם לכן ארגנו אנשי טראמפ טכס פרידה בבסיס חיל-האוויר אנדרוז. כל כך מעט אנשים רצו להשתתף, עד שהמארגנים שלחו דוא"ל בתפוצת נאט"ו שהגיע אפילו לג'ון בולטון – היועץ לביטחון לאומי שיצא בחריפות נגד טראמפ, שמצידו כינה אותו "האדם הכי טיפש שעבדתי איתו". המארגנים גם הודיעו למוזמנים, שכל אחד מהם יכול להביא חמישה אורחים ("עבדתי ב-Saturday Night Live במשך 12 שנים, וכשאני בא לבקר אני לא יכול להביא אפילו את אשתי", השווה סת' מאיירס). אבל לא זו הנקודה. אלו שכן הגיעו, היו נטולי מסיכות והתגודדו יחדיו. טראמפ ואנשיו ממשיכים לזלזל בקורונה, גם כאשר התוצאות הנוראות של התנהגות זו (400,000 מתים) ידועות לכל. זה לא סתם הבדל בין השניים; זהו הבדל קטלני.

דוברת הבית הלבן, ג'ן סאקי, פתחה כך את התדרוך הראשון שלה, שעות אחדות לאחר ההשבעה: "זהו כבוד להיות פה עם כולכם. כאשר הנשיא ביקש ממני לשרת בתפקיד זה, דיברנו על החשיבות על השבת האמת והשקיפות לחדר התדריכים. הוא ביקש ממני להבטיח שנְתַקשר מדי יום את המדיניות והמעשים של ממשל ביידן-האריס בשמו של העם האמריקני. יהיו זמנים בהם נראה דברים בצורה שונה בחדר זה. זה בסדר, זה חלק מהדמוקרטיה שלנו. הבנייה מחדש של האמון מצד העם האמריקני תהיה מרכזית במשרד העיתונות ובבית הלבן מדי יום".

השאלה הראשונה שהוצגה לה הייתה, האם תפקידה לקדם את האינטרסים של הנשיא, או לספק לתקשורת את האמת כדי שתוכל להציג אותה לציבור האמריקני. תשובתה של סאקי הייתה מקיפה: "יש לי כבוד עמוק לתפקיד של עיתונות חופשית ובלתי תלויה בדמוקרטיה שלנו ולתפקיד שכולכם ממלאים. כפי שציינתי קודם, יהיו רגעים בהם לא נסכים, ואין ספק שיהיו ימים בהם לא נסכים, אולי אפילו בחלק ניכר מן התדריכים. אבל יש לנו מטרה משותפת: לשתף את העם האמריקני במידע מדויק. אם הנשיא היה כאן אתי, הוא היה אומר שהוא עובד אצל העם האמריקני. אני עובדת אצלו, כך שגם אני עובדת אצל העם האמריקני. מטרתו ומחויבותו הן להביא בחזרה לממשל שקיפות ואמת, לשתף את האמת גם כאשר קשה לשמוע אותה, וזה מה שאני מקווה לעשות בתפקיד זה".

סאקי נשאלה בהמשך כיצד ייאבק הממשל בשקרים שהובילו להסתערות על הקונגרס. היא השיבה: "יש כמה דרכים להילחם במידע שקרי, ואחת מהן היא מידע מדויק ואמת ונתונים ושיתוף במידע אפילו כאשר קשה לשמוע זאת". היא הודיעה על החזרת התדרוכים היומיים שלה ("בימי שני עד שישי, לא בשבתות וימי ראשון, אני לא מפלצת") והחזרת התדרוכים הקבועים עם אנשי הבריאות של הממשל. הדוברים של טראמפ ביטלו את הראשונים ללא כל הנמקה, ואילו האחרונים הלכו ונמוגו כאשר התברר שטראמפ מוסר מידע הסותר את זה שבפי הרופאים.

כמה זה רחוק מהעוינות המושרשת והכמעט-אלימה של טראמפ ואנשיו כלפי התקשורת. נכון שרוב אמצעי התקשורת האמריקנים הם ליברלים ותומכי דמוקרטים, אך אל תחשבו לרגע שהם לא ימלאו את תפקידם הביקורתי כלפי ביידן וממשלו; תראו מה הם עשו לביל קלינטון בפרשת לוינסקי. ומן הצד השני, לא נהיה תמימים: יהיו מקרים בהם סאקי והממשל לא יאמרו את האמת, לבטח לא רק את האמת ועוד יותר לבטח – לא את כל האמת. אבל הייתה כאן התחייבות ברורה, שלא יכלה להיות שונה יותר מאשר הבלופים וההתקפות הבלתי-פוסקים של ממשל טראמפ ודובריו.

אם הייתי במקומה של סאקי, הייתי פותח את התדרוך הראשון בחיוך – "הקהל אתמול בהשבעה היה הקטן ביותר אי-פעם, Period!". זהו הדהוד לטענתו המביכה של שון ספייסר לפני בדיוק ארבע שנים, כאילו הקהל בהשבעתו של טראמפ היה הגדול ביותר אי-פעם. כאשר קייליאן קונוויי, אז יועצת בכירה של טראמפ, עומתה עם הטענה הזאת אל מול העובדות והתמונות שהוכיחו את ההפך, היא טבעה ביטוי שהפך ידוע לשמצה: "Alternative facts".

זו הייתה ההתחלה הגרועה ביותר שניתן לדמיין ליחסים בין הבית הלבן לבין התקשורת, וכמו שאמר פעם קצין בריטי על אחד מפקודיו: הוא הגיע לתחתית והתחיל לחפור. לטראמפ היו חמישה דוברים, והאחרונה שבהם, קיילי מק'אנני, הגיעה לשפל העמוק ביותר. מאז הבחירות היא קיימה ארבעה תדריכים בלבד, אבל הופיעה 20 פעם אצל שון האניטי, התומך הגדול ביותר של טראמפ ברשת פוקס. ב-7 בינואר, למחרת ההתנפלות על הקונגרס, היא נכנסה לחדר התדריכים, קראה הצהרה במשך 110 שניות ויצאה בלי לענות על-אף שאלה.

21 בינואר 2017 סימל היטב את תרבות הכזבים שהנחיל טראמפ, ואשר גרמה לו לסיים את כהונתו בשקר הגדול והמזיק ביותר בנוגע לטוהר הבחירות. עקיצה כזאת מצידה של סאקי, המשקפת את האמת בגלל הקורונה, הייתה יכולה להיות המענה הטוב ביותר וההבדל הגדול ביותר.

נישאר בתדריך של פסאקי. היא מסרה, כי שיחת הטלפון הראשונה של ביידן תהיה (יום ו', 22.1.21) עם ראש ממשלת קנדה, ג'סטין טרודו. "השיחות הראשונות יהיו עם בעלי ברית ושותפים, כדי לבנות מחדש את היחסים איתם", ציינה. כאשר נשאלה על ההסכם עם אירן, חזרה פסאקי על מדיניותו של ביידן והוסיפה: "השיחות הראשונות שלו יהיו עם שותפים ובעלי ברית, ואנחנו בהחלט מצפים שזה יהיה חלק מהדיון". מתי הוא ידבר עם ולדימיר פוטין? טרם ידוע, ענתה.

שני הצעדים הראשונים של ביידן בתחום מדיניות החוץ אותתו היטב לאן מועדות פניו: הוא החזיר את ארה"ב להסכם פריז למאבק בשינויי האקלים וביטל את פרישתה מארגון הבריאות העולמי (שלוש מילים השנואות במיוחד על טראמפ, העיר סטיבן קולבר: ארגון, בריאות, עולם). ארה"ב תחזור להוביל, הבטיח ביידן. מדיניות America first של טראמפ הייתה בפועל ניסיון ל-America alone. זה היה מטופש ומסוכן. מטופש – כי שום מדינה, אפילו לא ארה"ב, יכולה לחיות ולפעול לבדה. מסוכן – כי מאחר שהטבע אינו סובל חלל ריק, ניסתה סין (ובמידה פחותה רוסיה) לתפוס את המקום שהלכה ופינתה ארה"ב בהנהגת העולם. חזרתה של ארה"ב היא הבשורה החשובה ביותר לכל שוחרי החרות והדמוקרטיה באשר הם.

שני ציטוטים אחרונים מדבריה של פאסקי, שתפסו את תשומת ליבי למרות ובגלל האקראיות שלהם. היא דיברה על חבילת הסיוע של ביידן למאבק בקורונה הכוללת את פתיחת בתי הספר, "שבתור אימא אני יודעת שמשפיעה על כולם". כאשר נשאלה מה תהיה רמת החיסון של מורים שתידרש כדי לפתוח אותם מחדש, ענתה פסאקי: "זו שאלה נהדרת. בתור אימא בעצמי, גם אני רוצה לדעת את כל הפרטים", והמומחים הם שיענו על כך.

פסאקי לא הכינה מראש את התשובה הזאת; האזכור שהיא בעצמה אימא המושפעת מסגירת בתי הספר היה ספונטני לגמרי, וזה מה שמקסים בו. זהו הפן הכי אנושי שאפשר לתת לממשל: אנחנו באותה סירה, גם אנחנו מושפעים, אנחנו מתמודדים מקרוב בדיוק עם אותן בעיות כמותכם. עושה רושם שזה לא היה מקרי, אלא מאפיין של ממשל ביידן-האריס. הנשיא הנכנס הוא אדם מלא רגש, שעבר טרגדיות קשות מנשוא (אובדן אשתו הראשונה, בנו ובתו), והרגשות שהוא מביע הם כנים ואמיתיים לגמרי.

ביום ההשבעה הייתה גם האפיזודה של האריס בדקות הראשונות שלה כנשיאת הסנאט. "היו"ר מניח בפני הסנאט שני אישורי בחירות ממדינת ג'ורג'יה ואישור של מינוי למלא את המקום הפנוי שנוצר בידי התפטרותה של הסנאטורית לשעבר קאמלה ד' האריס מקליפורניה", אמרה ופרצה בצחוק מתגלגל. הסנאטורים הגיבו בתשואות והאריס העירה – חצי לעצמה, חצי למיקרופון – "זה היה מוזר מאוד". אנחנו נוסיף: זה היה אנושי מאוד.

כמה שזה נחוץ בעיצומו של משבר כל כך קשה. וכמה שזה מנוגד לאטימות, היהירות והנרקיסיזם של טראמפ. האיש שאין לו אף טיפה של הומור, ואף טיפ-טיפה של הומור עצמו. האיש שהרגשות היחידים החשובים לו הם של עצמו, במיוחד אם מישהו מעז לפגוע בהם. האיש שיודע להביע רק זעם ורחמים עצמיים, לא אמפטיה והשתתפות בצער. נאום ההשבעה, האריס בסנאט, פסאקי בחדר התדריכים – בתוך חצי יום ראינו מממשל ביידן הרבה יותר אנושיות מכפי שראינו מממשל טראמפ במשך ארבע שנים. השליטה חזרה לידי בני אדם.