האסון הציבורי שמישהו מנסה "להפשיר"

לאור פסיקת בג"ץ על מניעת האכיפה של כשרות בתי החולים הממשלתיים בפסח, קמה כמובן צהלה רבתי בקרב החוגים האנטי דתיים. איזה יופי! ה"נאורות" ניצחה! ה"דוסים" הושפלו! לא משנה שהדת של כולנו נפגעה כאן. לא משנה ששבעים אחוזים מהיהודים בישראל כן שומרים על כשרות בפסח, וזכויותיהם של כאלו נפגעו. לא משנה שהקומץ שהגיש את העתירה הזו, מייצג כנראה לא יותר מ-3-2 אחוזים מהאוכלוסייה, אחוזים שנאבקים נגד הזהות היהודית פה, אבל שוב ושוב הוא מנסה לכפות את עצמו על הרוב, בדרך לגמרי לא דמוקרטית.

וכאן, לנוכח הפסיקה המקוממת הזו, קופצות בראש בשמחה ובהתלהבות "נשות הפרובוקציה בכותל", נשות הקבוצה שמגיעה בראשי חודשים לשריד בית מקדשנו כדי ללעוג לקדושתו, וכדי לעשות פולחן שהוא אסור על-פי עשרת הדיברות ולהכאיב למיליוני מאמינים. הן לא מתביישות לשמוח עם ה"הישג הנאור" שפוגע בכל כך הרבה מאמינים, והן גם לא מתביישות להצהיר, שבעקבות הריסת שמירת הכשרות בבתי החולים, הן כבר מחכות ר"ל להריסת כשרות הגיורים, להריסת קדושת הכותל, והן מזהירות, ואף מאיימות: "בג"ץ החמץ הוא רק רמז לבאות! סיימנו לשתוק"!

אז אתם חייבים להסכים לפשרה, אומרות נשות הפרובוקציה, כדי שלא נתעלל בכם וכדי שלא נפגע בכם וכדי שלא נעשה נגדכם מעשי טרור רוחניים. אחרת: נמשיך לפגוע בכם ובאמונה שלכם במקום הכי רגיש. אבל איך אפשר לעשות כאן "פשרה"? האם אימא שמציעים לה כ"פשרה" לחתוך את הבן שלה לשניים, תסכים לכך? ואיך אפשר להסכים ל"פשרה" שמשמעותה הפיכת חלק מהכותל, שריד בית המקדש, המקום הכי קדוש לנו, לבימה עבור פולחן זר, שלועג לאמונה שלנו??? איך? ולמי בכלל יש סמכות ל"פשרות" הזויות ומסוכנות כאלו?

ואם כבר מדברים על "פשרה", בואי נספר לקוראים היקרים סיפור קצר ומאוד דמיוני: פעם פעם, לפני שנים רבות, היה איזשהו פוליטיקאי אלמוני שאמנם "ניסה לעשות "פשרה", שבתור "פשרה", לקח שטח מתוך הכותל הדרומי, שקדושתו אף היא קדושת הר-הבית! ובתור "פשרה" הוא הקצה בשטח זה מקום מיוחד לפרובוקציות הרפורמיות, לפולחנים שלועגים לבית המקדש בתוך שריד בית המקדש. מקום מיוחד לפולחנים שאסורים על-פי היהדות.

והרי זו חרפה! מה פתאום להקצות במקום שהוא שריד בית המקדש שטח מיוחד עבור קבוצות שלא מאמינות בקדושת המקום הזה! מה פתאום להקצות במקום הכי קדוש לדת היהודית שטח לפולחנים שהם אסורים באיסור חמור על-פי הדת היהודית? לפולחנים שאסורים על-פי "לא תישא את שם השם לשווא" בגלל הנוסחים המזויפים והלעגניים שמוטמעים בתוך הפולחנים האלו! לפולחנים שמטרתם להמיר דת של עם ישראל לדת הרפורמית עם 80 אחוזי התבוללות? מה פתאום?

שיטת הסלאמי

אבל מישהו אומנם עשה זאת - ובנה רחבה כזו כ"פשרה" - על חשבוננו, ומישהו הציב שם שומר והדליק שם פרוז'קטורים - על חשבוננו - ואז, באופן מפתיע, בכל זאת בחרו "נשות הפרובוקציה" שמבזות את הכותל לא להגיע למקום הזה שנבנה במיוחד עבורן. והן העדיפו להמשיך לבצע את הפולחן הפוגעני שלהן, הלועג לאמונה היהודית, דווקא בתוך עזרת הנשים המתנהלת על-פי היהדות, ותוך התנהגות משפילה ואף אלימה כלפי המתפללות בעזרת הנשים.

מפתיע, נכון? נתנו לכם פשרה: למה אתן בועטות בה? אבל זה קצת פחות מפתיע כשלומדים להכיר את הרקע של החבורה הזו: יו"ר "נשות הפרובוקציה", ענת הופמן, הייתה בעבר שותפה בכירה בארגון "נשים בשחור", והייתה מחלקת באופן פלילי, כך על-פי דבריה בכתבה בהארץ, דגלים בסגנון "חוברת צביעה" של אש"ף, כשהארגון היה מחוץ לחוק והיה עסוק ברציחת אנשים, נשים וטף. ואולי מהם למדה ענת הופמן את "שיטת הסאלמי" של ה"בריונות הזוחלת": נפעיל דעת קהל, "נעבוד" על כולם, נשיג מטרות ב"פשרה", ואחר כך פשוט נדרוך על הפשרה שהושגה, נדרוס אותה, נרמוס אותה, ונמשיך במעשי הטרור שלנו עד שיציעו לנו פשרה אחרת, ועד להגעה ל"הישג המיוחל": ר"ל: מחיקת הכותל, מחיקת קדושתו, מחיקת משמעותו הרוחנית, הפלתו הרוחנית, בעצם.

וכך היא מצהירה בריש גלי: "בקירות אני תמיד מחפשת סדקים. הכותל ייראה לך כמו סתם חלק מחומת ירושלים בלי הצלפים או השיכרון הזהוב שגדלים בתוכו. נאחזים בסלע, מחפשים מזון, נהנים ממי הגשמים, ובסוף מפרקים את הקיר. זו רפרזנטציה סימבולית למאבק שלנו. כל נפילה של קיר מתחילה בסדק" (ציטוט של ענת הופמן, הארץ, 1.2.13).

במילים אחרות: הגברת מתבוננת בכותל, ולא תירגע עד שהוא חלילה יקרוס. עד שחלילה תתמוטט ממלכת ישראל השלישית. עד שנהפוך להיות בליל ערב רב של עמים מיובאים עם גיורים פיקטיביים והתבוללות המונית - לתפארת המדינה שהתיימרה להיות מדינת היהודים, והולכת והופכת למדינה של ערב רב של עמים שהמשותף היחיד בין כולם הוא שנאת היהדות.

ולכן, על-פי השאיפה האמיתית שלהן, גם כשהתקינו במיוחד עבור הקבוצה הזו, על חשבון המיסים שלנו, ועל חשבון האתרים הארכיאולוגיים שלנו, מקום מפואר בכותל הדרומי, הקבוצה המפוארת הזו, שלועגת לאמונה היהודית, פשוט סירבה ללכת אליו. "אין שם נראוּת" הן טוענות.

מאבק בין זרמים

ובמילים אחרות: מה שווה רחבה מפוארת, נוף מדהים, קרבה להר-הבית, משטחי ישיבה נוחים וגישה אידיאלית, אם לא רואים אותנו? אם לא רואים את הפרובוקציות שאנחנו עושות? אם אנחנו לא מצליחות להכאיב לנשים המאמינות במעשים הפוגעניים שלנו? אם איש לא רואה איך הכנסנו ספר תורה לשרותים? ואיך רצנו עם ספר תורה כאילו היה כדורגל? ואיך הכנסנו אותו בתוך עגלה של בובות? כל זה אינו שווה לנו!

וכך באות הנשים האלו וממשיכות במעשיהן השפלים, שאין לי שם אחר לקרוא להם, רק: "טרור רוחני". מעשים שמבחינה רוחנית הם אסורים ואפילו מסוכנים! והן עושות אותן, בחדוה וברוע. וכשאנחנו זועקות מכאב - הן מתפוצצות מצחוק. פשוט אוהבות להכאיב.

ולא מדובר פה על "חרדים מול חילונים" וגם לא על "מאבק בין זרמים", אלא על נסיון של המאמינים בקדושת הכותל להשאיר את חלקת האלקים הזו בקדושתה, ביופיה, בקרבת האלקים שבה, פתוחה לכולם אך תוך שמירה על כבודה! מול כאלו שרוצים למרוד ולחולל ולחלל ולהפיץ מהמקום הקדוש הזה אש זרה של שנאה ושל רוע.

אבל שימו לב קוראים יקרים: הרי הקומץ הזה ששונא את קדושת הכותל הוא מיעוט כל כך מבוטל! מבדיקה שבדקתי באתר של תגובות של מבקרים ישראלים בכל מיני אתרי תיירות בישראל, והתמקדתי בתגובות של ישראלים בכותל, 97% מהמגיבים שמחו עם הקדושה של המקום - דתיים וחילונים, מסורתיים וחרדים, כולם כולם מתרגשים בכותל ושמחים עם קדושתו - ורק 3% נלחמים נגד הקדושה הזו.

אבל הרי זו בדיוק הטרגדיה הגדולה שלנו: 97% מהעם ששמח עם רוחניות ועם קדושה ועם מסורת, ו-3% שנאבק מולה, שמזלזל בה, שלועג לה, ובשיטות מתוחכמות של שקרים, דמגוגיה, ו"פיגועים זוחלים", הם מנסים להשתלט "בשיטת הסלאמי" ולנסר לאט-לאט את כבשת הרש שלנו, ולהרוס בצעדי פיגוע זוחלים את חלקת האלקים הקטנה שלנו, ולגרום למדינה היהודית היחידה בעולם להפוך חלילה להיות המדינה היחידה בעולם שהורסת במו ידיה את המקומות העתיקים שלה ואת קדושת המקומות הקדושים שנמצאים ברשותה.

באיטליה לא מתנהגים כך כלפי הוותיקן! בערב הסעודית לא מתנהגים כך כלפי מכה! בשום ארץ לא מאפשרים חלל כנסיות או מסגדים או בתי כנסת או מקומות קדושים כלשהם! ורק כאן בישראל, מדינת יהודים היחידה, מרשים לקומץ של כמה נשים פרובוקטיביות לבוא כל ראש חודש וללעוג לאמונה היהודית בכותל, עם פולחן אנטי יהודי שלועג לכל מה שיקר וקדוש לנו.