שרידותם של מייסד הרפובליקה האיסלאמית של אירן, האייתולה ח'ומייני וממשיכיו, הפליאו את האנגלוֹ-אמריקנים שהעריכו בתחילה כי מהפכת ח'ומייני תתמוטט עד מהרה. הם החלו ללמוד בדרך הקשה והיקרה, שמתחוללת במזרח התיכון סערה תרבותית-דתית בנוסח מהפכת מוחמד במאה השביעית, ומהפכה זאת מכוונת נגד תרבותם שמּיַצּגהּ באירן היה השאה. מהפכה זאת היא התפרצותה של מלחמת העולם הרביעית שבה האיסלאם מהווה אתגר לדומיננטיות של האנגלו-אמריקניות בעולם במקביל להתפתחות האתגר הסיני שראשיתו ברפורמות הכלכליות בסוף 1978, שבהן הונהג שוק חופשי עם פיקוח פוליטי שהיה שילוב בין קפיטליזם אנגלו-אמריקני לבולשביזם סובייטי. אך בעוד שהאסטרטגיה המוסלמית מבוססת על לוחמת טרור, האסטרטגיה הסינית מבוססת על הלוחמה הכלכלית המקובלת בתרבות המערב כלגיטימית ולכן הייתה מקובלת בתחילה כלא מאתגרת ואפילו מסייעת. שהרי קדושת חיי כל אדם במערב נפגעה קשה מן הטרור ודווקא הרוויחה מאוד מהצפת השוק העולמי במוצרים סיניים. הציר טרור–כלכלה הופעל בלא תיאום נגד האנגלו-אמריקניות, לא הובן בתחילה במערב ורבים לא מבינים אותו עד היום. האתגר המוסלמי הובן מראשיתו על-ידי הזרם הרפובליקאי-לאומי-ימני בארה"ב והבנה זאת קבעה את אופיה של מלחמת העולם הזאת עד היום.

מהפכת ח'ומייני נשאה בשׂוֹרה חדשה לעולם הדרומי, העני והבלתי טכנולוגי. מול יתרון הצפון המבוסס על תקשורת אינטליגנטית העמיד ח'ומייני עוצמה של אמונה קנאית מוחלטת בשיעה המוסלמית, שאלוהי המלחמה הפַּרסי הקדום התגלגל בה ויורש אותו המנהיג המתווך בין אללה לבין המאמינים. במובן זה מוחמד אינו הנביא האחרון אלא בכל דור ודור ישנו נביא שאינו רק פרשן של נבואת מוחמד. האנגלו-אמריקנים לא איתרו את הסכנה מבעוד מועד, כמו שהסוציאליסטים אנשי העלייה השנייה שלנו במנהיגות בן-גוריון ויורשיו משה דיין, שמעון פרס, יצחק רבין ואהוד ברק לא איתרו אותה ולא הבינו כשאחרים בשוליים שמחוץ לפרדיגמה איתרו, כמו כותב שורות אלה. הסיבה לכך היא שהמנהיגים האנגלו-אמריקנים, לרבות הישראלים, פועלים בתרבות רציונלית עם סממנים אידיאולוגיים. המוסלמים, לעומת זאת, פועלים בתרבות אֵמוּנית.

הם ואנחנו לא סייענו לשאה להרוג את הנחש כשהיה עדיין קטן. הרי אנחנו והם, בני התרבות הטכנולוגית הגבוהה, איננו מחפשים יעדים להשמדה. אדרבה, האשמנו את השאה בפגיעה בזכויות הפרט. השאה, שקיבל כמה מעקרונות בני התרבות, לא היה מסוגל להפעיל את מלוא העוצמה של צבאו נגד אויביו מבית. הוא אומנם ביקש ממנהיגי ישראל להפעיל לאותה מטרה את "המוסד" אך נענה בשלילה. משטרו קרס כמו משטר שושלת המלכים הבורבונים בצרפת בסוף המאה השמונה-עשרה. הסֵירוב "המוסרי" של מנהיגי ישראל להפעיל את "המוסד" כדי לחסל את ח'ומייני ומקורביו היה אולי בעיני רבים סממן לעליונות מוסרית אך היה שגיאה אסטרטגית היסטורית, מה שמלמד שקיימת לא אחת סתירה בין מוסר לאסטרטגיה וראוי למנהיגים פוליטיים ותרבותיים להבינהּ.

הניסיון של האנגלו-אמריקנים להחניק את הח'ומייניזם בסנקציות כלכליות נכשל והח'ומייניזם שרד גם אחרי מות ח'ומייני, ועוד התחזק. עוצמתו המדינית והצבאית של הח'ומייניזם מבוססת על עושר הנפט. ביולי 1991 הצהיר נשיא אירן עלי אכּבר האשמי רפסנג'אני: "המרכז הגרעיני של אירן יוקם, למרות סֵירוב המערב לסייע לו", כפי שישראל סייעה בתחום זה לאירן בזמן שלטון השאה. העולם השלישי העמיד אפוא אתגר חדש לסדר האנגלו-אמריקני.

סדאם חוסיין הסוני חשש מהשפעת הח'ומייניזם על שרידות משטרו. הוא גם ביקש לממש את התביעה הערבית שהשמיע בשעתו נשיא מצרים גמל עבד אל-נאצר, שמחוז הנפט של אירן, חוזיסטן, בדרום אירן, שרוב תושביו היו סונים, שייך בעצם לעולם הערבי ולא לפּרסים ויש להחזירו לערבים. הוא גם לא הבין את עוצמת הח'ומייניזם והאמין שיכריע אותו בשדה הקרב הודות לאמצעי הלחימה העדיפים של צבאו והודות לכך שמהפכת ח'ומייני פגעה קשה בצבא האירני, כמו שסטלין פגע קשה ב"צבא האדום" הסובייטי בטיהורים הפסיכופטיים לפני מלחמת העולם השנייה. האנגלו-אמריקנים סייעו לסדאם במישרין ובעקיפין בכסף ובנשק. הם גם התערבו בכוח במלחמת עירק–אירן לקראת סיומה, כשהסתמנה אפשרות שעירק תובס ושאירן הח'ומייניסטית השנואה תשלוט על רוב הנפט במפרץ הפרסי.

מלחמת המפרץ הראשונה בשנים 1980–1988 הקיזה את דמה של אירן וציננה במקצת את התלהבותה, אך גם הוכיחה שהח'ומייניזם אינו תופעה חולפת. ההֶשֵׂג הגדול ביותר של ח'ומייני במאבקו נגד האנגלו-אמריקנים היה "ח'ומייניזציה" של סדאם חוסיין: המלחמה לימדה את סדאם להעריך נכון את עוצמת הפונדמנטליזם המוסלמי ואת עוצמת השנאה לאנגלו-אמריקנים, אבל גם בני התרבות הטכנולוגית למדו להעריך נכון את סכנות הח'ומייניזם והחליטו לא להסתכן שוב ולא לסמוך שוב על שיסוי הברברים אלה באלה. הם הבינו כי עליהם ללמד את סדאם לֶקח שמדינות המפרץ, העולם המוסלמי והערבים, אירן וארצות העולם השלישי לא ישכחו ושלא כדאי לברברים לפגוע באינטרסים החיוניים של בני התרבות. בכך טעה ג'ורג' בוש האב. את עוצמת האמונה הוא לא הבין כי בשבילו אמונה נוצרית לא הייתה יותר מאשר טקס.

הפלישה האמריקנית לפנמה להפלת משטרו של הגנרל הדיקטטור מנוּאל נוֹרייגה ב-20 בדצמבר 1989, שבה נהרגו גם כמה אלפי אזרחים פנמיים "חפים מפשע", הייתה "ניסוי כלים" לקראת מלחמת המפרץ השנייה בין הקואליציה בראשות ארה"ב לבין עירק. נוֹרייגה הודח והועמד למשפט בארצות הברית, נידון לארבעים שנות מאסר באשמת הברחת קוקאין, פעילות פשע מאורגן והלבנת כספים, וצבא פנמה פוזר. פנמה ומדינות אחרות של העולם השלישי שדדו את בני התרבות באמצעות מסחר בסמים שהביא עושר ליחידים בעולם השלישי ובעולם התחתון של בני התרבות וגרמו להתערערות חברתית ותרבותית בארצותיהם. הפעולה בפנמה אותתה למנהיגי העולם השלישי שארצות הברית תתנגד למעשי השוד האלה ותקבע כללי משחק חדשים כדי להגן על סדר העולם האנגלו-אמריקני. עם זאת התברר שלפחות הזרם הרפובליקאי בארצות הברית דחה את מגמות השמאלנות הפוסט-לאומית והפציפיסטית באירופה, שצברה עוצמה פוליטית ותרבותית כתוצאה מהחתרנות האידיאולוגית של ברית המועצות ומהלם ההרס באירופה המערבית של מלחמת העולם השנייה שארצות הברית לא חוותה.

התפתחות זאת גרמה להיווצרות קרע תרבותי בין ישראל שבשלטון הליכוד לבין ארצות מערב אירופה ולהתקרבות בין ישראל לרפובליקאים בארה"ב, שהגיעה לשיאה בקרע שבין ראש ממשלת ישראל בנימין נתניהו לבין נשיא ארה"ב האפרו-אמריקני והדמוקרטי ברק אובמה ולַקירבה הרבה שבין נתניהו לנשיא דונלד טראמפּ. אובמה התאמץ ללא הצלחה לצרף את הערבים לאנגלו-אמריקניות והיה ממחוללי "האביב הערבי" שנכשל. טראמפ קבע גבול ברור בינו לבין הטרוריזם המוסלמי והאימפריאליזם האירני, מה שהתאים מאוד לתפיסת הימין הלאומי הישראלי.

בני התרבות לא הבינו את מהות העוצמה הרוחנית של האיסלאם ואת סכנותיו לסדר העולמי שעיצבו לנוחיותם ושרידותם. הם סברו כי המכות שהנחיתו עליהם מדינות העולם השלישי אחרי מלחמת העולם השנייה, בקובה ובווייטנאם, היו תוצאה של הפיגור הפוליטי-חברתי המקומי והחתרנות של ברית המועצות. הם למדו להתמודד עם אתגרים אלה. הם השתעשעו במחשבה שבני העולם השלישי שואפים להידמות לבני התרבות ונלחמים בהם רק מפני שאינם יכולים, לפי שעה, להגשים את שאיפתם זו, בדומה למאבק של הפרולטריון נגד בעלי ההון. הם האמינו שזה מאבק מדומה אשר בסופו יבקשו אנשי העולם השלישי להיספח לבני התרבות. זה הפירוש של האנגלו-אמריקנים להתרחשויות במצרים בתקופת שלטונם של גמאל עבּד אל-נאצר, אנואר סאדאת וחוסני מובּארק. מהפכת "האביב הערבי" במצרים, סילוקו של מובּארק והשתלטות 'האחים המוסלמים' על המדינה הוכיחה שהם טעו, שארגוני הטרור אל-קאעידה ודאעש מייצגים זרמים עמוקים ברחבי האיסלאם ואין להתייחס אליהם כמיעוט רדיקלי קיצוני, כפי שמתאמצים לטעון אינטלקטואלים רבים במערב.
____________________

בשבוע הבא: האמריקנים לא הבינו שאיומים פנימיים מחלישים אותם; סדאם חוסיין שאף להשיג נשק גרעיני; טרור מול לוחמה סדירה; בוש האב נמנע מלהפיל את משטרו של סדאם חוסיין; מלחמת תקשורת; השמאל המערבי הנֵּאוֹ-פציפיסטי; הדמוקרטיה כפופוליזם פוליטי