בעלי מקצועות חופשיים מוזמנים להעביר אלינו לפרסום מאמרים, מידע בעל ערך חדשותי, חוות דעת מקצועיות בתחומים משפט, כלכלה, שוק ההון, ממשל, תקשורת ועוד, וכן כתבי טענות בהליכים בבית המשפט.
דוא"ל: vip@news1.co.il
|
|
שוב אנו בסחרור משולב של מגפה ובחירות, בטירוף מערכות ממש. האם זיכרון אחד, יום אחד, יום הזיכרון הבינלאומי לשואה, שחל זו הפעם ה-76 מאז שוחרר מחנה אושוויץ, ינוצל לחשבון נפש לאומי, שכה נדרש לעת הזאת? האם יוכל לשמש לנו תמרור אדום, תזכורת, לאילו תהומות אנו עלולים להידרדר לאו-דווקא בשל אויבינו, אלא יותר בשל שנאה פנימית גואה, שכבר מתבטאת באלימות פיזית ברחובות?
כדבוקה אחת הם צעדו בקור המקפיא, מכורבלים במעיליהם ובצעיפיהם, באירועי יום השואה הבינלאומי במחנה אושוויץ על אדמת פולין - תחנתם האחרונה של מיליון ו-200 אלף בני אדם, רובם המכריע יהודים. משני צידיהם איגפו אותם אנשי המשמר נושאי דגלי ישראל. דוממים הם התקדמו מ"שער המוות" של מחנה בירקנאו, לאורך מסילת הברזל, מרחק של כמה מאות מטר, אל רחבת אנדרטת הזיכרון, אשר משני צידיה שרידי תעשיית המוות הנאצית. שבע שנים חלפו מאז ולעולם לא אשכח את האירוע המרטיט הזה, בו נטלתי חלק כחבר משלחת כנסת ישראל. זה היה ביום הזיכרון הבינלאומי לשואה, היום שבו נכבש מחנה ההשמדה הזה על-ידי הצבא הרוסי ב-27 בינואר 1945, והובס צבאו של היטלר ימ"ו. כמחצית מחברי הכנסת, נציגי כל הסיעות, יצאו במטוסים מיוחדים לעבר קרקוב ומשם הוסעו לאושוויץ. בדבוקה אחת הם נעו המומים בין הגדרות המחושמלים, בין הצריפים הקודרים, המשרפות, הקרונות, מאוחדים בהכרתם כי את השואה אסור להשכיח, את לקחה יש להנחיל גם לדורות הבאים, וכי מדינת היהודים היא התשובה לכל שונאינו בעבר, בהווה ובעתיד. צעדתי לצידו של שבח וייס, בעצמו ניצול שואה, ולשעבר יו"ר הכנסת ה-13 בה כיהנתי, ולאחר מכן שגריר ישראל בווארשה, ועתה יו"ר מועצת יד ושם. ההליכה לצידו העצימה את החוויה הקשה, החד-פעמית. צעדה משתקת ומאחדת כאשר את תחושת האחדות ממחישה במיוחד אבוקת הזיכרון שהוצתה במשותף על-ידי יו"ר הקואליציה דאז, ח"כ יריב לוין, וראש האופוזיציה ח"כ יצחק הרצוג. המעילים כבדים והצעיפים חמימים לא לגמרי הועילו בקור העז של מינוס 15 מעלות. שאלנו את עצמנו, איך אפשר היה לשרוד אז את החורף הפולני, שאינו יודע רחם, כשרק כותנת דקה לגופך, והקלגס הגרמני אינו יודע רחם? ואכן, רבים מאחינו שהובאו לכאן ברכבות מרחבי אירופה, לא שרדו את הקרה, עוד קודם שהובלו למשרפות. השואה, מלחמת העולם השנייה, לא פרצו בפתע. הכתובות היו על הקירות ברחבי היבשת האירופית. הרצל, ז'בוטינסקי ומנהיגים ציוניים נוספים התריעו במשך שנים מפני סכנת השמד האורבת לבני העם היהודי אם לא יתעשתו ויעלו לארץ-ישראל. מעטים נענו לקריאות האזעקה, הצילו נפשותיהם. שליש מהעם היהודי עלה בעשן המשרפות השמיימה. גרמניה הנאצית המיטה על העולם כולו אסון שלא היה כדוגמתו בהיסטוריה האנושית - כ-50 מיליון בני אדם נספו בשנות המלחמה העולמית השנייה. בלי ששה המיליונים, העם היהודי קם מאפר השואה, לחם בארצו וכונן את מדינתו העצמאית. יום מצמרר לכל משתתפיו היה זה אותו יום במחנה אושוויץ לפני שבע שנים. יום דחוס של טלטלה מעיקה, של חשבון נפש מר וכואב לכל משתתף ולכל פרלמנטר ישראלי, בהם גם ערבי אחד ודרוזי אחד. אבל זה היה רק יום אחד בלוח השנה. אירוע מעצב של התלכדות ואחדות זמניים. בבית, בשובם אל המליאה במשכן שבלב הבירה, חזרו העניינים לקדמותם. שוב נגחו הח"כים אלה את אלה. נשכחו האסון הבלתי נתפס ההוא וגם האיומים החדשים. אשתקד צוין יום הזיכרון הבינלאומי לשואה ביד ושם בירושלים. כ-50 ממנהיגי העולם התחייבו בהתכנסותם רבת רושם, לזכור ולא לשכוח, ולהילחם בכל גילויי האנטישמיות שחזרו והתרבו בארצותיהם. זאת בעקבות מיזם מ-2016, שבו הארגון הבינלאומי לזיכרון השואה פרסם הגדרות מחייבות לאנטישמיות ובהן הכחשת זכות העם היהודי להגדרה עצמית. ובעוד מתנהל ויכוח נוקב (במיוחד בעולם היהודי) סביב סעיף זה - למשל, אם תנועת החרם על ישראל היא אנטישמית - פרצה לעולמנו מגפת הקורונה ועוררה גלי אנטישמיות מחודשים. התחייבויות נאות לחוד ומציאות עגומה לחוד. אבל מה כי נלין על אומות תבל, כאשר בישראל עצמה מגפת שנאה פנימית משסעת בתוכנו? בעוד הקורונה מפילה בנו אלפי חללים, משתקת כמעט כליל את המשק, משנה אורחות חיינו, ובעוד האיומים מאירן מתעצמים - הניסיון לקיים אחדות לאומית בממשלה כשל כישלון חרוץ. שוב אנו בסחרור משולב של מגפה ובחירות, בטירוף מערכות ממש. האם זיכרון אחד, יום אחד, יום הזיכרון הבינלאומי לשואה, שחל זו הפעם ה-76 מאז שוחרר מחנה אושוויץ, ינוצל לחשבון נפש לאומי, שכה נדרש לעת הזאת? האם יוכל לשמש לנו תמרור אדום, תזכורת, לאילו תהומות אנו עלולים להידרדר לאו-דווקא בשל אויבינו, אלא יותר בשל שנאה פנימית גואה, שכבר מתבטאת באלימות פיזית ברחובות? במערכת בחירות מסעירה ככל שהינה, בעיתוי כה קשה, מן הראוי שראשי הציבור יתעלו ויפגינו אחריות, גם כשנאבקים על קולות הבוחרים. רק ישראל דמוקרטית אך מאוחדת היא הערובה לכך שלא תתרגש עלינו ועל תפוצות הגולה שואה שנייה.
|
תאריך:
|
27/01/2021
|
|
|
עודכן:
|
27/01/2021
|
|
יוסי אחימאיר
|
+צוואה
|
14:08 27/01/21 | אורנה מרקוס בן-צבי | לרשימה המלאה |
עורך הדין גאון היה מקריח ונמוך קומה, פניו עגלגלות ועיניו שחורות, והן הביעו חוכמה וטוב לב ▪ הוא קם ממקומו בפנים סמוקות, הקיף את שולחן הזכוכית הגדול ורכן לעברה של הלקוחה שלו, תוך שהוא נוטל את ידה המגוידת ומביט ישר לתוך עיניה (זכרןנןת מרים [צילום: נתי שוחט/פלאש 90])
|
|
+כותרת: צדק לניצולים, עכשיו
|
13:49 27/01/21 | גדעון טיילור | לרשימה המלאה |
צלבי הקרס וחולצות "מחנה אושוויץ" בהתפרצות לבניין הקפיטול היוו תזכורת נוספת להכחשת השואה ולצורות אחרות של אנטישמיות ולכך שהמודעות לרצח ששת המיליונים הולכת ופוחתת ▪ וכאשר יש בינינו פחות ופחות ניצולים שיכולים לשמש כזיכרון חי לשואה, ראוי שננצל את יום הזיכרון הבינלאומי לשואה, המצוין היום, כדי לפעול להבטחת רווחת הניצולים, שימור זכרם ולימוד לקחי השואה (האנטישמיות עדיין כאן [צילום: מרים אלסטר/פלאש 90])
|
|
+"צרה צרורה – החליפו שק לי בפרווה!!!"
|
11:11 27/01/21 | איתמר לוין | לרשימה המלאה |
ההומור היהודי בתקופת השואה עסק לא רק באירועים ובמנהיגים, אלא גם בחיי היום-יום הקשים מנשוא – והוא מקור מידע חשוב עליהם ▪ מן השוטרים והמלשינים בגטו ורשה, דרך המחנך האהוב בגטו טרזין ועד לצפיפות האיומה בגטו קובנה
|
|
טרזין - העיר כאילו / בית טרזין
|
|
|
שער הכניסה לגטו קובנה [ציור: אסתר לוריא, בית לוחמי הגטאות]
|
|
|
יעקב לייקין ומשטרת גטו ורשה [צילום: בונדסארכיב]
|
|
|
|
+ילד יהודי מחפש לחם, רק לחם
|
10:41 27/01/21 | עמנואל בן-סבו | לרשימה המלאה |
שנאת היהודים, האנטישמיות, לובשת ופושטת צורה, היא חיה ובועטת, בעיקר ביהודים, היא מרימה ראשה במדינות נאורות, תרבותיות, מתקדמות, מדינות שהיו שם והשתתפו ברצח העם היהודי באופן פעיל ובאופן סביל, האנטישמיות שוב אינה מילה גסה (רק לחם [צילום: אתר סרט])
|
|
+הורדו מחבל התלייה וכבר מארגנים תיאטרון
|
08:08 27/01/21 | אריה אולבסקי | לרשימה המלאה |
בראיון האחרון לפני מותו מגולל לראשונה הפרופסור משה ברור את מה שראה כשליח העיתונים הצופה והארץ לאירופה בעת שחרור מחנה ברגן בלזן בידי הבריטים ▪ "מה שקרה בבלזן מבחינה תרבותית לא קרה במחנות העקורים האחרים. ביקרתי בדכאו, בבוכנוואלד ובעוד מחנות אבל אף מחנה לא היה כמו בלזן" (שורדים במחנה ברגן בלזן [צילום: ארכיון המדינה הבריטי])
|
|
+כ-900 ניצולי שואה מתו מקורונה בשנת 2020
|
08:08 27/01/21 | עידן יוסף | לרשימה המלאה |
כ-5,300 ניצולי השואה היו נדבקים מאומתים בנגיף הקורונה ושיעור המתים מתוכם עמד על 17% ▪ כ-17,000 ניצולים מתו אשתקד, ובישראל נותרו כיום כ-179 אלף ניצולים חיים (יוסף קליינמן (90) מציין בפתח ביתו את יום הזיכרון האחרון לשואה ולגבורה [צילום: יונתן זינדל/פלאש 90])
|
|
+"חתונה - אתה. קבורה - אתה"
|
08:01 27/01/21 | איתמר לוין | לרשימה המלאה |
יהודי אירופה לא איבדו את חוש ההומור אפילו בנסיבות האיומות של השואה, והותירו אחריהם מאות בדיחות, אמרות כנף, שירים וקברטים ▪ קטעי הומור אלו משמשים גם כמקור תיעודי חשוב, המאיר את חייהם ותפיסותיהם בגטאות ובמחנות ▪ כך למשל הם תיארו את היודנרטים, ראשיהם ועובדיהם
|
|
חיי היום-יום בגטו לודז' / יד ושם
|
|
|
רומקובסקי על גבי בול מגטו לודז'
|
|
|
צ'רניאקוב עם מבריחי מזון בוורשה [ארכיון בית לוחמי הגטאות]
|
|
|
|
|
|
כותרת התגובה
|
שם הכותב
|
שעה תאריך
|
|
1
|
|
יאיר4
|
28/01/21 21:14
|
|
2
|
|
לא זבוטינסקי ולא
|
30/01/21 08:20
|
|
הליגה נגד השמצה מפרסמת (יום ד', 27.1.21) דוח, המדרג את 10 מפלטפורמות המדיה החברתיות המובילות, על מאמציהן להיאבק בהצלחה בתכני הכחשת שואה בפלטפורמות שלהן.
|
|
|
בנובמבר 2018 חגג הגיאוגרף המפורסם, פרופסור משה ברור (ברוור), כן, זה מ"אטלס ברוור" הידוע, 99 שנים להולדתו. פגשתי אותו בביתו ברמת-גן, אדם חד וצלול עם זיכרון מדהים, פעיל בתחומו עד יום מותו. הופתעתי לגלות שהוא הכיר היטב את אבי, רפאל אולבסקי, כבר במחנה העקורים ברגן-בלזן מאז השבוע הראשון לשחרור. עדותו המובאת כאן לראשונה מוסיפה אור חדש על תולדות המחנה לאחר השחרור, והיא פורסמה לראשונה ובאופן בלעדי במגזין "הקול שלנו".
|
|
|
מתחילת שנת 2020 ועד סופה, הוכרו כשלושת אלפים ניצולי שואה נוספים ונפטרו כ-17 אלף. מתוך הנפטרים כ-900 נפטרו מנגיף הקורונה. כ-5.3 אלף ניצולי היו נדבקים מאומתים לנגיף הקורונה. שיעור המתים מתוכם עמד על 17%, בדומה לשיעור הנפטרים באוכלוסיית יהודים ואחרים באותם גילים (16%). בקרב נשים, שיעור הנפטרים מתוך המאומתים היה נמוך מזה של גברים - 15% לעומת 21% (דומה לאוכלוסיית יהודים ואחרים - 14% ו-19%, בהתאמה).
|
|
|
כולנו מכירים את גטו טרזין כמקום בו התנהלו חיי תרבות וחינוך ענפים, למרות היותו בפועל מחנה ריכוז לכל דבר. ראינו את סרט התעמולה הנאצי "הפיהרר מעניק עיר ליהודים", ואנחנו מודעים לכזב התדמיתי שהצליחו הגרמנים למכור למשלחת הצלב האדום. דומני, שרובנו לא שמענו על הנטל הביורוקרטי בו נשאו תושבי הגטו ועל הצורך להתרוצץ שעות רבות כדי להסדיר את העניינים הפעוטים ביותר.
|
|
|
יו"ר ועדת החוץ והביטחון של הכנסת, ח"כ צבי האוזר, קורא לראש הממשלה ולשר החוץ לפעול למתן אפשרות חיסון של 195 חסידי אומות עולם כנגד קורונה.
|
|
|
|