הרס הכלכלה בחסות נתניהו

הדבר הראשון שיש לעשות לאחר שבנימין נתניהו יועף מתפקיד ראש הממשלה, יהיה, מלבד הטיפול במגיפת הקורונה כמובן, לשקם את הכלכלה. אך צריך לשקם אותה מן היסוד; היא נהרסה בהרבה לפני פרוץ המגיפה - נתניהו הרי החריב אותה במו ידיו. הוא החל לשקוד על המלאכה כאשר כיהן כשר האוצר בממשלתו של אריאל שרון והמשיך ביתר שאת בעשור ומשהו האחרון בכובעו כראש ממשלת ישראל. הוא נטע שיטה של ערכים כלכליים מעוותים אשר השרישו שורש, וכך משנתו הכלכלית העקומה הגיעה לכל חלקה טובה במדינה.

נתניהו בנה נתיב דרכו הכסף עולה מלמטה למעלה - ממעמד הביניים ומטה, למעמדות הגבוהים. הוא עודד ריכוזיות ונתן תיעדוף לחברות הענק של המשק. במקום לדרבן את המשק לכך שמפעלים מקומיים יקומו ויפרחו, מה שהיה יכול להביא להיווצרותם של מקומות עבודה רבים, תמלוגים נאים למדינה ממיסים וצמיחה ענפה וכוללת - הוא בחר דווקא לתמרץ מונופולים שיכולים להתפרע כאוות נפשם, מה שברבות הימים גרם לכך שלמדינה לכאורה לא נשאר ברירה אלא להיכנע להם, מכיוון שבגלל מעשיו של נתניהו למשק אין מספיק מפעלים רגילים שהוא יוכל להסתמך עליהם.

כשר האוצר הוא עיוות את החוק לעידוד השקעות הון, אשר חוקק במקור בשנות החמישים על-מנת לעודד פתיחת מפעלים בפריפריה, ושינה אותו כך שייטיב דווקא עם חברות הענק במשק ויפטור אותן ממיסים. במקום להשקיע בנגב ובגליל, נתניהו נתן לאותן חברות ענק חופש לעשות מה שבה להן. כך טבע, למשל, למרות שניתן לה פטור ממיסים, ולמרות שבתמורה הייתה אמורה לייצר מקומות עבודה - סגרה מפעלים ופיטרה עובדים, בו בזמן ששילמה לבכיריה סכומי עתק בשווי הון תועפות. נתניהו, בתגובה, במקום להתנות את הפטור ממיסים בכך שטבע לא תסגור את המפעלים ולא תפטר עובדים - נכנע ונתן לה לעשות ככל העולה על רוחה.

הדוגמה של טבע ושינוי החוק לעידוד השקעות הון הם רק סימפטום של בעיה רב מערכתית. נתניהו לא רק שדוגל בעידוד הריכוזיות, הוא אף מתגמל מונופולים. הקפיטליזם שלו אינו קפיטליזם אמיתי והוא אינו נותן יד לכלכה חופשית, בריאה ותחרותית - הרי הרגולציה פועלת לטובת השכבות העליונות. במקום להעשיר את קופת המדינה ממיסים ולחלק את הכסף באופן שיעודד צמיחה של כל שכבות החברה, הוא מעדיף לעשוק את מי שאין לו ולהיטיב עם מי שיש לו.

שוק הדיור משקף בצורה מדויקת את האופן בו נתניהו יוצר מעמדות. החל ב-2008 הוא ניווט את שוק הדיור לכך שהמחירים ינסקו בצורה מטאורית. היכולת לקנות דירה נלקחה ממעמד הביניים וכך נוצר שוק שכירויות פרוץ ומטורף. ככל שמחירי הדיור עולים, ובחסות נתניהו הם עולים ככל שהשנים נוקפות, כך המשקיעים - המעמד שיש לו כסף - מעלים את מחירי השכירויות, מכיוון שהם מעוניינים שהדירה שהשקיעו בה, שנקנתה בכסף רב מאד, תניב תשואה בהתאם; רק בשביל לכסות את תשלומי המשכנתה הם צריכים לעלות את מחירי השכירויות, כל שכן על-מנת להרוויח. כך מעמד הביניים, שנבצר ממנו לקנות דירה, מכלה את כל כספו על תשלום שכירות, באופן שלא יהיה לו שום סיכוי לחסוך על-מנת לקנות דירה. למעשה, אם המחירים ימשיכו לעלות - וזו המגמה שנתניהו מכוון לה - בעתיד המצב יהיה חמור שבעתיים: הדור של היום, שאין ביכולתו לקנות דירה, לא יוכל להוריש נכס לילדיו, בעוד שהמעמדות הגבוהים יהיו כנראה מסוגלים להוריש לילדיהם מספר נכסים, שכמובן ישכירו אותם למי שאין לו.

אם מוסיפים למשוואה את יוקר המחיה, מעשה ידי נתניהו, מקבלים תמונה קודרת. הרי עסקים שרוצים להרוויח מגלמים במחירים של המוצרים שלהם את השכירות או את המשכנתה של העסק ומוכרחים להעלות מחירים. כך מעמד הביניים מעלה מחירים בעל כורחו, והורס עצמו לדעת. הוא גם נאנק מעול המיסים, הרי מישהו צריך להעשיר את קופת המדינה - חברות הענק במשק הרי פטורות ממיסים - וחלוקת הכסף לאזרחים מאותם מיסים נעשית על-פי משנתו הכלכלית המושחתת של נתניהו; וזה מתכון למעגל קסמים שמזין את עצמו.