ט"ו בשבט

תודה

תודה זו לא מילה גסה. המנהג לומר תודה הפך לאחרונה לטרנד בעיקר בקרב הציבור הדתי. אין ספק שזה מחנך להכרת טובה, לענווה, לאמונה, להתרגשות ולהתחדשות, לשמחה ולהסתפקות במה שיש לי, לקבל כל דבר כמתנה שאינה מובנת מאליה, וממילא לפרגון ולהעדר קנאה, לשלווה ולבריאות נפשית וגופנית.

שמתם לב, כמה מתנות גלומות במילה אחת, פשוטה אך עוצמתית - תודה? להודות לה' ולזולת על כל דבר טוב, קטן כגדול, ואיזה אושר זה מסב לאדם! מעבר ליתרונות שציינו, המנהג המבורך הזה מוביל גם לחשיבה חיובית ולראות את הטוב בכל דבר, גם אם הוא פחות נעים, ולהודות גם עליו, כשהצניחה הופכת אתגר לצמיחה. כן, ויש לי סקופ בשבילכם. הורתינו ולידתינו כלאום יסודן בהכרת תודה.

הידעתם מדוע אנו נקראים יהודים? זאת משום שהאם הגדולה לאה, אשתו של יעקב אבינו, ילדה בן רביעי, מעֵבר לחלקה הצפוי. כזכור, היו שנים עשר שבטים שנולדו על-ידי ארבע אימהות, ולכן כל אחת הייתה אמורה ללדת שלושה בנים בלבד. על הבונוס שקיבלה הודתה לאה לקב"ה וקראה לבנה יהודה. על שם הודיה זו קיבל עמנו את השם יהודי.

מי לא מכיר את שירו היפהפה של רמי קליינשטיין "מתנות קטנות". קדם לו השיר הנפלא הידוע "תודה על כל מה שבראת". אך דומה שיותר מכל הייטיבה לבטא את התודה ומעלותיה המשוררת לאה גולדברג בשירה הקלאסי "למדנו אלוקי".

שיר תודה

מי אמר שהמשוררת לאה גולדברג הייתה אתאיסטית? לפחות השיר הבא, שלא היה מבייש טקסט של 'קול התודה', מוכיח שלא. הבה ניתן לשיר לדבר:

למדני אלוקי ברך והתפלל
על סוד עלה קמל, על נוגה פרי בשל
על החרות הזאת לראות לחוש לנשום
לדעת לייחל להיכשל

לַמד את שפתותי ברכה ושיר הלל
בהתחדש זמנך עם בוקר ועם ליל
לְבַל יִהְיֶה יוֹמִי הַיּוֹם כִּתְמוֹל שִׁלְשׁוֹם
לבל יהיה יומי עלי הרגל