בשבועות לפני השבעתו של ג'ו ביידן, נברו הוא ועוזריו בספרים על פרנקלין דלאנו רוזוולט, מתוך הנחה ששום נשיא מאז לא נכנס לתפקידו במשבר הדומה לזה שלפניהם. את 100 הימים הראשונים האייקוניים של רוזוולט דחס ביידן לתוך עשרה: 45 צווים נשיאותיים, מזכרים והצהרות במגוון רחב של נושאים – הקורונה, צדק גזעי, הגירה, שינויי אקלים וזכויות טרנסג'נדרים. אבל המכשולים שבדרך מאיימים לבלום את התנופה האדירה שלו – צופה פיטר בייקר, הכתב הראשי של ניו-יורק טיימס בבית הלבן.

ביידן נכנס לחודש פברואר קשה יותר, בו יהיה עליו להתמודד על תוכנית הסיוע הענקית שלו (1.9 טריליון דולר), אישור יתר בכירי הממשל בסנאט ומשפטו של דונלד טראמפ. ביידן צריך לנהל את הציפיות המוגזמות של האגף הליברלי במפלגה הדמוקרטית ולהתמודד עם אופוזיציה המתנגדת לו מהיום הראשון. ברקע ממשיכה להשתולל הקורונה, שמספר קורבנותיה עומד להגיע ל-500,000 שקל, וניצבת אזהרת המשרד לביטחון פנים מפני טרור פנימי של תומכי טראמפ קיצוניים.

האתגר הקשה ביותר שבפני ביידן הוא כיצד לאזן בין רצונו המוצהר לאחדות לבין תחושת הדחיפות שלו בנוגע לחבילת הסיוע לקורונה. לרוזוולט היה רוב מוחץ בשני בתי הקונגרס; לביידן יש רוב מזערי בשניהם ומנהיגי סיעות המעדיפים להתעמת עם הרפובליקנים מאשר להתפשר איתם. ביידן יצטרך להחליט כמה מאמץ להשקיע בניסיון להשיג תמיכה רפובליקנית במחיר של עיכוב תוכנית הסיוע או היקפה.

דמי האבטלה המוגדלים יפקעו באמצע מארס, ומבחינת הבית הלבן – זהו תאריך היעד. בלא תמיכה רפובלקנית, יזדקקו ביידן והדמוקרטים לתרגילים פרוצדורליים כדי להעביר עד אז את חבילת הסיוע – ובכך יכעיסו את הרפובליקנים. בקבלת החלטה זו נשען ביידן על נסיונו מממשל אובמה: הנשיא ברק אובמה הגיש את תוכנית הסיוע שלו 24 יום לאחר שנכנס לתפקידו, כמעט ללא תמיכה רפובליקנית. הלקח של ביידן ואנשיו הוא, שבסופו של דבר אובמה התפשר יותר מדי והסכים משיקולים פוליטיים לחבילת סיוע קטנה מן הנחוץ.

אניטה דאן, יועצת בכירה של ביידן, סבורה שניתן להשיג תמיכה דו-מפלגתית בתוכנית. פקידים אחרים בבית הלבן נשמעים ספקניים יותר, ואומרים שיהיו הזדמנויות אחרות להפגין אחדות – למשל בנושאי התשתית, מגיפת משככי הכאבים, פס רחב באיזורים הכפריים, בריאות נפשית ושירות לאומי. יועצים אומרים, כי ביידן מדבר בטלפון עם רבים מהמחוקקים הרפובליקנים, ואינו מזמין אותם לבית הלבן רק בשל מגבלות הקורונה. הרפובליקנים מצידם אומרים, כי גל הצווים הנשיאותיים אינו משדר אחדות.

הצווים הנשיאותיים באו בכזה שיטפון, עד שקשה היה להבחין בפרטים. בבית הלבן מסבירים, שהעדיפו שלא לפרוס אותם על פני יותר זמן, כדי ליצור תחושה של תנופה ושינוי. רבים מהם אכן הפכו על פיה את מדיניותה של טראמפ: החזרה להסכם פריז, הקפאת קידוחי נפט וגז, איסור על אפליה מינית במקומות עבודה פדרליים, אי-חידוש הסכמים להפעלת בתי כלא פרטיים, היתר לשירות טרנסג'נדרים בצבא, הקפאת החומה בגבול מקסיקו ועוד.

בעוד דבריו של ביידן על אחדות מצפים למימוש, מציין בייקר, הוא אכן הנמיך את הלהבות ונהנה מתמיכה גבוהה מזו שהייתה לטראמפ בנקודה כלשהי בארבע שנותיו. שיעור התמיכה בו עומד על 56%-54% ובסקר אחד מגיע אפילו ל-63%; לפני ארבע שנים עמד טראמפ על 46%. אך אין זה שיעור התמיכה הסוחף ממנו נהנים נשיאים אחרים בראשית כהונתם, שעמדו על למעלה מ-60% ואף למעלה מ-70% בששת החודשים הראשונים. הממוצע של קלינטון בתקופה זו היה 50.5%; ג'ורג' בוש הבן עמד על 53.9% ואובמה – על 60.2%; הממוצע של טראמפ היה 41.4% בלבד.

השאלה היא כמה זמן יוכל ביידן להסתמך על האמריקנים שתמכו בו בשל התנגדותם לטראמפ ולא בשל תמיכתם בו, במיוחד הרפובליקנים של "רק לא טראמפ" שרבים מהם מעדיפים אידיאולוגיה שמרנית. "אני בטוח שמתישהו ביידן יעשה דבר שלא אסכים איתו, אבל נכון לעכשיו – ההתמקדות שלו בקורונה נכונה וראויה להערכה", אומר אחד מראשי קבוצה זו, ריק וילסון. "הוא נכנס ראש בראש במפלגה הנשלטת בידי טראמפ, ומבחינת הרפובליקנים ירח הדבר איתו הסתיים לפני שהחל".

כאמור, ביידן וצוותו למדו ספרים על רוזוולט, כמו גם ספרי היסטוריה קלאסיים אחרים על נשיאי ארה"ב, כמו למשל ג'ון קנדי. ביידן גם מתייעץ באופן קבוע עם ההיסטוריון ג'ון מנחם, שסייע בכתיבת נאום ההשבעה שלו. רוזוולט נכנס לתפקידו ב-1933 לאחר שלוש שנים של אסון כלכלי, והגיב בפרץ של חקיקה ששינתה את ארה"ב ואת התפקיד שממלאת הממשלה בחברה, גם אם לא חיסל בכך את השפל הגדול. הצווים של ביידן פחות קבועים, משום שנשיאים עתידיים יוכלו להפוך אותם. אבל הם הולכים בעקבות רצונו של רוזוולט להפגין תנופה. ואם הוא יצליח לחסן 100 מיליון אמריקנים ב-100 הימים הראשונים, התגובה הראשונית שלו לקורונה תהיה מהירה מזו של רוזוולט לשפל הגדול.