עם תחילת כהונתו של הנשיא ג'ו ביידן צפויות אירן וארצות הברית לנסות ולתרגם כוונות מוצהרות בסוגיית הסכם הגרעין למדיניות בפועל. שר החוץ, אנתוני בלינקן, חזר וקבע מיד לאחר מינויו, כי "הנשיא ביידן היה ברור בהדגישו, כי אם אירן תחזור למלא את מחויבויותיה, גם ארצות הברית תעשה זאת. לאחר מכן נשתמש בזה כפלטפורמה יחד עם שותפותינו ובעלות בריתנו כדי לגבש הסכם ארוך וחזק יותר, שיתייחס גם לסוגיות אחרות שהן בעיתיות ביחסים עם אירן".

בלינקן ולפניו אווריל היינס, ראש המודיעין הלאומי הנכנסת, הדגישו, כי עדיין הדרך לכך ארוכה. לפי שעה לא ידוע על שיח שהחל בין ממשל ביידן לבין אירן. יודגש, כי הארגון Crisis Group, בראשה עמד רוב מאלי אשר מונה לשליח מיוחד מטעם הממשל בנושא אירן, הציע רק באחרונה לארצות הברית ולאירן מתווה מדורג לחזרה להסכם הגרעין שמתחיל בחתימה על צו נשיאותי, ומחזיר את ארצות הברית להסכם.

על-רקע זה, ומתוך רצון להבהיר את עמדותיה של אירן לקראת האפשרות לחזרה להסכם, הבהיר שר החוץ האירני, מוחמד ג'וואד זריף, במאמר שפורסם בתקשורת האמריקנית, את עמדותיה של אירן בשורת נושאים. דרישות אירן על-פי זריף, ומשמעויותיהן:

זריף: כצעד ראשון נדרש הממשל האמריקני לבטל, ללא כל התניות, את כל העיצומים שהוטלו, הוחזרו, או עברו הגדרה מחודשת על-ידי ממשל טראמפ. בתמורה אירן תחזור בה מכל הצעדים שנקטה בתוכנית הגרעין.

המשמעות: בעוד הממשל האמריקני מעוניין שאירן תפעל ראשונה, האירנים מצפים שארצות הברית תבטל את העיצומים ורק לאחר מכן אירן תממש את מחויבויותיה על-פי ההסכם. גם אם לכאורה נראה שמדובר בסוגיה טכנית, הרי שאי-האמון השורר בין שני הצדדים והזמן שייקח לשתי המדינות לחזור בהן מכלל הצעדים שנקטו מאז פרישת ארצות הברית מההסכם, עלולים לעשות את התהליך למורכב, ובעיקר יחייב הרבה רצון טוב מצד שתיהן. נראה, כי עיקר תשומת הלב בשיח הראשוני שיתקיים ביניהן יוקדש לסנכרון של הצעדים שיידרשו מצד שתי המדינות.

ממשל טראמפ המשיך להטיל עיצומים שונים על אירן עד הרגע האחרון שלפני סיום כהונתו, בניסיון למנוע מהנשיא ביידן אפשרות לחזור להסכם הגרעין. הממשל החדש יכול להשתמש בצווים נשיאותיים וביכולתו להחליט על מתן פטורים; הוא אפילו יכול לבטל עיצומים שאינם קשורים לסוגיית הגרעין, אשר הוטלו על-ידי הממשל הקודם, תוך הצגת הביטול כחיוני לביטחון הלאומי האמריקני, אף שסביר כי בשלב הראשון לא יעשה זאת.

הממשל, שהבטיח להתייעץ עם בעלות בריתו, ניצב בפני דרישות מצד ישראל, מדינות במפרץ ואף בארצות הברית עצמה, להמשיך ולנצל את קלפי המיקוח שיצר טראמפ באמצעות מדיניות ה"מקסימום לחץ", ולא למהר ולהסיר את כל העיצומים רק בתמורה לחזרה אירנית להתנהלות על-פי סעיפי ההסכם.

זריף: לכשיושלמו צעדי החזרה להסכם, שאר השותפות להסכם – בריטניה, צרפת, גרמניה, רוסיה וסין – יחליטו במסגרת הוועדה המשותפת האם לאפשר לארצות הברית לחזור להסכם שממנו פרשה.

המשמעות: מדובר ככל הנראה בדרישה לצעד סמלי והצהרתי בעיקרו וסביר שעניין הוועדה לא יהיה מכשול בפני סיכום. אך עצם העלאתו משקף מסר אירני, לפיו לעזיבת ההסכם יש משמעויות שעל הצדדים לקחת אותן בחשבון. בכל מקרה, חשוב לאירנים, כי צעד סמלי זה יתבצע לאחר שיוסרו העיצומים כולם, ולא רק לאחר מימוש חלקי של צעדים.

זריף: אירן לא תסכים לקבל תנאים חדשים במסגרת ההסכם. בהסכם נקבע לוח זמנים ברור אשר להגבלות על תוכנית הגרעין האירנית. אירן הסכימה להגבלות של חמש שנים על רכש נשק ושל שמונה שנים על רכש בתחום הטילים. את כל אלה לא ניתן לשנות, "לא עתה ולא לעולם".

המשמעות: ברורה התנגדותו של זריף לפתיחת סעיפי ההסכם או למו"מ על מגבלות חדשות שיוטלו על אירן, ובכלל זאת דיון על אודות הסרת האמברגו באוקטובר 2020 על רכישה או מכירה של אמל"ח קונבנציונלי, שאותה ניסה ממשל טראמפ למנוע במועצת הביטחון ונכשל, ובנושא הסרת המגבלות בתחום הטילים, האמורה לחול ב-2023. לעומת זאת, ממשל ביידן דורש, כי לאחר החזרה להסכם הגרעין יתנהל מו"מ על הסכם משודרג, שייתן מענה לסוגיות הבעייתיות בהסכם הגרעין - ה-Sunset, מחקר ופיתוח וכן פיקוח, בנוסף לתוכנית הטילים של אירן ופעילותה האזורית.

זריף: המדיניות הביטחונית והאזורית של אירן לא הייתה חלק מהמו"מ משום שהמערב לא הסכים לוותר על התערבותו באזור. אירן מצידה מוכנה לדון בסוגיות אזוריות אבל רק עם מדינות האזור, וללא גורמים מחוצה לו.

המשמעות: אירן מתנה כל דיון בסוגיות הקשורות למדיניותה האזורית ביציאה מלאה של כל הכוחות של ארצות הברית ומדינות המערב האחרות מהאזור. ולמען הסר ספק, זריף מבהיר את התנגדותה של טהרן לדיון בסוגיות אזוריות במסגרת פורום משותף למדינות האזור ולמדינות מהזירה הבינלאומית. זהו מענה לאמירות מרובות שנשמעו לאחרונה בוושינגטון, כמו גם בבירות האירופיות, לגבי המדיניות האזורית של אירן וההצעות שהועלו לקיים מסלול מקביל של שיחות בסוגיות האזוריות.

התניה אירנית זו, שסביר שטהרן מעריכה שתידחה, משקפת ניסיון להרחיק את העיסוק בסוגיות האזוריות. קודם לבחירות קידמו מקורביו של ביידן את הרעיון שסוגיות אזוריות יידונו בפורום בינלאומי-אזורי שיתקיים בנפרד מהמו"מ בנושאי הגרעין, אך ההתניה האירנית בהקשר זה משקפת כפי הנראה מאמץ של טהרן לטשטש קשר בין סוגיית הגרעין להתנהלותה האזורית.

זריף: העם האירני איבד סבלנות והביטוי לכך הוא החוק שהעביר המג'לס, המחייב את הממשלה לשורת צעדים - ביניהם העשרת אורניום ל-20% והפסקת שיתוף הפעולה עם הסוכנות הבינלאומית לאנרגיה אטומית (סבא"א) בהתאם לפרוטוקול הנוסף, אם עד פברואר לא יוסרו העיצומים.

המשמעות: קלף הלחץ העיקרי של אירן הוא המשך קידום תוכנית הגרעין מעבר להפרות שביצעה בשנה וחצי האחרונות. בהתאם לחוק המג'לס, כבר החלה העשרה ל-20%. להערכת טהרן, האיום בצמצום משמעותי של הפיקוח עשוי להעניק יתר דחיפות לצורך לחזור להסכם הגרעין.

החלטת המשטר האירני לפרסם בתקשורת האמריקנית מאמר המפרט את עמדותיו, מהווה מענה כולל לשורת נושאים שהועלו לאחרונה בהקשר של האפשרות לחזור להסכם הגרעין. היא משרתת את טהרן במאמציה להפגין נחישות ויציבות נעדרת לחץ. חשוב לאירן להבהיר, כי למרות העיצומים, פגעי הקורונה והמצב הכלכלי הקשה, היא אינה בעמדת חולשה המחייבת אותה לוויתורים. בד-בבד, הצגת העמדות לממשל ולציבור דרך התקשורת האמריקנית משקפת גם אמצעי לחץ על הממשל האמריקני וניסיון לשכנעו שהזמן אינו פועל לטובתו.

ממשל ביידן מצידו מעוניין לחזור להסכם הגרעין, כדי להבטיח שאירן תשוב ותפעל לפי הפרמטרים שלו ותתרחק מסף הפריצה לגרעין צבאי, המתקצר ככל שאירן מתקדמת בהעשרה. אלא שעליו לקבל החלטות אשר לדרכים שיגשרו בין הדרישות ההדדיות שהצד השני יפעל ראשון. בעיקר עליו למצוא דרך כיצד לוודא, כפי שהבטיח ביידן, שהחזרה להסכם תהיה רק המבוא לדיון על הסכם משודרג, שלא רק ישפר סעיפים בהסכם המקורי אלא גם יאפשר דיון בסוגיות הנוספות – תוכנית הטילים האירנית והתנהלותה ברחבי המזרח התיכון – בעוד אירן מתנגדת לכך.

בין לבין, הממשל, שהתחייב להתייעץ עם בעלות בריתו באירופה ובאזור, יצטרך להתמודד עם התנגדות לחזרה להסכם ועם הצורך לתת מענה להסתייגות הרבות שיוצגו בפניו, כולל גם מבית מצד חברי קונגרס רפובליקנים וגם מתנגדים מהמפלגה הדמוקרטית.

השורה התחתונה: עדיין לא ברור אם אכן הממשל האמריקני יעדיף לגשת לסוגיה כבר בעתיד הקרוב, לנוכח כלל הסוגיות מבית ומחוץ שעומדות לפתחו. בכל מקרה, גם אם נראה שהמחלוקת אשר לתנאים שיאפשרו לשני הצדדים חזרה להסכם ומילוי מחויבויותיהם היא טכנית בעיקרה, סביר שהדיון ובעיקר המימוש במקביל של הצעדים ששתי המדינות יידרשו לנקוט ייקחו זמן. בהנחה שממשל ביידן אכן חותר לחזור להסכם, שאלת המפתח, שכרגע אין לה תשובה ברורה, היא עד כמה יתעקש וגם יצליח ליצור את החיבור בין החזרה להסכם הגרעין לתחילתו של מו"מ על שיפורו ושדרוגו.

בינתיים יש לקחת בחשבון שככל שיעבור הזמן ללא התקדמות, עשויה טהרן לנקוט צעדים נוספים בתוכנית הגרעין. על הפרק, החל מאמצע פברואר: הגבלת תנועתם של פקחי סבא"א באירן. אירן גם יכולה להפעיל לחץ באמצעות שלוחיה ברחבי המזרח התיכון - המיליציות בעירק נגד כוחות הקואליציה, החות'ים נגד ערב הסעודית, וחידוש תקיפת כלי שיט במפרץ. פעולות אלה, שסביר שיבוצעו ללא טביעת אצבע אירנית ישירה, יהיו כולן בעלות פוטנציאל להגביר את המתח באזור ובין טהרן לוושינגטון.