הנשיא ג'ו ביידן ביקר אתמול (4.2.21) במשרד החוץ ולאחר ארבע שנים של טראמפיזם, ממשלו רוצה לאתחל מחדש בבית ובחו"ל. המשימה מתחילה במשרד החוץ, שם המורל של הדרג המקצועי נתון בשפל. "ארה"ב חזרה, הדיפלומטיה חזרה, אתם במרכז של כמה שאני מתכוון לעשות", אמר להם ביידן. לדבריו, לאחר שורה של שיחות עם מנהיגי העולם – הוא וממשלו מקווים "להתחיל ליצור מחדש את ההרגלים של שיתוף פעולה ובנייה מחדש של שרירי הבריתות הדמוקרטיות, אשר התנוונו בארבע שנים של הזנחה ושימוש לרעה".

רבים בעולם מקדמים בברכה שינוי זה – כותב אישאן ת'רור, פרשן בכיר בוושינגטון פוסט. ביידן כבר הצטרף בחזרה להסכם פריז, ביטל את הפרישה מארגון הבריאות העולמי והבטיח להגדיל את הסיוע למאבק בקורונה במדינות עניות. ביום בו הגיע למשרד החוץ, הודיע הממשל על החזרת מכסות הפליטים לאלו שהיו בזמן ממשל אובמה. ביידן גם דיבר על קידום הדמוקרטיה בארה"ב ומחוצה לה ועל התמודדות עם השפעתן של מדינות סמכותניות חד-מפלגתיות כמו סין. "המנהיגות האמריקנית חייבת להתמודד עם הרגע הזה של התקדמות הסמכותנות, כולל הנחישות הגוברת של סין להתייצב נגד ארה"ב והנחישות של רוסיה לפגוע בדמוקרטיה שלנו", הבהיר.

אין ספק שרוב מנהיגי אירופה נשמו לרווחה לנוכח החזון והמחויבויות של הממשל החדש, אבל אין זה אומר שהם יילכו אוטומטית בעקבותיו של ביידן. הלאומנות של דונלד טראמפ והברקזיט שכנעו פקידים בברלין, פריז ובריסל בצורך ליצור גישה אירופית עצמאית יותר ולהסתמך יותר על עצמם לאחר למעלה מיובל של הישענות על מטריית ההגנה האמריקנית. עמנואל מקרון הביע אתמול שביעות רצון מכניסתו של ביידן לתפקיד, אך הדגיש את חזונו בדבר "ריבונות אירופית".

הניסיון של כהונת טראמפ שינה את החשיבה האסטרטגית האירופית. אירועי 6 בינואר מלמדים עד כמה פוליטיקה פנימית יכולה להשפיע על מדיניות החוץ ומראים עד כמה הדמוקרטיה שבירה, ובאירופה אומרים שהלקח הוא שיש להתמקד יותר בסולידריות ביבשת. מקרון אמר כי האירופים צריכים להימנע מלמצוא את עצמם תלויים בקבלת ההחלטות בארה"ב, "כי כל החלטה דמוקרטים בארה"ב עשויה להיות מונעת ממניעים פנימיים ומהמשקל ההגיוני של האינטרסים האמריקניים, שאינם זהים לאלו של אירופה".

סוגיה נוספת היא גישתה של אירופה לסין, מציין ת'רור. ממשל ביידן אימץ גישה ניצית הדומה לזו של קודמו, ובוושינגטון מדברים על יצירת ברית של דמוקרטיות נגד בייג'ינג. האמריקנים אינם נלהבים מאפשרות זו: "אני לא חושבת שיהיה זה נכון לומר שכאן נמצאת ארה"ב וכאן נמצאת סין ואנחנו מתקבצים לצד אחת מהן", אמרה אנגלה מרקל. מקרון חזר על כך אתמול באומרו, כי התאחדות נגד סין עלולה להיות מזיקה. הוא גם דחה את הרעיון שהאירופים יהיו הכוח המאזן בין שתי המעצמות; סין היא מתחרה ויריבה עקבית, אם כי יכולה להיות גם שותפה בנושא האקלים, אמר.

בפועל, זהו נתיב שקשה לצעוד בו. הממונה על התוכנית הסביבתית של האיחוד האירופי, פרנץ טימרמנס, ספג השבוע ביקורת משום שלא העלה את נושא זכויות האדם בשיחתו עם סגן ראש ממשלת סין, האג ז'נג, שעסקה במדיניות האקלים. "סין רוצה את זה מזווית תחרותית", מסביר ינקה אורטל מהמועצה האירופית ליחסי חוץ. "אם ניגש לזה בצורה תמימה, רק מזווית האקלים, הסינים יגברו עלינו בקלות".

כמה פרשנים מציינים גם הסכם השקעות עם סין עליו חתם האיחוד בלא להתייעץ עם ממשל ביידן. "אירופה הבהירה לחלוטין את עמדתה", סבור וולטר ראסל-מיד, בעל טור בוול סטריט ז'ורנל. "אויגורים, הונג-קונג והאיום הצבאי הגובר בים סין הדרומי – כל זה אכפת למקבלי ההחלטות האירופיים מאשר האינטרסים המסחריים שלהם". ואילו טום מק'טאנג כתב באטלנטיק: "העסקה עם סין מסתירה בעיה גדולה יותר לממשל ביידן: לא עוצמה אירופית אלא חולשה". מקרון דוחה ביקורת זו. לדבריו, ההסכם עם סין אינו מהפכני, אלא מעניק לאירופה גישה חשובה לשווקים הסיניים ומבטיח שסין תציית לכמה מהכללים הבינלאומיים בנושא העבודה. "זהו מבחן לאפשרות של דו-שיח עם בייג'ינג בתום לב", הוסיף.