- הזמר אלטון ג'ון כתב את מאמרו בעיתון גארדיאן בגוף ראשון וכך מובאים כאן עיקריו.
בשנת 1966 נסעתי להמבורג, כאשר הייתי הקלידן בלהקת Bluesology. הופענו במשך חמש שעות כל לילה בבתי הבושת ובמופעי המין, בפני קהל שלא בא לראות אותנו. אבל זה היה נהדר: ניגנו כל כך הרבה, עד שלא הייתה לנו ברירה אלא להשתפר. הדרך היחידה הייתה למעלה. המשכתי לסייר באירופה ובניתי בהדרגה קהל נאמן בצורה יוצאת מן הכלל.
כל זה היה לפני זמן רב. אם הייתי כעת קלידן או סוליסט בתחילת דרכו, קלושים הסיכויים שהייתי יכול להופיע בהמבורג. כתוצאה מהברקזיט, אמנים בריטים זקוקים מעתה לוויזה, היתר עבודה והתאמת ציוד כדי להופיע באירופה. זהו חלום בלהות מינהלי, המייקר מאוד את עלותו של סיור הופעות ביבשת. זה לא משפיע עלי במישרין, אבל זה כן משפיע עלי בעקיפין, כי אינני רוצה לחיות בעולם בו רק אמנים ותיקים שמכרו מיליוני תקליטים יכולים להרשות לעצמם להופיע.
תמיד הייתי להוט אחרי מוזיקה חדשה, ומדי שבוע אני מקדיש שעות רבות לבדיקת לוחות הזמנים של יצירות חדשות, רכישת אלבומים חדשים והאזנה לשירים בשירותי "סטרימינג". בתור אמן מצליח, אחד המוקדים של חיי הוא קידום אמנים צעירים והתייצבות לצידם. זו איננה גמילות חסדים; הדבר האהוב עלי ביותר במוזיקה הוא האנרגיה וההתרגשות שמעביר אמן צעיר בהופעה חיה.
חיוני ביותר שאמנים צעירים יסיירו באירופה. העברת המוזיקה שלך למאזינים מתרבות אחרת שלא בהכרח דוברים את שפתך, הופכת אותך למוזיקאי טוב יותר. כפי שגיליתי בשנות ה-60, לא לומדים בשעות של חזרות מפרכות את מה שלומדים בחצי שעה של הופעה חיה בניסיון לזכות בקהל בלתי מוכר. חייב להיות קשר ישיר עם בני אדם. סיור באירופה מאפשר להתוודע להשפעות שונות, להבין קהלים שונים ולפגוש מוזיקאים חדשים. בזמן הקורונה למדתי על דרכים חדשות להעביר מוזיקה, אבל אף אחת מהן אינה מתקרבת להופעה בפני קהל.
אנחנו מצויים כעת במצב מגוחך. מוזיקה היא אחד ממוצרי ייצוא התרבות המרכזיים של בריטניה. היא תרמה למשק הבריטי 5.8 מיליארד ליש"ט ב-2019, אבל נותרה מחוץ למו"מ המסחרי על הברקזיט. עובדים בכמה מקצועות עודם יכולים לנסוע לאירופה בצורה חופשית, אבל לא מוזיקאים. מנהלי המו"מ פישלו. ממשלת בריטניה חייבת לפתור את זה. אבל פתרון מלא הוא מסובך ויקח זמן רב להשיגו – זמן שאינו עומד לרשותו של מי שהוציא זה עתה את אלבומו הראשון.
המוזיקאים זקוקים לפתרון לטווח קצר. יש להקים ארגון תמיכה, שימומן חלקית בידי ענף המוזיקה עצמו, ואשר יעניק למוזיקאים גישה לשירותי עורכי דין ורואי חשבון, שיסייעו להם לנווט ביער הביורוקרטי שיצר הברקזיט. הקורונה עצרה את ההופעות החיות בעתיד המיידי, וצריך לנצל את הזמן כדי להקים את הארגון הזה.
שיהיה ברור: לא מדובר באלטון ג'ון. מדובר בצורך להבטיח שאמנים עולים יוכלו לקבל את המרחב הדרוש לכשרונם ולבניית הקהל שלהם. אנחנו צריכים דור חדש של תומכים, ולו רק משום שדור אחד שלהם – הדור שלי – הולך ומזדקן, פורש ונפטר. ולא מדובר רק על מוזיקת פופ; זה משפיע על מוזיקה עממית, על ג'אז, על מוזיקה קלאסית, על תזמורות ואופרות. ומדובר על מי שמייצרים מוזיקה שהיא נסיונית מכדי שתמשוך קהל רחב.
אם אתם שונאים כל תו שהקלטתי, משום שטעמיכם שונים לחלוטין; אם אתם חושבים שמי שזרק עלי נקניקייה בפריז בשנות ה-60 צדק – אתם צריכים לתמוך ביכולתם של אמנים לצאת למסעי הופעות. כי אם ברקזיט ימנע זאת ממוזיקאים צעירים כה רבים, היחידים שיצליחו לנהל קריירה משמעותית של הופעות חיות יהיו אמנים כמוני. ותאמינו לי, אני לא רוצה את זה יותר מכם.
