סתימת פיות: הדוגמה הפולנית

ההיסטוריה אינה מדע מדויק. בני האדם הם יצורים מורכבים. אלו שתי אמיתות יסוד אותן חייב כל היסטוריון לזכור וליישם בעבודתו. משמעותה של הראשונה היא, שלעיתים אין תשובות מלאות או תשובות בכלל. משמעותה של השנייה היא, שלעיתים בני אדם יתנהגו בצורה סותרת ומבלבלת, ושלעיתים בני אדם יותירו אחריהם עדויות ומסמכים בלתי אמינים.

הדוגמאות המוכיחות כללי יסוד אלו הן רבות מספור, והן נעות בכל המרחב שבין אירועי ענק ואישים מרכזיים לבין אירועים נקודתיים ואישים שוליים. הנה כמה הנוגעות למלחמת העולם השנייה ולשואה - גם אחרי 80 שנות מחקר, רבבות ספרים ומיליוני מסמכים. איננו יודעים מתי בדיוק נתן אדולף היטלר את ההוראה להשמדה כוללת של העם היהודי. איננו יודעים מי צעק ב-7 באוקטובר 1944, בין תאי הגזים בבירקנאו, את הקריאה שהחלה את מרד הזונדרקומנדו.

יוזף סטלין היה אחד השליטים האיומים ביותר בתולדות האנושות, והוא גם הוביל את ברית המועצות לניצחון על הנאצים. וינסטון צ'רצ'יל היה גדול המנהיגים במאה ה-20, והוא גם שיגע בהתנהגותו את הסובבים אותו. אנדריי שפטיצקי, הארכיהגמון של לבוב, תמך בגרמנים הכובשים וגם הציל יהודים. בוריס מלך בולגריה הגן על יהודי ארצו וגם אפשר לנאצים לרצוח רבבות אחרים. מרדכי חיים רומקובסקי הותיר את יהודי לודז' בחיים עד אוגוסט 1944 וגם מסר לגרמנים 20,000 זקנים וילדים לגירוש.

כל זה איננו מעניין את ממשלת פולין, את הפרלמנט שלה וכנראה גם לא את בתי המשפט שלה. מבחינתם, התמונה ברורה: פולנים לא סייעו לרצח יהודים, אלא רק הצילו אותם. פולנים לא שיתפו פעולה עם הגרמנים, אלא רק נאבקו בהם. פולנים לא הסגירו אלא רק הסתירו. אם תעזו לומר אחרת - בית המשפט יסתום את פיכם ואולי אף יקנוס אתכם. זה מה שקבע בפועל החוק מעורר הסערה משנת 2018, וכך גם מיישם אותו לראשונה בית משפט פולני.

בית המשפט חייב (9.2.21), את ההיסטוריונים ברברה אנקלינג ויאן גרבובסקי להתנצל בכתב בפני אישה, לאחר שציינו בספר שערכו על השואה במדינה, כי קיימות עדויות לפיהן קרוב משפחתה הסגיר יהודים לגרמנים. אנגלקינג מהמכון לחקר השואה בוורשה וגרבובסקי מאוניברסיטת אוטווה הם עורכיו של מחקר בן 1,600 עמודים שכותרתו "לילה ללא קץ: גורלם של יהודים במחוזות פולין הכבושה". את התביעה הגישה פילומנה לשז'ינסקה, בשל קטע בספר המזכיר את דודה, אדוארד מלינובסקי, שהיה ראש מועצת הכפר מלינובו.

הספר מביא עדויות לפיהן מלינובסקי הציל את חייה של יהודייה בכך שסייע לה לעבור בכפר כנוצרייה - ולצידן עדויות לפיהן הוא נטל חלק ברצח של עשרות יהודים בכפר. לאחר המלחמה זוכה מלינובסקי מאשמת שיתוף פעולה עם הנאצים. לשז'ינסקה תבעה פיצוי של 100,000 זלוטי (90,000 שקל), והיא זכתה לתמיכת הליגה הפולנית נגד השמצה הממומנת בידי הממשלה. בית המשפט אומנם לא פסק לה פיצוי כספי, אבל התקדים - אם לא יתהפך בערעור - הוא מסוכן ביותר.

אנקלינג וגרבובסקי פעלו כפי שעושים היסטוריונים מאז ומעולם, כאשר לא ניתן להכריע בין עדויות סותרות: מפרסמים את שתיהן. השניים עשו בדיוק את מה שמתחייב משני עקרונות היסוד בהם פתחנו. הם לא הכריעו בין הגרסאות, והכירו בכך שאותו אדם יכול גם להציל וגם למסור. על-פי הדיווחים בתקשורת (הספר יצא בפולנית בלבד ולכן לא ראיתי את המאמר), דבריהם מבוססים ברמה המספקת במחקר היסטורי.

החוק הפולני מאפשר ורוצה למנוע אפילו את זה. הוא אינו רוצה שמישהו יגיד משהו על מאן דהוא פולני, גם אם האמירה עומדת בקני המידה המחקריים המקובלים. קבלו תיקון: אפשר להגיד כל מה שרוצים, גם ללא הוכחה כלשהי, בתנאי שזה חיובי; דברים שליליים אסור לומר אפילו כאשר הם מבוססים. זוהי סתימת פיות מהסוג הגרוע ביותר, הלקוחה הישר ממחוזות "1984" של ג'ורג' אורוול. והיא נעשית בידי ממשלה ימנית-לאומנית - מה שמוכיח שוב, עד כמה גדול הדמיון בין השמאל הקיצוני לימין הקיצוני כאשר מדובר באמצעי דיכוי.

אין זה מקרה, שמדובר באותה מפלגה - מפלגת החוק והצדק (איזה שם אירוני) - המנסה מאז עלייתה לשלטון ב-2015 להשתלט על בית המשפט העליון. משום שהדברים הולכים יד ביד: מי שרוצה להכתיב מה לומר, חייב לשים מחסום לפיו של מי שיכול למנוע זאת ממנו. וזה נכון גם בכיוון ההפוך: כאשר רואים פוליטיזציה של בית המשפט העליון, השלב הבא יהיה פגיעה בזכויות יסוד ובראשן חופש הביטוי. כדאי מאוד גם לנו להפנים את הלקח הזה.