מבצע "סופה במדבר", שהחל בבוקר 17 בינואר 1991, הוכרע כבר בשעות הראשונות של המתקפה האווירית – כמו צה"ל במלחמת ששת הימים – כשהתגברו אבירי האוויר האמריקנים בקלות על מערכות ההגנה העירקיות, כפי שחיל-האוויר הישראלי התגבר על מערכות ההגנה הסוריות במבצע "ערצב 19", תשע שנים לפי כן במלחמת לבנון הראשונה, וזעזע בכך את כל הגוש הסובייטי. הערך של הזעזוע הזה לאמריקנים בכסף ובנכסים אסטרטגיים היה שווה יותר מכל מה שהשקיעה ארה"ב בישראל. הוא גם שימש אותה בתכנון מבצע "סופה במדבר". השמיים נפתחו לפני כוחות הקואליציה האנגלו-אמריקנית שאליה צורפו גם ברברים, והשמיים נפתחו בפניהם כשדה צַיִד חסר מכשולים.

מנוסת המטוסים העירקיים לאירן בשבוע השני של המלחמה הוכיחה, למי שעדיין היה זקוק להוכחה, שאת כללי המשחק בשדות הקרב הקלסיים קבעו בני התרבות, שברגע של אמת צבאית – לא פיגועי טרור אלא לוחמה סדירה – אין לסדאם חוסיין מה למכור. עם זאת, עובדת בריחת המטוסים העירקיים לאירן, שאותה הם הפציצו זמן לא רב לפני כן, מלמדת ש"סופה במדבר" לא תשים קץ למלחמת העולם הרביעית ושקיימים עוד שדות קרב במלחמה הגדולה, מלבד שדה הקרב של המלחמה הסדירה. לדוגמא: בחזית המשפטית בבית הדין הבינלאומי בהאג, כפי שלומדת זאת בימים אלה מדינת ישראל. בחזית מול האנגלו-אמריקנים, הברברים משתפים פעולה ועם כל היריבויות הקשות ביניהם מורשת מוחמד מלכדת אותם בסופו של דבר.

הראשונים שהבינו ב"סופה במדבר" מה המצב לאשורו, היו הטייסים העירקים. הם סרבו לבצע פעולות טרור אוויריות, לוחמה כימית או פיגועי התאבדות, שתכנן סדאם, מפני שהבינו כי אין להם סיכוי לצאת חיים מהתמודדות עם זרוע האוויר האמריקנית. אפילו היפנים, שהתאבדות היא חלק ממורשתם, הבינו זאת ב-1945 ונכנעו ללא תנאי.

הצלחת המבצע הייתה מותנית בתרבות הצבאית של האנגלו-אמריקנים ובמאפיינים האישיים של מקבלי ההחלטות: הנשיא ג'ורג' בוש האב והגנרל נורמן שוורצקופף. בוש היה טייס קרבי ולחם בחזית יפן במלחמת העולם השנייה. הוא ביצע חמישים ושמונה גיחות קרביות. באחת מהן נפגע, צנח לאוקיאנוס השקט וחולץ. שני חבריו לצוות נהרגו. בוש, אביר-אוויר, אחד מחבורה הסבורה שהיא הביסה את יפן, היה האיש המתאים לתפקיד. בקרב תאפג'יי, למשל, במלחמת המפרץ, השתתפו חיילי מארינס אמריקנים יחד עם יחידות יבשה סעודיות וכוויתיות. חיילי היבשה רק הפריעו לחיל-האוויר להשמיד את הכוחות העירקיים ולא מעט מחיילי היבשה של הקואליציה נפגעו בקרב זה מ"אש ידידותית" שנורתה מן האויר. זה מה שקרה במלחמת לבנון הראשונה בחזית המזרחית בגזרת הגַּיִס של יאנוש. הלם הירי הדו"ץ בלבל את מפקדת הגַּיִס והייתה לכך השפעה על קרב סולטן יעקוּבּ. בקרבות בין הצבא הסלובני לכוחות ממשלת יוגוסלביה ביולי 1991, חצי שנה אחרי תום המבצע בעירק, ירו חיילים סלובנים טילים מפסגות הגבעות על טנקים של הממשלה והשמידו אותם.

גם הצלחת המורדים האפגנים במלחמת הטילים נגד הטנקים הסובייטיים לא הייתה מקרית. התברר שכוחות גרילה מסוגלים לבלום שריון אויב. את הלקח הזה למדנו במלחמת לבנון השנייה. רבים הגיעו למסקנה שעבר זמנו של גוש הפלדה המסורבל והיקר שכיכב במלחמת העולם השנייה. בלבנון לא הצליח צה"ל בכל מלחמותיו ליישם ביעילות את עקרונות קרב היבשה. זה הטעם שבהווה שׂם הרמטכ"ל אביב כוכבי את הדגש לקראת המלחמה הבאה על אוויר, טילים וקומנדו. גם דן חלוץ במלחמת לבנון השנייה ניסה לעשות זאת ונכשל כי אהוד אולמרט לא היה ג'ורג' בוש ודן חלוץ לא היה נורמן שוורצקופף. דיאלוג חייב להיות בין מקצוענים ולא בין שרלטנים.

את המהפכה במלחמת המפרץ הנהיג נורמן שוורצקופף, צנחן, מנהיג טבעי בעל אינטליגנציה גבוהה, בעל אַי.קיוּ 170, בעל השקפת עולם הומניסטית, קוסם חובב המצטיין בחשיבה לא שגרתית, מהנדס טילים שצבר ניסיון רב בווייטנאם, היה האיש המתאים לביצוע מהפכת האבירים והטילים בצבא. לצמד בוש-שוורצקופף היו נתונים לקיום תקשורת אינטליגנטית ביניהם וכל אחד מהם ניהל תקשורת כזאת עם שותפיו: בוש בשיחות טלפון רצופות ומפורטות בשיטת "דיפלומטיה של טלפונים" עם מנהיגי מדינות הקואליציה, ושוורצקופף עם מפקדי הכוחות של המדינות השותפות. השניים יִישׂמו את התיאוריה הדיאלוגית של הפילוסוף היווני אפלטון מלפני 2400 שנה שקבע כי דיאלוג בין מקצוענים היא הדרך העדיפה להגיע לאמת בכל התחומים.

במלחמת וייטנאם כפה הנשיא האמריקני לינדון ג'ונסון על מפקדי הזירה האמריקנים פיקוד הדוק ואסטרטגיה של בּוּר צבאי. הוא התערב בנושאים טקטיים ואופרטיביים שלא הייתה לו הבנה בהם. במלחמת המפרץ נתן ג'ורג' בוש רק הנחיות כלליות וקבע עקרונות. את ניהול המערכה הניח לשוורצקופף. המודל במלחמה הזאת היה פיקוד משׂימתי, שהצלחתו תלויה ברמה האישית והמקצועית של המפקדים הקרביים ובאֵמוּן שלהם זה בזה. לכאורה לא היה לקואליציה המורכבת והשברירית סיכוי רב להחזיק מעמד ולתפקד כראוי אבל הבלתי צפוי אירע: היא החזיקה מעמד ותִפקדה מעולה, הודות לתקשורת אינטליגנטית בין בוש לשוורצקופף, ובין שניהם לשאר מנהיגי הקואליציה. לעומת זאת הפיקוד של סדאם חוסיין היה הדוק. הוא לא הבין את ההתפתחויות הצבאיות. הוא קלט ושידר בערוצים מיתולוגיים של סרגון השני מלך אשור במאה השמינית לפני הספירה והנביא מוחמד. גם סרגון וגם מוחמד היו אסטרטגים אדירים בתקופתם אבל כפי שקבע הרקליטוס: הכל זורם. המלחמה הסדירה מִשתנה בקצב הולך וגובר והטרור לעומתה כמעט נשאר כשהיה. את זה גם ג'ורג' בוש האב, והבן, וגם סדאם חוסיין לא הבינו ולכן מלחמת המפרץ לא תמה עד היום ואף שלחה זרועות לכל רחבי העולם. את הלקח הזה היה על האמריקנים להפיק בצורה כואבת מאוד ב-11 בספטמבר 2001, ועלינו להפיק היום. אבל במצעד האיוולת ההיסטורי רוב מוחלט של מנהיגים ומצביאים אינם מפיקים לקחים כי הם דואגים לשׂרידות שמם הטוב.

_______________________

בשבוע הבא: גאוניות צבאית; פיתוח טכנולוגיה צבאית ללוחמת אנטי-טרור וגרילה; פרשנויות שגויות; מתח בין הגנרל נורמן שוורצקופף לנשיא ג'ורג' בוש; קריאה ברברית להשמיד את האויב; ניסיון לתרבֵּת את הברברים; לגיטימציה למהלכי השמדה; קץ תור הזהב הערבי-מוסלמי; מתח בין ראשי מדינות למפקדי צבאות.