צמרת אונסקו כינסה את מועצת הביטחון לכינוס חירום, מיטב הארכיאולוגים בעולם ערכו כינוס של קהיליית המחקר הבינלאומי, ארכיאולוגים ובהם חתני פרס ישראל יצאו בקול מחאה על הרס ארכיאולוגיה בשטחי יהודה ושומרון, הרבנים הראשיים לישראל קראו ליום צום ותפילה על הריסת ההיסטוריה היהודית, אנשי דת מכל הדתות בעולם החופשי הביעו זעם על מעשה הוונדליזם הברברי, אנשי הרוח וההגות התראיינו תחת כל מיקרופון פתוח ומחו על הרס ערש הולדת העם היהודי, מטה הקורונה נדחה לשעות הערב בעקבות החלטת ראש הממשלה וראש הממשלה החליפי לקיים דיון דחוף בסוגיה. והארץ רעשה.
השורות דלעיל מצויות בקטגורית מדע בדיוני, ההרס מתבצע, העובדות נמחקות ומציאות חדשה נוצרת בשטח באין מפריע.
הניסיונות למחוק כל זכר יהודי מכל חלקי ארץ ישראל אינו חדש, ברם נדמה כי באחרונה הוא מתעצם, הרס מזבח יהושע ע"י פלשתינים,
בתום לב או במזיד, היא חלק מההפקרה השיטתית של מדינת ישראל וראשיה לדורותיהם המובילים להתפרקות מנכסיה ההיסטוריים.
המאבק על הזכות ההיסטורית של העם השב לארצו מתקיים יום יום, יש מי מאומות העולם המערערים על האמיתות, על הזכויות ההיסטוריות, על הקושאן היהודי על בעלות וזכות בארץ ישראל. יש מי מבין יושבי הארץ הזו הטוענים כי גזלנים אנו, באנו בחנית וטילים וכבשנו את הארץ תוך נישול ועוולות, תוך פשעים אנושיים, כובשים בתל אביב ובאיתמר,
מתנחלים בבית שאן ובמצפה יריחו.
כדי לאשש הנחות כזב ומרמה אלה, כדי ליצור מצג שווא של עם עבדים מזה רעב אשר הגיח מפולניה ומרוקו ובכוח הזרוע החליט לגנוב את האדמה הזו ולהשתלט עליה, חייב לטשטש את ההיסטוריה, להעלים ראיות, לנתץ ולשבר אותם, להרוס, לקעקע, ליצור מציאות מדומה של מציאות בת מאה שנים ולא בת שלשת אלפים שנה.
ההרס המכוון, הממוסד והשיטתי של מכחישי ההיסטוריה היהודית מתבצע בירושלים, ביהודה ושומרון ובכל מקום שבו ההיסטוריה מדברת יהודית. המציאות המטרידה והמדאיגה בה אמות הספים לא הזדעזעו, בה ההרס זכה להתעניינות מגזרית מסוימת של מיעוט ישראלים חובשי כיפות סרוגות, הרי דבורה הנביאה ודוד המלך הם שמות של רחובות, את מי מעניין גל אבנים שמזבח יהושע יקרא, הרוב הישראלי מיהר לדלג על הפגיעה הקשה בנכס ההיסטורי בסגנון דאעש.
עוד השמיעו קול זעקה ומחאה מיעוט ארכאולוגים ישראלים, רוב קהיליית הארכיאולוגים בישראל בחרה שלא להשמיע קול כי הרי מדובר בחלקי ארץ ישראל המצויים מעבר לקו הירוק. ההיסטוריה היהודית אינה מתכתבת עם הפוליטיקה העכשווית מהמחלוקות הפנים ישראליות, אלה המקומות בהם הילכו אבות ואימהות האומה היהודית הם מעבר לזמן, מעבר למחלוקת, מעבר למאבקים פוליטיים, הם בעד שימור ההיסטוריה.
עם אשר אינו משמר את עברו, אינו מחבק את ההיסטוריה שלו, אינו מגן על נכסיו ההיסטוריים, חייב לבחון את מערכת ערכיו, חייב לבוא חשבון תוך התבוננות פנימית. האם לא ראוי שהעם היהודי היושב בישראל ובעולם ידרשו ממנהיגי המדינה להרעיד שמיים וארץ, לשמור על ההיסטוריה שלו?
