השחתת מזבח יהושוע בידי הפלשתינים

הרשות הפלשתינית, במעשה אנטישמי ונתעב מאין כמוהו, הציבה צלם בהיכל והרסה והשחיתה חלקים ממזבח יהושוע בן נון בהר עיבל. זהו פשע איום ונורא שייזכר לדראון עולם וכבכייה לדורות, שכן את המעשה המתועב אין להשיב. אין מילים לתאר את גודל הכאב הקשה מנשוא; שום סידור של אותיות אחת אחרי השנייה, או שילוב של הגה אחר הגה, לא יוכלו לזקק את הרגש שעומד בצל הדמעות - דמעות שכל יהודי באשר הוא צריך להזיל. נדמה ששום דבר אינו יכול לנחם ולהרגיע את הדמעות, ועדיין, כדברי הנביא ישעיהו - "נחמו נחמו עמי". חלק מההרס אומנם שוקם, חלק אחר לא היה ניתן לשקם, אך שיקום עכשווי אינו שווה לבנייה שבוצעה לפני כ-3,000 שנה; השמת אבן על אבן על-ידי אנשים החיים כיום אינה דומה לאותו מעשה על-ידי אלו שיצרו את ההיסטוריה.

הרשות הפלשתינית טחנה את אבני האתר ההיסטורי לחצץ על-מנת שישמש לסלילת כביש, ובסרטון המתעד את ההרס, נשמעים הפועלים בתור מי שיודעים בבירור מה הם עושים ומהו האתר. הפשע נעשה ביודעין ובכוונת מכוון מלמעלה על-מנת ליישם אג'נדה פלשתינית ידועה לפיה יש לעוות את ההיסטוריה באופן שייטיב עם הפלשתינים; הם הרי מסלפי היסטוריה ידועים, ועושים ככל שביכולתם על-מנת למחוק סממנים ואלמנטים היסטוריים המעידים על החיבור בין היהודים/עברים לארץ ישראל במטרה לנכס את הארץ הקדושה לעצמם.

הפלשתינים הינם אחד העמים החדשים ביותר הקיימים בעולם, ועל כן הם נטולי היסטוריה. כל סממן היסטורי שלהם בעל משמעות מגיע מהתקופה שלפני שהפכו והתאחדו לעם אחד. על-מנת לעגן את זכותם על ארץ האבות, הם מבקשים לנתץ את ההיסטוריה העברית, לנכס חלקי היסטוריה יהודית ולהפוך אותה לשלהם, ומתמחים בלהמציא היסטוריה שקרית משל עצמם אשר אין לה שום אחיזה במציאות. למשל, מבחינתם, ישו, הלא הוא ישוע בן מרים, היה פלשתיני. מה שאבסורד הוא שהמילה פלשתינה עוד לא הייתה קיימת אז - מי שהטביע אותה היה הקיסר אדריאנוס כעונש ליהודים לאחר מרד בו כוכבא, הרבה אחרי מותו של ישו. אדריאנוס ביקש למחות את השם יהודה ולנתק את הזהות והקשר בין היהודים לבין הארץ, ושינה את שמו של המקום לסוריה פלשתינה.
לא שזה משנה לפלשתינים, הם הרי טוענים כי הם הכנענים הקדומים - קדומים יותר מן היהודים; אך האמת היא שהעם הפלשתיני הינו אוסף של אינדיבידואלים וקבוצות אשר עלו לארץ ישראל במאה-מאתיים שנים האחרונות ותו לא (וגם אז לא נקראו פלשתינים), ומכל מקום אין שום קשר בין תושבי סוריה פלשתינה של תקופת אדריאנוס לבין העם הפלשתיני של היום - הם פשוט קיבלו עליהם את השם הזה מכיוון שהבריטים קראו לכל תושבי הארץ, יהודים וערבים כאחד, פלשתינים. גולדה מאיר היטיבה להסביר כי חבל הארץ שממערב לים התיכון ועד לגבול העירקי נקרא עד 48' פלשתין, ושאז לא היו יהודים, ערבים ופלשתינים, אלא רק יהודים וערבים - וכולם נקראו פלשתינים. היא העידה על עצמה שעד 48' גם היא עצמה הייתה פלשתינית, ושכך מעיד הדרכון הישן שלה.

נשאלת השאלה: מהיכן מגיעה החוצפה ההזויה של עם כה חדש להרוס ולנתץ אוצר ארכיאולוגי - מזבח יהושוע - של עם כה קדום ועתיק. יתרה מזאת - מדובר באתר החשוב כמעט לכל האנושות כולה. שום הסבר לא מתקבל על הדעת. נכון, הפלשתינים מרגישים נחותים מול היהודים בגלל שלאחרונים יש היסטוריה ענפה וזהות חזקה ואיתנה, ואילו לראשונים יש זהות שברירית, אך אין זה תירוץ לחלל את ההיסטוריה של הקדמונים. הסיבה המרכזית שבגינה הם עשו את הפשע האנטישמי הינה ברורה: אם אין עדות לטקס הברכה והקללה שנעשה בידי יהושוע, אם אין עדות לכניסתם של בני ישראל לארץ האבות ולטקס שהפך אותם לאומה בארצם, אזי קיים לכאורה ספק באשר לקיומו של הלאום היהודי וכביכול אין בסיס לטענת היהודים כי ארץ ישראל שייכת להם מבחינה היסטורית. לטענת גורמים רשמיים ברשות הפלשתינית, זיהוי האתר כמזבח יהושוע הינו זיוף ההיסטוריה הפלשתינית של המקום וכי הדבר מהווה שימוש שקרי בארכיאולוגיה בידי ישראל על-מנת להשתלט על המרחב, וכי הם יפעלו במטרה למנוע זאת.

הקו האנטישמי הפלשתיני חותר בקביעות תחת זיקתם של היהודים לאתרים היסטוריים המשקפים את הקשר הישיר בין היהודים לבין ארץ האבות ולמקומות הקדושים. למשל, הם העבירו באונסקו החלטה מעוותת המגנה את ישראל ולפיה הר-הבית והכותל קדושים אך ורק למוסלמים, מבלי שיהיה בה איזשהו אזכור ליהודים (או לנוצרים) ולזיקתם לאותם מקומות. יתרה מזאת, אונסקו קבעה כי ישראל היא במעמד הכובש של ירושלים. בהחלטות נוספות אונסקו קבעה כי קבר רחל הוא מסגד השייך לפלשתין וכי העיר העתיקה בחברון ומערת המכפלה - ערש היהדות - הם מקומות הקדושים למוסלמים ויוגדרו כאתרי מורשת פלשתינית, וכי על ישראל להוציא את האתרים הללו מרשימת אתרי המורשת שלה. בכלל, האמנה הלאומית הפלשתינית שוללת את הלאום היהודי, את עצם קיום העם היהודי, את הקמת מדינת ישראל, את הצהרת בלפור, ולפיה אין שום קשר היסטורי או רוחני בין היהדות לבין פלשתין. הרס מזבח יהושוע ממשיך קו זה.

ועם כל זאת, לא כל הפלשתינים אנטישמים ואסור להכליל אותם ככאלו כמו שאסור להכליל את כל היהודים ולהדביק להם אלמנטים אנטישמיים. הכללה שכזאת תמנע כל אפשרות לקיומה של שכנות טובה, ויש לאמץ את הנרטיב לפיו ניתן לחיות האחד לצד השני כפי שהיהודים עשו כמעט לאורך כל שנות ההיסטוריה, כולל בארץ ישראל. הנביא המוזכר למעלה מתנבא ואומר כי לא ישא גוי אל גוי חרב ולא ילמדו עוד מלחמה. על-מנת ליישם נבואה זו, יש להתייחס לפלשתינים קודם כל כעל בני אדם. זה לא נוגד את רעיון מלחמת החורמה בעוסקים במלאכת החבלה ובמנהיגים האנטישמיים שלהם.