המרד הגדול וסוד הקיום

התובנות, המסקנות והלקחים שבו (המבוססים על מחקר מקיף המשתרע החל מימי בראשית ועד ימינו), מחוללים שינוי גדול בהבנה שלנו את מהות המרד. שונה לגמרי מכפי שלמדנו כילדים ונוער בשיעורי ההיסטוריה, שהתבססו על ספרו של יוסף בן מתיתיהו, המומר ששינה את שמו ליוספוס פלביוס. הספר של מיכאל בן ארי מתבסס על מקורות רבים נוספים אחרים, במקורם, ומהם מצטיירת תמונה שונה ממה ששנינו, ורבת פנים.

אם להודות על האמת, החשיפה של פרטי הפרטים מהמתרחש בעת המרד, ויתרה מכך, כבר החל מהמאה הראשונה לספירה בתקופת הקיסר טיבריוס, היא כה מזעזעת, עד שקשה לעכל את הכתוב בבת אחת. נכון שזה לא נעים לגלות עד כמה אכזרים היו הרומאים לבני ישראל, וכמה גרועים מהם היו הבוגדים והמומרים שעברו לצד השני, ושימשו גורם מאיץ לנפילת ממלכת יהודה, ולגלות של אלפיים שנים של עם ישראל. אך ככל שנקלוט את המסר מהידע שנקבל בקריאתו - כך ייטב לנו, ואולי נמנע מלחזור פעם נוספת על אותן הטעויות, אלו שלחובתן נזקף חורבן הבית השני, וגירוש בני ישראל מארצם למשך כמעט אלפיים שנה. חורבן שגרר בעקבותיו את הפיכת היהודי לסמל ליצור שלילי, בזוי ונתעב שיש להשמידו. מה שהתממש בכל הפורענויות שעבר העם, הגזירות, העלאתו על המוקד בכל רחבי אירופה בידי האנגלים, הספרדים ולבסוף בידי הנאצים.

בספר הדק והקל לקריאה, מתגלה לקורא, שמאז ומתמיד, דווקא החלק הקטן בעם של בעלי השררה והממון, חלק זה הוא החלק שלא מוכן להילחם עבור חרות עמו. הסיבות לרפיסות היו רבות. בעיקר, משום חששם שהמרד יערער את מצבם. וכך מתגלה הסוד של הצלחת שונאי ישראל להצליח לקעקע את קיום העם בצעד אחרי צעד. לא בבת אחת. כמו בהתייוונות - ההתרפסות לפני הרומאים, וההתמזגות עם תרבותם תוך התכחשות לזהות הלאומית התרבותית היהודית - היו מה שהפך אותם לכלי בידי האויב. כשם שטרויה נפלה בידי היוונים הודות לאויביה שחדרו בעורמה לתוכה בתוך סוס העץ, כך היו בין היהודים בימי הכיבוש הרומאי כאלה שסגדו לאויב, ועזרו לו בהסגרת פרטים על מצב הנצורים, המזון, ונקודות החולשה של העיר בתקיפתה.

ויוסף בן מתיתיהו, שכביכול רק הודות לו נשאר תיעוד מהתקופה הגורלית הזו, למעשה, שימש השופר, המדברר של אספסיאנוס וטיטוס. בשונה מהתייחסותם לנכבשים על ידם, אותם הרגו הרומאים או מכרו לעבדים, הרי את יוסף בן מתיתיהו הותירו בחיים. הרי הוא שסיפק להם את כל המידע הנחוץ על בני עמו, מקורות המזון והמים שלהם, וסודות על תכינותם והסיבות להצלחתם בקרבות. הסוס הטרויאני הזה זכה לכבוד מצידם ולהתקבל למשפחת הקיסרים, בהמירו את שמו ליוספוס פלביוס, כשם משפחת הקיסרים הרומיים.

תעמולה שקרית

לכן, יש לקבל את כל סברותיו של יוספוס פלביוס ותיאוריו המדוקדקים לכאורה, כאמת חלקית בלבד. לעומת שאר המקורות שאליהם הגיע ד"ר מיכאל בן ארי, המעמידים תמונה היסטורית שונה ומגוונת, בתיאורו את הקורות מכל הצדדים, ולא רק כפייק ניוז שהאכילו הרומאים באמצעות יוספוס פלביוס את היהודים, ושהפכו לאמת היסטורית בלית ברירה.

משום מה, קשה להתעלם מהתחושה שאותה תופעה חוזרת ונשנית בתוכינו לכאורה גם כיום. כל התנועות החברתיות כביכול עם השמות המיופייפים והצדקניים, הניזונות וקיימות בזכות כספים של גופים זרים ומדינות החפצות בחיסולנו, מאזכרות לנו את תיאור תקופת החורבן ומה שקדם לו. בכך, שעד כדי כך הצלחת המיעוט הזה גדולה כיום בהשפעתה בקרב דעת הציבור, תוך הינדוס תודעתו, עד כי הצליחו לשתק כליל כל פעולה שהממשלה החוקית מחליטה, והפכו אותה ואותנו לפארסה וללעג. והשיא כיום: הווטו שמטיל המיעוט האוחז את הממשלה בגרונה, על החלטות ראש הממשלה ומשרד הבריאות והאוצר שנועדו לשמור על חיי אדם במלחמת הקיום שלנו מול מגיפת הקורונה.

התעמולה השקרית שמפיצים בכל אמצעי התקשורת, שמומלץ לא להתחסן כנגד הנגיף - תעמולה זדונית זו תגרום לכך שאלפי אנשים ימותו במגיפה ללא צורך, בגלל ההידבקויות המתאפשרות בהילולות ה"הפגנות", בצפצוף על הסגר, בהליכה בציבור ללא עטיית מסיכה ועוד. יתרה מכך, השקר הזה שהחיסון נגד הקורונה קנה לו כאלה מהלכים, הפך למעשה לבומרנג הפוגע בהם עצמם: ברדיו שידרו ש"כשהודיעו למנהל התיאטרון הקאמרי שניתן יהיה לפתוח את שעריו החל מיום ראשון הקרוב, ענה הלה: איני יכול לפתוח את שערי התיאטרון משום שהעובדים שלי לא חוסנו". מעניין...

בזמן המרד ברומאים, שהחל להבשיל עם הגזירות שהוטלו על העם, היו חילוקי דעות בין הקבוצות השונות. אך ככל שהמלחמה התגברה, וכיבוש ירושלים התעצם, התאחדו כל קבוצות המורדים, שכונו על-ידי מתנגדיהם "ביריונים". הרומאים הבינו שמסעות הכיבוש שלהם ושיטת הטמעת כל העמים שנכבשו לתוכם, לא תצלח עם היהודים. משום שהדת היהודית ומיצוותיה, הן שחיברו את העם והעניקו לו לכידות וזהות. והן שהיוו את סוד הקיום של העם חרף כל הפוגרומים והגירושים שנחתו עליהם. ההיבדלות שלהם מכל העמים על-רקע אורחות החיים שלהם, והקשר שלהם לבית המקדש - הם שחיזקו את רצון הרומאים להשמידם בהתייחסם אליהם כאל חבורת מצורעים. כך גם הנאצים החלו את תוכנית ההשמדה שלהם בגזירות על היהודים, ליל הבדולח, גירוש לגיטאות, הרעבה ולבסוף שליחתם למחנות ההשמדה. וכך מיליוני הדולרים המוזרמים לאגודות בקירבנו המזדהות עם אויבינו, מלבים את מדורת השינאה בעם לכל סימני הדת והלאום, עד כי תכליתם לערער את זכות העם היהודי על ארצו. והכל תחת הסיסמה "מדינת כל אזרחיה (מיסתנניה)".

המחקר של ד"ר מיכאל בן ארי מגלה שכיבוש ירושלים לא התרחש רק משום אגדת קמצא ובר קמצא, או שריפת מחסני המזון. נחישות הלוחמים, תעוזתם ואי הפחד מהמוות, היו למופת. אך מכונות המלחמה שהומצאו אז, יחד עם חשיפת נקודות התורפה בחומת העיר שגילה לרומאים פלביוס - הן שהיו הסיבה להצלחת הרומאים. לבגידה אין סליחה. לא אז ולא היום.