בית המשפט המחוזי בתל אביב קיבל את ערעור היועץ המשפטי לממשלה, אליקים רובינשטיין, והורה לעכב קובלנה פלילית פרטית שהגיש יו"ר מעריב, יעקב נמרודי, נגד ניצב משה מזרחי.
הקובלנה הוגשה בדצמבר 2000, בעקבות דברים שאמר מזרחי, בגנות משפחת נמרודי, כתגובה לטלוויזיה: "את תלונתו של נמרודי אני מקדיש לזכרם של פלקונה, בורסליני ודה-קוזה" - מי שהיו ראשי הפשע המאורגן באיטליה.
מזרחי הגיב בדברים חריפים אלה, לתלונה שהגיש נגדו נמרודי, בטענה שהוא - מזרחי, שיבש הליכי חקירה ומשפט, במשפטו של עופר נמרודי [הערה: מזרחי אכן שיבש את הליכי החקירה ומשפט בפרשה זו. הדבר הוכח בבית משפט המחוזי בתל אביב, בהחלטת השופטת ברכה אופיר-תום. למרות זאת, הוא זוכה להגנה אטומטית של היועמ"ש, י.י.].
נמרודי טען בקובלנה, אותה הגיש לבית משפט השלום בתל אביב, כי דבריו של מזרחי הינם לשון הרע. הוא טען, כי מזרחי אמר דברים אלה שלא במסגרת תפקידו, ומתוך כוונה ברורה להשמיץ את נמרודי. היועץ המשפטי לממשלה, שהתגייס להגן על מזרחי, ביקש מבית משפט השלום לעכב את כתב האישום. הוא טען, כי נמרודי לא פנה אליו בטרם הגיש את הקובלנה. בית משפט השלום דחה טיעון זה, ועל כן ערער היועץ לבית המשפט המחוזי.
בפסק הדין בבית המשפט המחוזי קבעו השופטים - דבורה ברלינר, זאב המר ונורית אחיטוב, כי מאחר ולא ניתנה הסכמת היועמ"ש להגשת הקובלנה, אזי יש לעכבה. השופטים פסקו, כי דבריו של מזרחי היו מתלהמים ובלתי-ראויים. יחד עם זאת, קבעו, נמרודי היה צריך להפנות את הקובלנה אל היועץ המשפטי לממשלה, ולא ישירות לבית-המשפט. לגישתם, היועמ"ש, המחזיק בידע ובכלים המקצועיים הדרושים, מהווה "מסננת" לתביעות נגד עובדי מדינה - בשל החיכוך שיוצר מילוי תפקידם. על-כן, בשלב זה, יש להעדיף את שיקול דעתו (בזכות העיכוב).
שמות קשורים
עתה הרושם הוא שכאשר מטיחים בהם זאת הם משיבים לא בהכחשה אלא ב"אז מה"?
