אחוות פורים בבניין המשותף

בחג הפורים יש לנו כמה מצוות שתיקנו חז"ל שהן מצוות שבין אדם לחברו, ונראה שעיקר מטרתן להרבות אהבה ואחוה ושלום ורעוּת עם שכיניו ומכריו. להלן נבאר מה השייכות אלינו ובין שכנינו, ובפרט בשכנים בבניין המשותף.

בטעם למצות "משלוח מנות איש לרעהו", הביא בשו"ת חתם סופר (אורח-חיים, סימן קצ"ו) שני טעמים לקיום מצוה זו. לדעת מהרא"י איסרלן בספרו, "תרומת הדשן" (סימן קי"א), מבואר שמצות משלוח מנות היא כדי שיהיה לחברו כדי צורכי סעודתו. כאשר נשאל האם ניתן לצאת ידי חובת משלוח מנות בנתינת סדינים וחלוקים וכדומה, והשיב: "דאין יוצאים בהן, דנראה טעם דמשלוח מנות הוא כדי שיהא לכל אחד די וספק לקיים הסעודה כדינא. כדמשמע בגמרא פרק קמא (מגילה ז', ע"ב) דאביי בר אבין ורב חנינא בר אבין הוו מחלפים סעודותייהו בהדדי, ונפקי בהכי משלוח מנות. אלמא דטעמא משום סעודה היא".

טעם שני שהביא החת"ם סופר בשם ספר "מנות הלוי" (לר' שלמה אלקבץ, מחבר הפיוט "לכה דודי"), הוא שמצות משלוח מנות נועדה להרבות אהבה ואחוה בין רעיו. וזה לשונו: "להרבות השלום והרעוּת, היפך מרגילותו של הצר שאמר 'מפוזר ומפורד', כי במקום שראוי להיות עם אחד הינם מפוזרים ומפורדים במחלוקת, לכן תקנו משלוח מנות".

בשני הטעמים הנ"ל הובאו בפוסקים נפקא מינה רבות (אורח-חיים תרצ"ה, ד', "באר היטב" שם ושאר נושאי כליו). למשל: מי ששלח לחברו משלוח מנות ולא רצה לקבלו, או מי ששלח לחברו שבחו"ל משלוח מנות והגיע אחרי יום הפורים ועוד. אומנם הטעם שהביא הרב "מנות הלוי", מסתבר שעיקר יום הפורים להרבות אהבה ואחוה ושמחה, (וסעודה לעני יש במתנות לאביונים). יותר מזה נראה, שאף למה שכתב "תרומת הדשן", שצריך לתת משלוח מנות בסעודה דווקא (וכן הכריעו רוב הפוסקים שמשלוח מנות יהיה דווקא בצורכי סעודה), אינו סותר לכך שנועד להרבות שלום ורעוּת; רק שלשיטתו, ביום זה צריך שירבה זאת במתן סעודה לחברו, ולא בדבר אחר.

מצוה נוספת היא מתנות לאביונים, שמצוה ליתן שתי מתנות לשני אביונים. טעם המצוה: כדי שיהיה גם לכל העניים והנצרכים כדי צורכם. וכתב הרמב"ם (מגילה וחנוכה, פרק ב', הלכה י"ז): "מוטב לאדם להרבות במתנות לאביונים, מלהרבות בסעודתו ובמשלוח מנות לרעיו, שאין שם שמחה גדולה ומפוארה אלא לשמח לב עניים ויתומים ואלמנות וגרים, שהמשמח לב אומללים האלו מידמה בשכינה". השולחן-ערוך כתב (תרצ"ד, ג') שביום הפורים אין מדקדקים במצות צדקה, אלא שכל הפושט יד נותנים לו ומקום שנהגו ליתן גם לאינם יהודים - נותנים להם (לפיכך גם מי שדרים בשכנותו אינם יהודים, יתן להם מפני דרכי שלום, ובלבד שנתן קודם לעניי ישראל).

נתבאר לך, שביום הפורים עיקר המצוה להרבות שלום ורעוּת ואהבה בין ריעיו ושכניו, וכן מצוה לשמח אביונים. לפיכך מצוה עלינו ביום הפורים, ובפרט שבמשך השנה כל אחד טרוד בעסקיו ועבודתו, שמוטל עלינו להרבות ביום זה בשלום ורעוּת עם קרוביו ושכניו, שהרי שלמה המלך אמר (משלי כ"ז, י'): "טוב שכן קרוב מאח רחוק", ובוודאי שלא ימעט משמחת משפחתו ואחיו ושאר קרוביו. אבל כיום שנהוג ליתן יותר ממשלוח אחד, ומחלקים כמה משלוחי מנות, יש בוודאי לחשוב על שכניו, שירבה עימם במשלוח מנות ויהיו "רעים אהובים".

הוא הדין לעניין מתנות לאביונים, שאם יודע שיש לו שכנים או מכרים בשכנותו שהם נצרכים ופרנסתם מועטת, מצוה רבה ליתן להם מתנות לאביונים. ואדרבה שכניו העניים קודמים לשאר עניי עירו, כמבואר (יורה-דעה רנ"א, ג') שעניי ביתו קודמין לשאר עניי עירו. ובפרט בנייני מגורים הדרים בהם אנשים שאינם בהכרח שומרי תורה ומצוות, יש להרבות עימם אהבה ואחוה ולשתפם במצות משלוח מנות ובמקום הצורך מתנות לאביונים, ועל-ידי זה ירבה שלום על-ידי מצות בינו ובינם.

ויהי רצון שעל-ידי קיום מצוות משלוח מנות ומתנות לאביונים עם שכנינו ומכרינו בהידור, יתקיים בנו הפסוק "והחודש אשר נהפך להם מיגון לשמחה ומאבל ליום טוב, לעשות אותם ימי משתה ושמחה ומשלוח מנות איש לרעהו ומתנות לאביונים". ושמחה זו תושפע עלינו למשך כל ימי השנה, בשמחה ורעוּת עם כל הסובבים אותנו.