בחודש יוני שעבר בדק איאן ברמר, כתב בכיר בשבועון טיים, יחד עם עמיתיו את תגובתן של מדינות שונות לקורונה בשלושה תחומים מרכזיים: בריאות, פוליטיקה וכלכלה. הרבה השתנה מאז ושמונה חודשים מאוחר יותר הצוות חזר ובדק מיהן המדינות הראויות לציון לשבח על ניהול המשבר. ישראל איננה ביניהן, אך היא זוכה למחמאות על התנהלותה כעת. אנשי טיים גם מצרפים שלושה לקחים מרכזיים לקראת השלב הבא של המגיפה.

טייוואן: 23 מיליון תושבים

יוני: 443 חולים, שבעה מתים. פברואר: 940 חולים, תשעה מתים.

הצלחתה של טייוואן מלמדת על המשמעות של תגובה מהירה ומעקב תקיף. היא מרשימה עוד יותר לנוכח העובדה שטייוואן לא הפעילה סגרים דרקוניים כמו מדינות אחרות (אם כי לאחרונה אסרה על-כניסת מי שאינו אזרח או תושב שלה). מצד שני, הצלחה זו גורמת להעדר תחושת חירום בקבלת החיסון, מה שעלול לגרום בעיות בהמשך הדרך.

סינגפור: 5.8 מיליון תושבים

יוני: 38,965 חולים, 25 מתים. פברואר: 59,832 חולים, 29 מתים.

הסיפור של סינגפור דומה לזה של טייוואן: צעדים מוקדמים ותוקפניים מצד הממשלה, תוך שימוש בטכנולוגיה וסמכויות המדינה כדי לאכוף מעקב צמוד שמטרתו להגביל את ההדבקה. יכולתה להחזיר את הסטודנטים לאוניברסיטאות עוררה את קנאת העולם, למרות שהצריכה מאמץ מיוחד כגון הגבלת מספרם בקפיטריות ורישום חום גופם מספר פעמים ביום ביישומון. המדינה ספגה ביקורת קשה על חוסר השוויון, כאשר התברר שרוב המקרים הם באוכלוסיית המהגרים עליה מוטלות מגבלות כבדות במיוחד. הסכנה להמשך: הסחבת הבלתי-מובנת בחיסונים.

קוריאה הדרומית: 51 מיליון תושבים

יוני: 11,902 חולים, 276 מתים. פברואר: 85,567 חולים, 1,544 מתים.

קוריאה הדרומית ממשיכה לבלוט בין הדמוקרטיות התעשייתיות המפותחות ביכולתה לשלוט בקורונה. היא עשתה זאת באמצעות התמודדות תוקפנית עם כל מוקד התפרצות, ויהיה הקטן ביותר, וחיסולו לפני שהפך לאיום נרחב יותר. הדבר מתאפשר לא רק בשל נכונותה של הממשלה לנקוט צעדים הדרושים, אלא גם בשל נכונותם של האזרחים לציית. אין זה אומר שהיא עשתה הכל נכון: היא לא מתקדמת בתחום החיסונים, משום שהימרה על כך שהנוגדנים הטבעיים יגבילו את האשפוז; זו הייתה טעות קשה, אותה מנסה סיאול לתקן כעת.

ניו-זילנד: 5 מיליון תושבים

יוני: 1,504 חולים, 22 מתים. פברואר: 2,344 חולים, 26 מתים.

סגר מהיר והדוק, העברת מסרים מתמדת לציבור, מנהיגות פוליטית חזקה ודגש על בדיקות – כל אלו הפכו את ניו-זילנד למובילה עולמית ביוני שעבר. שמונה חודשים מאוחר יותר, היא נמצאת באותו מקום – אך איטית יחסית בחיסונים. זוהי תזכורת לכך שלקראת השלב הבא של הקורונה, הפוליטיקאים יצטרכו להפגין מיומנויות שונות מאשר בשלב הקודם.

אוסטרליה: 25.5 מיליון

יוני: 7,276 חולים, 102 מתים. פברואר: 28,912 חולים, 909 מתים.

אוסטרליה הפעילה כבר בשלב מוקדם צעדים שנועדו לקטוע את שרשרת ההדבקה ובעיקרו של דבר הצליחה, כאשר הגבילה את הנסיעות מחוץ למדינה ובתוכה. כאשר צצו מקרים חדשים, הוטלו מיידית סגרים נקודתיים. גם כאן קצב החיסונים נמוך יחסית, אך לא בפיגור משמעותי אחרי המדינות המובילות.

קנדה: 37 מיליון תושבים

יוני: 98,645 חולים, 8,035 מתים. פברואר: 839,455 חולים, 21,455 מתים.

קנדה כמובן נראית מצוין בהשוואה לארה"ב, אך האמת שהיא התקשתה בגל הראשון וקיים חשש אמיתי מן המוטציות הנוכחיות. אבל מאמץ החיסון מתקדם כעת במהירות. לאחר גל שני קשה, המחוזות כבר הולכים ונפתחים למרות שפחות מ-4% מן הקנדים כבר חוסנו – מה שמדגים את המתח שבין צרכים בריאותיים ללחצים פוליטיים.

גרמניה: 83 מיליון תושבים

יוני: 185,522 חולים, 8,752 מתים. פברואר: 2,306,015 חולים, 66,831 מתים.

גרמניה לא התנהלה טוב במיוחד בגל השני, חלקית בשל חיכוכים פוליטיים לקראת הבחירות, ומבצע החיסונים מתנהל בקצב איטי מן המצופה אפילו ביחס ליתר מדינות האיחוד האירופי. אתגר נוסף: המחאות נגד הסגר מתרחבות, ומסכנות את אחד ההיבטים החשובים ביותר במאבקה של גרמניה במגיפה.

איסלנד: 360,000 תושבים

יוני: 1,807 חולים, עשרה מתים. פברואר: 6,044 חולים, 29 מתים.

המספרים מדברים בעד עצמם. איסלנד סבלה מגל שני בתחילת הסתיו כמו כל אירופה, אך דבקה במודל הבדיקות והבידוד שלה ובחודש שעבר החלה לפתור את הפאבים וחדרי הכושר. שיעור החיסון אינו גבוה, אך המספרים הנמוכים והעובדה שמדובר באי גורמים לכך שהמצב בכללותו טוב.

איחוד האמירויות: 10 מיליון תושבים

יוני: 40,507 חולים, 284 מתים. פברואר: 361,877 חולים, 1,073 מתים.

למרות הבעיות הכלכליות שגרמה הצניחה במחיר הנפט, איחוד האמירויות היה אשתקד מן המובילים בעולם בתגובה לקורונה. מאז היו התפרצויות של המגיפה, אך הוא לוקח ברצינות רבה את החיסונים וכעת נמצא בין הראשונים בעולם בשיעור המתחסנים. האיחוד הוא מן המדינות היחידות שמצטיינות הן ביוני 2020 והן בפברואר 2021 והוא עשוי להפוך לדוגמה להתמודדות עם מגיפה.

יוון: 11 מיליון תושבים

יוני: 3,068 חולים, 163 מתים. פברואר: 174,659 חולים, 6,194 מתים.

לנוכח המשברים שעברה יוון בעשור שקדם לקורונה, היא הייתה מן המפתיעות ביותר לטובה בשנה שעברה. מאז היא ניסתה לאזן בין שמירת כלכלתה מעל המים לבין צורכי הבריאות. הפתיחה לתיירים, שמספרם צנח ב-78% בינואר-אוקטובר, לא הביאה לזינוק בתחלואה. ניתן לייחס זאת בעיקר למעקב הצמוד ולהתאמות שביצעה הממשלה, כאשר מיהרה לסגור איזורי התפרצויות תוך ניסיון לשמור על שגרה כלשהי. אבל כעת מצויים תושבי אתונה בסגר ממושך, קצב החיסון הוא איטי (בין השאר באשמת האיחוד האיחוד האירופי) והיקף התיירות בקיץ יהיה קריטי למצב הכלכלי, הבריאותי והפוליטי.

ארגנטינה: 44.5 מיליון תושבים

יוני: 24,761 חולים, 717 מתים. פברואר: 2,039,124 חולים, 50,616 מתים.

מבין כל המדינות שנכללו ברשימת המצטיינות בחודש יוני, ארגנטינה היא היחידה שלבטח לא הייתה נכללת בה כיום. ההתפרצות הקשה החלה בספטמבר ומאז לא פסקה, וזאת כאשר המצב הכלכלי כבר עגום במיוחד עם 40% מתושביה מתחת לקו העוני. הממשלה לא פיתחה אסטרטגיה מעבר להטלת סגר ארוך והדוק, אשר הועיל בתחילת המגיפה אך כעת קשה להטילו שוב. ארגנטינה רכשה את החיסון הרוסי "ספוטניק", ואם התוצאות של בחינת יעילותו ובטיחותו יהיו שליליות, היא תהיה בצרה צרורה.

שלושה לקחים

1. חלק מן המדינות שהגיבו היטב נמצאות כעת מאחור בתחום החיסון, אך יש להן מנהיגות ומשאבים כדי לתקן טעות זו – ועליהן להיזהר מאוד מפני התפרצות של מוטציות. בהתחשב בכך שכולן דמוקרטיות (טייוואן, סינגפור, קוריאה הדרומית, ניו-זילנד ואוסטרליה), כעס ציבורי נוכחי על ניהול המשבר עלול לסכן את מנהיגיהן הנוכחיים, ולא משנה כמה טוב פעלו בתחילת הדרך. במדינות בלתי דמוקרטיות קיים חשש דומה, אך תגובתן של ממשלותיהן לחוסר יציבות חברתי היא כמובן נוקשה בהרבה.

2. יש גם מצב הפוך: מדינות שהגיבו בצורה גרועה ביוני ומאז שיפרו משמעותית את התמודדותן עם המגיפה. ישראל ובריטניה הן הבולטות ביותר בקבוצה זו, וגם ארה"ב הולכת בכיוון הנכון. הדבר מלמד על היכולת להתגבר על טעויות ראשוניות.

3. מדינה כמו יוון שמצבה הכלכלי היה קשה הגיבה לקורונה בצורה טובה מאוד, בעוד ארה"ב העשירה ספגה את המכה האנושה ביותר. ניהול המשבר היה טוב במדינות מדכאות כמו וייטנאם וסין, ובדמוקרטיות מבוססות כמו ניו-זילנד ואוסטרליה. מה שאומר שהגורם החשוב ביותר איננו הכסף או האוריינטציה הפוליטית, אלא המנהיגות והיכולת ליצור תחושה משותפת של מחויבות והקרבה. המנהיגים שלקחו את הסיכון ברצינות כבר בשלב הראשון והסתמכו על הדרכה מדעית, הם אלו שנכון לעכשיו תפקדו בצורה הטובה ביותר. הקורונה היא ההוכחה הטובה ביותר שראינו מזה עשרות שנים לחשיבותה של מנהיגות.