פסיכופתיה: מונח בפסיכולוגיה, בפסיכולוגיה ובקרימינולוגיה להפרעת אישיות, שמאפייניה העיקריים הם דפוס נרחב ומתמשך של התנהגות אנטי-חברתית, העדר אמפתיה, העדר רגשות אשמה או חרטה, תכונות אופי נועזות, חסרות עכבות ואגואיסטיות. (ויקיפדיה).

לפי ההגדה הזאת, גם אם אינה מדעית מובהקת, דונלד טראמפ הוא פסיכופת. אם למישהו היה ספק בכך, בא נאומו הלילה (יום ב', 1.3.21) בוועידת הפעילות השמרנית בעיר אורלנדו והסיר כל פקפוק. האיש חי בעולם משלו, מנותק מן המציאות, משכנע את עצמו בשקריו, אין לו שום רגשות אשמה או חרטה, הוא אנוכי לחלוטין וחסר עכבות - ובדרך זו ממשיך לשלוט במפלגה הרפובליקנית ולהרעיל חלקים ניכרים מן הציבור האמריקני.

משפט המפתח בנאום היה: "אתם יודעים, אולי אחליט לנצח אותם בפעם השלישית". טראמפ לא הודיע שהוא מתמודד לנשיאות ב-2024, אבל לאפשרות הזאת התכוון. ומדוע זה משפט המפתח? משום שבבסיסו ניצבת הטענה השקרית כאילו טראמפ ניצח בבחירות אשתקד ונצחונו נגזל ממנו. וזו לא רק טענה שקרית; זו טענה החותרת תחת יסוד היסודות של חברה דמוקרטית - האמון בבחירות והשלמה של כל הצדדים עם תוצאותיהן. זו טענה המשרתת את אויבי ארה"ב ובראשם רוסיה, סין, אירן וקוריאה הצפונית.

ריצ'רד ניקסון ידע כמעט בוודאות ב-1960 שנצחונו של ג'ון קנדי הושג בדרכים בלתי כשרות (היום זה ברור). אבל הוא הבהיר שלא יערער על התוצאות, כדי שלא לקרוע את המדינה (זה היה הזרע לפרשת ווטרגייט, אך לא כאן המקום להאריך). אל גור היה משוכנע ב-2000 שהוא ניצח בפלורידה ולכן בבחירות, אבל אחרי מאבק משפטי של חודש הודיע שהוא מפסיק ומודה בנצחונו של ג'ורג' בוש הבן. ניקסון נכח בהשבעתו של קנדי ולאחר מכן לא אמר מילה על התוצאות. גור נכח בהשבעתו של בוש ולאחר מכן לא אמר מילה על התוצאות.

טראמפ ממשיך לכפור בנצחונו של ג'ו ביידן. הוא מעולם לא הודה בתבוסתו, הוא מעולם לא התייחס לביידן בתור הנשיא, הוא הנשיא-לשעבר היחיד שלא התקשר לנשיא הנכנס, הוא הנשיא החי הראשון מזה 152 שנים שלא נכח בהשבעתו של יורשו, הוא הנשיא הראשון מזה למעלה מ-200 שנה שאינו פורש מן החיים הפוליטיים לאחר סיום כהונתו, הוא הנשיא הראשון בהיסטוריה שהסית מתפרעים לנסות לשבש את חילופי השלטון, הוא הנשיא הראשון בהיסטוריה שלחץ בגלוי לשנות בצורה תרמיתית את התוצאות, הוא הנשיא הראשון בהיסטוריה המסרב במפורש להכיר בתוצאות.

טראמפ לא מסתפק בהמשך הפצת השקרים הגסים, שנדחו 60 פעם בבתי משפט ברחבי ארה"ב (כולל בידי שופטים שהוא מינה) ושאין להם אפילו בדל ראיה. הוא לא מסתפק בהתמרמרות ילדותית. הוא גם פועל - וכאן טמונה סכנה עצומה. משום שטראמפ הופך את המפלגה הרפובליקנית בפרט ואת הפוליטיקה האמריקנית בכלל לבנות ערובה בידיו, בידי פסיכופת.

לטראמפ יש עדיין אהדה עצומה ברחבי המפלגה, והרוב המכריע של בכיריה חוששים לצאת נגדו פן יבולע להם מצד תומכיו. הם גם רואים את מה שהוא עושה לבודדים שהתייצבו נגדו, כולל מי שהיה מנהיג הרוב (ובעלה של שרת התחבורה בממשלו), מיץ' מקונל, והרפובליקנית מספר שלוש בבית הנבחרים, ליז צ'ייני. טראמפ מנהל מסע שיימינג נגדם, בבוטות האופיינית לו, ולבטח יקרא לתומכיו שלא להצביע בעדם; זה משמעותי במיוחד מבחינת צ'ייני (בתו של סגן הנשיא דיק צ'ייני) העומדת לבחירה בנובמבר 2022.

הרפובליקנים מצויים במלכוד 22. הם לא יכולים להשתחרר מצילו של טראמפ כל עוד הוא כל כך פופולרי, והוא יהיה פופולרי כל עוד ימשיך לפזר את שקריו ולהטיל את צילו (ואימתו) על המפלגה. כאשר מדובר במפלגה חשובה מאוד, בעלת ערכים ראויים והיסטוריה של מנהיגים דגולים, המשמעות היא שזהו מלכוד בו מצויה במידה רבה ארה"ב כולה. מה יכול לשבור את מעגל הקסמים הזה? אחד משניים: או שיהיו מספיק רפובליקנים בכירים שיצמיחו עמוד שדרה, יתאגדו וייצאו נגד טראמפ; או שבעיותיו המשפטיות והכספיות ימנעו ממנו להמשיך להרעיל את סביבתו. כרגע נראה, שכדאי יותר לבנות על האפשרות השנייה.