|
|
הביאו על עצמם [צילום: יונתן זינדל, פלאש 90]
|
|
|
|
|
איני מתרונן למקרא החלטת בג"ץ, שישראל תכיר בגיור רפורמי. אך החרדים הביאו זאת על עצמם. היו בדרך אין ספור הצעות פשרה עימם. לא רק בנושא הגיור. קודם כל בו. סוכם כי רבני הערים - אורתודוקסים - יוכלו לגייר, וכל הנזקקים לשרות זה יוכלו לבחור להם אל מי ילכו בבחינת "עשה לך רב". החרדים גררו את החרדלים וחיבלו.
הייתה פשרה שהוסכמה בעניין התפילות בכותל. הם נענו והתחרטו ופוצצו. ישראל הלכה לקראתם בסוגיית הגיוס, ושוב פוצצו. הם התנהגו כאותה זקנה, שלא חדלה להשיג לעצמה יתרונות מדג הזהב. הבומרנג היה בלתי נמנע.
גם בעניין הקורונה. אני שולל את התנהגותם פורעת החוק, ולא מסיר מהם קורט של אחריות אף שיודע כי האשם העיקרי הוא בנימין נתניהו אשר התיר הפקרות מטעמים של טובת הנאה פוליטית אישית. לא העכבר גנב, נאמר ביהדות, אלא החור.
דווקא הייתה לי הבנה למהות עמדתם. לא זו בלבד שהייתי שותף להתנגדות לסגר (אבל תומך מובהק בחיסון) אלא שמובן לי כי ביטול תורה הוא בעבור הציבור החרדי מכה שאינה כתובה בתורה, והיא כואבת. עיר נחרבת, הם מלמדים את הדרדקים, כשאין בה תינוקות של בית רבן. כך בדיוק.
מדוע כעסנו עליהם? הרי גם אנו סברנו כי צריך לפתוח את בתי הספר שלנו. רק שאנו שומרי חוק ולא העזנו. אבל במה ביקורתנו על הממשלה הייתה שונה משלהם? בלא-כלום. זה מצריך הסבר: אני מבין לעיקשותם לקיים את הלימוד אם כי שולל מכל וכל את סירובם לכלול בו גם לימודי ליבה ברמה מודרנית נאותה.
ביבי הוא סחטן פוליטי כפי שעלה ללא הרף במהלך כהונתה של ממשלת האחדות. המפלגות החרדיות אינן נופלות ממנו בתחום זה. לכן הם בעצם בני ברית, שמרכיבים ממשלה עתידית עוד לפני הבחירות. "לא לחינם הלך הזרזיר אצל העורב מפני שהוא מינו". הם ראויים זה לזה. אבל אנחנו ראויים להשתחרר מלפיתתם.
אם כן, מה לעשות? להרכיב ממשלה בלי בנימין נתניהו שהוא אב כל חטאת בפוליטיקה הישראלית בדורנו (עד כמה שהדבר מפתיע הרחקת נתניהו מהגה השלטון היא גלגל ההצלה של הליכוד). אחר כך יש לפתוח במשא-ומתן מעשי תוך נכונות משני הצדדים לפשרה הוגנת ומכאיבה. אין פשרה שמחה. אבל יש מצב של היעדר פשרה שגורם לעצב רב.
אחרי הרחקת בנימין נתניהו מהגה השלטון תתבהר האווירה והאבק שהשאיר במעשיו הפסולים ישקע, וניתן יהיה לחתור למיקום אשר ישמור על אחדות ישראל. קראו את הרב חיים אמסלם שהיה פעם חבר ש"ס ופרש ואת געגועיו לרבנים מזרחיים ואשכנזים גדולים, ועימם תנבט התקווה.
