|
|
שאלה של יעילות [צילום: יונתן זינדל, פלאש 90]
|
|
|
|
|
האם במסגרת המאמץ למקסם את מספר המחוסנים מפני קורונה, ראוי לאפשר את מסירת שמות מסרבי החיסון לרשויות? התשובה לשאלה זו פשוטה. אומנם הזכות לפרטיות קיימת לציבור הלא-מתחסנים, אולם זכות זו היא אך לכאורה. מנגד עומדים טעמים הסובבים סביב בריאות הציבור ופגיעה בחירות קהל המתחסנים (שיחשוש לבוא במגע בשטחים ציבוריים עם הלא-מתחסנים), ואליהם מצטרף האינטרס הציבורי בקיום הכלכלה (אינטרס הכולל בחובו הגנה על חיי אדם ובריאותם הפיזית והנפשית).
במבט זה, השאלה בדבר מסירת שמות הבלתי-מתחסנים לרשות זו או אחרת הופכת להיות רק שאלה של יעילות. אם הרשות המדוברת תפעיל תהליך של שכנוע או לחץ, אפילו בלתי נעים, כלפי המסרבים להתחסן שפרטיהם נמסרו לה, ובעקבות כך יגדל מספר המתחסנים, יש לאפשר לה לקבל את שמות הבלתי-מתחסנים.
יודגש: מי שאי-התחסנות הוא ציפור נפשו, יוכל לא להתחסן גם בהינתן התמריצים, השכנועים והלחצים. אלה נועדו להשפיע ממילא על אלה שההתנגדות שלהם להתחסן לא עד כדי כך חזקה. אמת, פרטים בקבוצה זו ייפגעו לחינם בפרטיותם ובחירותם. אולם, הרי בדרך כלל לא ניתן לדעת מראש שאדם שייך לקבוצת מתנגדים חזקה זו. על כן, אין בפגיעה שלא ניתן לצפות מראש שתהא חסרת תועלת, בכדי להפוך את הפגיעות הללו לבלתי מוצדקות.
שאלת המפתח היא כאמור היעילות. ראשית, אלו רשויות הן המתאימות ואלו אינן מתאימות לקבל את שמות הבלתי-מתחסנים. שנית, האם לחץ מסוג מסוים עלול ליצור אפקט בומרנג של הלא-מתחסנים או חלקם, ולגרום להם להתבצר בעמדתם עוד יותר מאשר לפני הלחץ או ניסיון השכנוע. אלה הן שאלות אמפיריות. אנו מבקשים לטעון את הטענה העקרונית: בהנחה ששכנועים ולחצים הם יעילים, ובהנחה שהמידע נמסר לרשות המתאימה לעשות שימוש יעיל במידע זה, הרי שאין מניעה עקרונית, מוסרית, נורמטיבית וערכית למסור לה מידע זה. ההפך הוא הנכון.
עד כאן ברמה המוסרית. ברמה המשפטית-פוזיטיבית, גם אם נניח שהחלטה לאסור פגיעה בפרטיות ובצעדים לתמרוץ חיסונים היא סבירה, הרי שהחלטה לתמרץ חיסונים סבירה אף היא. במונחים משפטיים. זו החלטה בתוך מתחם הסבירות, וזאת כל עוד ההשערה שהחיסונים יעילים ובטוחים תוסיף להתבסס על מומחיות מדעית-מקצועית.
היוצא מאלה: אין בסיס למתנגדי החיסון להאשים את הממשלה, ככל שתנקוט צעדים המדוברים כאן, בפגיעה בפרטיות או בפגיעה בחירויות שהיא בלתי לגיטימית ובוודאי אין מקום להאשימה באי-חוקיות.
נבהיר: מכך שיש הצדקה לפגיעה בפרטיות ובהנהגת תמריצי חיסון, לא נובע שיש הצדקה לכפייה פיזית על אלו שיוסיפו לעמוד במרים על-אף קיומם של תמריצים. אדרבה: ניתן לומר, שבהינתן תמריצי חיסון - אלה שבוחרים בכל זאת לא להתחסן מייצרים ראיה לכך שההימנעות מחיסון באמת חשובה להם. יש לפיכך טעם חזק להימנע מלכפות באורח פיזי חיסון עליהם.
