מלים לזכרו של מרדכי בר און

כשקראתי את מודעת האבל, בה צוין כי הלך מאתנו בגיל 92 ההיסטוריון מרדכי (מורל'ה) בר און, ניצבה לנגד עיני תמונה מלפני כ-37 שנים משנת 1984 של מורל'ה, מי שהיה קצין חינוך ראשי בצה"ל והשתחרר בדרגה של אלוף משנה, עומד על הבמה ולצדו מוחמד מלחם, מי שהיה ראש עירית חלחול. היה זה ביום שבת אחרי תפילת שחרית בבית הכנסת בברוקלין.

רעייתי ואני ביקרנו את בתנו, שגרה באותה תקופה בברוקלין. בתי וחברה לחיים נהגו בימי שבת לפקוד את בית הכנסת ברחוב 8 ונטלו חלק בחיי הקהילה, שהתגבשה סביב בית הכנסת. כך במקרה הגענו באותו יום שבת לבית הכנסת, שהיה מלא מפה לפה, כשרבים באו במיוחד לשמוע אחרי תפילת שחרית את מי שהיה בעבר קצין חינוך ראשי בצבא הגנה לישראל ומי שהיה בעבר ראש עיריית חלחול וגורש מישראל, שהיו באותה שנה במסע הרצאות משותף ברחבי ארצות הברית.

אודה, יותר מאשר הקשבתי לדברי היהודי מירושלים והפלשתיני מחלחול, מצאתי עצמי יושב על ספסל אחרון באולם בית הכנסת ברחוב 8 בברוקלין ומשוטט בהרהורי על פני העבר, עליו פסעו שני האנשים, שבאו לכאן לניו-יורק משני קצוות החיים בארצי המדממת ומבקשים פה במלוא הכנות והפשטות רק מילה אחת - שלום. שלום לשני העמים החיים על אותה כברת ארץ.

תשומת לבי במעמד זה היה לשני משעולי ההיסטוריה הנפתלת והכואבת, כשמלב אותם שני המשעולים הדמועים והמדממים, שנטלו חיים רבים משני העמים, הם מבקשים על במת בית הכנסת היהודי בברוקלין רק את השלום בין שני העמים תוך כבוד והערכה של כל אחד למאווייו הלאומיים, התרבותיים והדתיים של זולתו העומד לידו.

אני מישיר מבט אל הבמה, עליה ניצב סיפורו ההיסטורי של מורל'ה בר און, מי שהיה מפקד מחלקה ויותר מאוחר מפקד פלוגה בחטיבת גבעתי בחזית הדרום בשנת 1948. הרהורי מקפצים במסע דילוגים ועוברים לשלהי אותה שנה, בה עברה חטיבת גבעתי לחזית בשרון. מי שעומד כאן על הבמה נפצע על-ידי חיילי הצבא העירקי בקרבות ליד רמת הכובש. הפצוע מפקד על פלוגתו שכבשה ב-1948 את קלנסואה, טייבה טירה ועוד יישובים באזור המשולש.

מסע הדילוגים הנחשוני משאיר מאחוריו תחנות חיים רבות בשרותו הצבאי, ומביא אותי לתהות מה עובר עכשיו על מי שעמד בראשות לשכת הרמטכ"ל משה דיין, מי שנטל חלק בפגישות חשאיות עם ראשי צבא בריטי וצרפתי ערב מלחמת קדש בשנת 1956. השוטטות מדלגת על פני שלל אירועים בעשרים שנות שירותו בצה"ל, ממנו השתחרר בדרגת אלוף משנה, כשתפקידו האחרון הוא קצין חינוך ראשי בצבא הגנה לישראל.

השוטטות ההיסטורית מנסה למצוא עם מה באה הדמות השנייה, הניצבת על הבמה בבית הכנסת בברוקלין המלא מפה לפה. לצערי, השוטטות שלי דלתה מידע מועט. אני ידעתי באותו יום רק שליד אלוף המשנה במילואים ניצב מי שהיה ראש עיריית חלחול, שב-8 ביולי 1983 הודח מתפקידו כראש עיר יחד עם כל חברי מועצת העיר בפקודת אלוף פיקוד המרכז והוחלט לגרשו.

למרבה הכאב, יום לפני הדחת ראש העיר ב-7 ביולי נרצח סמוך לשוק הערבי הישן בחברון אורי גרוס, תלמיד ישיבה בן 18, שהמתין בכיכר בפתחו של השוק לרכב הסעה. הרצח של תלמיד הישיבה עורר פעולת גמול של התפרעות תלמידי הישיבה בשוק.

ראש העיר לא הואשם ברצח בשוק בחברון, אלא הואשם בהשמעת דברים קשים נגד הכיבוש, כשהוא מצביע על סיפוח שטחי יהודה ושומרון כמעשה לא חוקי. עכשיו לנגד עיני הוא עומד על הבמה בבית הכנסת היהודי ומצהיר יחד עם מורל'ה בר און, אלוף משנה במילואים, שמילא תפקידים בכירים בצבא, ושהם מכירים בזכותם של שני העמים לבנות את חייהם הלאומיים בארץ ישראל זה לצדו של זה. שניהם הצהירו, שכיבוש וסיפוח יביאו רק להנצחת משעולי חיים מדממים ודמועים בארץ הזו.

אני קורא את מודעת האבל על לכתו של מורל'ה בר און, אלוף משנה במילואים, ואומר לעצמי - חיינו בארץ הזו יכולים היו להיות שונים לחלוטין, אם היינו פוסעים בדרך, אותה ביקשו לסלול מי שהיה קצין חינוך ראשי בצבא הגנה לישראל ומי שהיה ראש עיריית חלחול.