פיתויו של קסטנר

מרב מיכאלי שזה עתה נבחרה לראשות מפלגת העבודה הציונית והלאומית מאוד בתקופת בן-גוריון - בחרה שוב להתעמת בכנסת בנושא מעורבותו של סבה, רז'ה (ישראל) קסטנר בגורלה המר של יהדות הונגריה בתקופת השואה (בישיבת הכנסת מ-24.2.21). משבחרה להיות מנהיגה של מפלגה ציונית אין ברירה אלא להכנס להיסטוריה כד לסתור את דבריה, כפי שנמסרו בחדשות הרדיו מ-24.2.21 ובישראל היום מיום ה' 25.2.21.

קסטנר הואשם בזמנו על-ידי יוצא-הונגריה בכך ששיתף פעולה עם הנאצים. לידיו של קסטנר בהיותו יו"ר בפועל של מועצת היהודים בהונגריה - הגיע דוח מפורט על ההשמדה מפי שנים שהצליחו לברוח מאושוויץ באפריל 1944. דהיינו לקראת סוף המלחמה כאשר גרמניה כבר הובסה בסטלינגרד והייתה בנסיגה בכל החזיתות. מחובתו היה להודיע ליהודי הונגריה שהגרמנים מרמים אותם בנימוק שהם נשלחים לעבודה חקלאית בעוד שייעודם היה למות בחדרי הגזים. השנים שברחו ליוו את הדוח בתרשימים והסברים מלאים על 300 משלוחים שכבר הושמדו באושוויץ ובכלל זה במספר הנספים בכל משלוח ובסך-הכל עד אז מיליון ושבע מאות אלף איש. קסטנר שתק ולא דיווח על כך ליהודים ושתיקתו נגרמה על-ידי אייכמן ואנשיו מהס"ס בכך שהחניפו לאישיותו היהירה, הזחוחה והשתלטנית.

בספרו "ברחתי מאוושוויץ" [הוצ' אוניברסיטת חיפה 1998] של אחד משני הנמלטים מאושוויץ, רודולף ורבה, כותב רודולף ורבה [עמ' 156] - "...רציתי להזהיר את העתידים להשלח מפני מה שמצפה להם מפני שידעתי שאילו ידעו - היו מתקוממים ולוחמים, כפי שהיהודים בגטו וורשה לחמו. לו ידעו את האמת היו מסרבים ללכת בצייתנות לבתי המטבחיים".

זה הפשע הגדול של קסטנר - הוא בהסכם עם אייכמן היה חופשי לנוע בכל רחבי אירופה ולא רק בהונגריה עם כניסות רבות לשוויץ - אך הוא נמנע מלספר מה צפוי ליהודי הונגריה בדרכם ל"עבודה" כביכול. וחטאו השני - שהוא מסר תצהירי עדות במשפטי נירנברג לטובת עוזריו האישיים של אייכמן מן הס"ס - קורט בכר, הרמן קרומיי, מגדולי משמידי יהדות פולין וגנרל הס"ס הנס יוטנר, הממונה הראשי על מחנות הריכוז בחבורה של אייכמן [ראו לדוגמה ידיעות אחרונות 3.11.1994 העצני - "הוא היה גיבור?"].

לא די בכך שקסטנר לא סיפר ליהודים על דוח ורבה-וצלר - אלא מסר אותו דווקא לאייכמן ועל כך מעיר ורבה בספרו [עמ' 258] "הוא הראה אותו לאדולף אייכמן בבודפשט" וממשיך ורבה שכתוצאה מהלשנתו של קסטנר אייכמן פתח בסריקות אחרי מחברי הדוח. ומסיים [עמ' 262] "- לא ידעתי שד"ר קסטנר לא הזהיר את היהודים ההונגרים שהם עומדים למות והוא מנהל משא-ומתן מסתורי עם אייכמן בבודפשט".

כדי להבין את גודל אחריותו של קסטנר יש לציין שמרד גטו וורשה התחיל בינואר 1943 כאשר בגטו נותרו עדיין 60 אלף יהודים והגרמנים נאלצו להלחם במשך חמישה שבועות מבית לבית ומבונקר לבונקר כדי לסיימו. זה היה תוך כדי המלחמה על סטלינגרד שבה הובס ונכנע הצבא הגרמני. תורה של הונגריה הגיע רק חמישה עשר חודשים לאחר מכן כאשר גרמניה עמדה בפני תבוסה כוללת. אם קסטנר היה מגלה ליהודים את האמת על ההשמדה - היה סיכוי שיפרצו מרידות דומות בפרובינציה ההונגרית בתוספת בריחות לארצות השכנות ועם תוצאות יותר מוצלחות מהמרד בוורשה. אך קסטנר שתק ועשה עסקה אישית עם אייכמן להצלת אלף ושש מאות ממקורביו ומשפחתו ("רכבת המיוחסים"). הכופר בעסקה היו ארבע מאות אלף יהודי הונגריה שהושמדו לאחר שעלו לרכבות ההסעה לאושויוץ.

קסטנר מעולם לא הסביר מדוע נתן עדויות חיוביות לטובת אנשי הס"ס של אייכמן שהצילו אותם ממוות בתלייה, אך תועלתו האישית מתבקשת כמסקנה הכרחית. אייכמן פיתה אותו לשתף פעולה כדי למנוע חזרה על המרד בגטו וורשה בשעה הכי קשה לגרמניה. לכן לא סתם קבע בית המשפט המחוזי בירושלים שהוא "מכר את נפשו לשטן" - ביטוי פואטי של גתה על פאוסט, ומסביר השופט בנימין הלוי את פסק דינו [הארץ 15.11.1995] בכתבה של אמנון ברזילי - "אני ראיתי את קסטנר, עקבתי אחרי עדותו וראיתי איך הוא משקר".

בית המשפט העליון הביע תמיהה גדולה על תצהירי ההגנה שנתן קסטנר לנאצים ולכן נשיא בית המשפט העליון אגרנט סיים את דבריו בכך שרק ההיסטוריה תשפוט את מעשיו. עם כל הכבוד לכישוריה של נכדתו מרב מיכאלי - ההיסטוריה עדיין לא מדברת מגרונה.