שרת האוצר של ארה"ב, ג'נט ילן, פועלת מול עמיתיה ברחבי העולם בניסיון לגבש הסכם להטלת מס מינימום של חברות רב-לאומיות, בין היתר כאמצעי לממן את תוכניותיו הפנים-אמריקניות של ממשל ביידן – מדווח (יום ב', 15.3.21) וושינגטון פוסט. מדובר במהלך מורכב במיוחד, ואם יעלה יפה – הוא יהיה אחד ההישגים הגדולים ביותר של ילן.

תוכנית הסיוע הענקית בסך 1.9 טריליון דולר, עליה חתם הנשיא ג'ו ביידן בשבוע שעבר, תמומן במלואה בהלוואות. אולם הממשל זקוק לסכומי עתק נוספים למימון תוכניותיו בתחום התשתית והבריאות, המצויות בדיונים בין הבית הלבן לבין הדמוקרטים בקונגרס – וכאן לא יהיה מנוס מהעלאת מיסים. הנשיא דונלד טראמפ הפחית ב-2017 את מס החברות מ-35% ל-21%, וסביר להניח שביידן ישוב ויעלה אותו; הוא אמר במפורש, כי ברצונו לגבות מאות מיליארדי דולרים נוספים מהחברות הגדולות. מתנגדי המהלך טוענים, שהוא יפגע בתחרותיות של ארה"ב, לנוכח העובדה שמשמעותו תהיה מיסוי גבוה יותר מאשר ברוב המדינות המפותחות.

ילן מנסה לקדם את מיסוי התאגידים הרב-לאומיים נגד ארגון OECD, בו משתתפות 140 מדינות. מטרתה היא להגיע להסכמה עקרונית, גם אם בלתי מחייבת, על שיעור מס מינימלי שיקשה על תאגידים אלו לתמרן בין המדינות או לאיים לעזוב אחת ולעבור לאחרת. הפוסט מדגיש, כי לא ברור האם ניתן להגיע להסכם כזה, בהינתן המורכבות הרבה של התיאום בין חוקי המס בין כל כך הרבה מדינות שונות.

ילן שוחחה עם עמיתיה מגרמניה וצרפת, אולף שולץ וברונו לה-מר, וממדינות נוספות על המו"מ בתחום המס. "מס מינימלי עולמי יוכל להפסיק את המרוץ העולמי ההרסני להוריד את מיסוי החברות ולסייע במניעת הסטת רווחים מזיקה", אמרה ילן בשימוע בסנאט על אישור מינויה. "חיוני שהחברות האמריקניות יהיו תחרותיות בעולם, ולכן השיחות הללו עם OECD כה חשובות".

מהלכיה של ילן נתקלים בספקנות מצידם של מי שחוששים, שהסכם כזה יוליך תאגידים רב-לאומיים להתיישב – לצורכי מס – מחוץ למדינות OECD, או שיאלץ את ארה"ב להסכים לוויתורים שיפגעו בתחרותיות שלה. לשכת המסחר האמריקנית רבת-העוצמה אומרת שהיא תומכת בגישה רב-לאומית לבעיה, אך מודאגת מאוד שהכללים המוצעים ייצרו מורכבות נוספת לעסקים בינלאומיים. עוד היא טוענת, כי ההסכם עלול להביא למיסוי כפול על חלק מן הרווחים, דהיינו – ששתי מדינות יטילו מס על אותו רווח. מתנגדים אחרים אומרים, שמדינות אירופה מנסות להשיג נתחים מהצלחותיהן של חברות עמק הסיליקון ובכך פוגעות בבסיס המס האמריקני.

כאמור, הממשל זקוק להכנסות בטריליוני דולרים למימון תוכניותיו, והוא רואה מיסוי בינלאומי כדרך לשמר את התחרותיות האמריקנית למרות העלאת המיסים המתוכננת על החברות המקומיות. דוברת הבית הלבן, ג'ן סאקי, התייחסה שוב ושוב להעלאת מיסי החברות כבעיה עולמית המצריכה פתרון עולמי. אלא שמימוש השאיפה יהיה סבוך מאוד.

OECD העלה שני רעיונות ליישום מס המינימום. האחד מתייחס למיסוי הדיגיטלי של חברות רב-לאומיות. כיום המיסוי מבוסס בעיקרו על מיקום הנהלת החברה ועל המקום בו היא רושמת את הכנסותיה; במקרה של רוב חברות הטכנולוגיה, זוהי ארה"ב. מדינות אירופיות כמו צרפת ואיטליה דורשות למסות חלק מהסחר המקוון של חברות אלו בתחומיהן. OECD מציע שהמיסוי יתחלק בין ארה"ב לבין המדינות בהן מתקיים הסחר המקוון, כאשר 100 מיליארד דולר יחולקו בצורה כזו. ממשל טראמפ דחה בתוקף הצעה זו, אך ממשל ביידן עשוי להיות פתוח יותר כלפיה. בחודש שעבר הודיעה ילן, כי ארה"ב שוב אינה עומדת על כך שהמיסוי הדיגיטלי יכלול פרצה שתאפשר לחברות הטכנולוגיה לחמוק ממנו.

ויתור זה של ארה"ב עשוי לסלול את הדרך למימוש ההצעה השנייה של OECD בדבר מס מינימום – כנראה 12% מהרווחים. המדינות בהן המס נמוך יותר יידרשו להעלותו, בנימוק שאם לא יעשו זאת – מדינות אחרות יורשו להטיל מס נוסף על הרווחים של פעילות החברות שלהן באותן מדינות. למשל: בהונגריה עומד מס החברות על 9%; אם היא תסרב להעלותו, תוכל צרפת לגבות מס של 3% מן החברות הצרפתיות הפועלות בהונגריה. האחרונה עשויה להעדיף לגבות בעצמה את ההפרש במקום לאפשר למדינות אחרות לגבות אותו. מתנגדי המהלך חוששים, שהוא יגביר את הנטל הביורוקרטי על החברות ושלא יהיה בו כדי להפסיק את הירידה המתמשך בשיעור מס החברות.