אין ספק שסין אינה זכאית לארח משחקים אולימפיים. זה ברור לחלוטין ככל שמתקרבת אולימפיאדת החורף, האמורה להתקיים בשנה הבאה בבייג'ינג. אבל משום שמאוחר מכדי להעביר אותה למקום אחר, יש הקוראים לארה"ב להחרים את המשחקים (ראו קישור משמאל). הסנאטור הרפובליקני מיט רומני, שהיה מועמד המפלגה לנשיאות ב-2012, מציע בניו-יורק טיימס דרך פעולה אחרת.

סין ראויה לגינוי: היא הפרה את התחייבותה לשלטון עצמי בהונג-קונג, היא פעלה באכזריות נגד מפגינים שלווים, היא מדכאת עיתונאים, היא מבצעת רצח עם של האויגורים ומיעוטים אחרים, היא כולאת את מתנגדיה במחנות עבודה, היא עוקבת אחרי אזרחיה ומענישה אותם על השתתפות בתפילות או הבעת מחאה.

החרמת האולימפיאדה היא הפתרון הקל – אך השגוי, טוען רומני. הספורטאים האמריקנים התאמנו כל חייהם לקראת התחרות הזאת, וכמי שעמד בראש הוועדה המארגנת של משחקי סולט לייק סיטי ב-2002 – רומני מכיר מקרוב את ההקרבה מצד הספורטאים ומשפחותיהם. יהיה זה בלתי הוגן להטיל את המחאה על שכמם של כמה מאות אמריקנים צעירים. התוצאה המעשית תהיה הפוכה: מיליוני אמריקנים לא יצפו במסרים של הרוח האולימפית ו"הדגל זרוע הכוכבים" לא יושמע על אדמת סין. חרם כזה לא ישנה את ההתנהגות הסינית, כמו שהחרם על אולימפיאדת מוסקבה ב-1980 לא שינה את ההתנהגות הסובייטית; התוצאה אז הייתה רק מדליות לסובייטים וריסוק חלומות לאמריקנים.

התשובה הנכונה, סבור רומני, היא חרם כלכלי ודיפלומטי על משחקי החורף – לא חרם ספורטיבי. הצופים האמריקנים, למעט משפחותיהם של המשתתפים, צריכים להישאר בבית ולא לתרום להכנסות של המפלגה הקומוניסטית ממלונות, ארוחות וכרטיסים. חברות גדולות, שבדרך כלל שולחות קבוצות גדולות של לקוחותיהם למשחקים, צריכות הפעם לשלוח אותם לאירועי ספורט בארה"ב. במקום לשלוח לבייג'ינג דיפלומטים ופקידים מהבית הלבן, על הנשיא ג'ו ביידן להזמין מתנגדי משטר סיניים, מנהיגי דת ומנהיגים של קבוצות מיעוטים לייצג את ארה"ב.

החרם הכלכלי והדיפלומטי צריך לכלול שיתוף פעולה עם רשת NBC, אשר כבר עשתה עבודה חשובה בחשיפת האמת על הדיכוי והאכזריות של המפלגה הקומוניסטית. הרשת, בעלת זכויות השידור של המשחקים, יכולה להימנע מלהראות כל היבט תעמולתי של טקסי הפתיחה והסיום, ובמקום זאת לשדר סרטי תעודה על הפשעים הסיניים. על ארה"ב לעודד את ידידותיה ברחבי העולם להצטרף לחרם הכלכלי והדיפלומטי. מיעוט צופים, בחירת הנציגים הרשמיים והגבלת השידורים ימנעו מסין חלק ניכר מן הרווחים הנלווים לאירוח המשחקים.

עוד אומר רומני, כי ארה"ב ומדינות העולם החופשי צריכות לקיים שיחה מלב אל לב עם הוועד האולימפי הבינלאומי. הוועד קיווה שהענקת האירוח למשטרים מדכאים תוביל אותם לשנות את דרכם. התקוות הללו מתנפצות אל מול המציאות – בגרמניה של אדולף היטלר, ברוסיה של ולדימיר פוטין ובסין של שי ג'ינפינג. במדינות כאלו, המשחקים האולימפיים הם יותר כלי תעמולתי מאשר מנוף לשינוי.

הבה נפגין את התנגדותנו לפשעיה של סין בדרך שתפגע במפלגה הקומוניסטית ולא בספורטאים האמריקנים, מסיים רומני: להפחית את ההכנסות הסיניות, להחשיך את התעמולה שלהם ולחשוף את פשעיהם. חרם כלכלי ודיפלומטי, במקביל לקיום המשחקים, הוא התשובה הנכונה.