בעלי מקצועות חופשיים מוזמנים להעביר אלינו לפרסום מאמרים, מידע בעל ערך חדשותי, חוות דעת מקצועיות בתחומים משפט, כלכלה, שוק ההון, ממשל, תקשורת ועוד, וכן כתבי טענות בהליכים בבית המשפט.
דוא"ל: vip@news1.co.il
|
|
האם מדינת-ישראל עושה את כל הדרוש כדי למלא את שליחותה כמדינת הלאום של העם היהודי כפי שנאמר בחוק הלאום? התשובה היא "לא" ולו במובן שאיננו רואים בכולם, רפורמים וקונסרבטיביים ובלתי דתיים, שותפים מלאים בעם היהודי
|
נתניהו בכינוס של איפאק [צילום: AP]
|
|
|
|
|
"בן-הברית הנשכח" כתב העיתונאי ההולנדי פייר וואן-פאסן ב-1943 על בגידת בריטניה בעם היהודי ובתנועה הציונית. ולהבדיל, בן-הברית שלנו, יהדות אמריקה, אומנם לא נשכח, אך במידה מסוימת נזנח. מאז אמצע המאה הקודמת, ליהדות האמריקנית הייתה תרומה מרכזית בהכשרת התמיכה הפוליטית בארה"ב בציונות, להכרה במדינת-ישראל ולתמיכה משני צידי המתרס הפוליטי. אם לישראל יש מעמד מיוחד בארה"ב, הרי שאין לנתק זאת מהתגייסות רוב הציבור היהודי למענה. יהדות אמריקה הפכה מאז לבן-הברית החשוב והיציב ביותר של מדינת-ישראל, אך יש סדקים — משני הצדדים. אין היום ביהדות אמריקה מנהיגים בשיעור קומה של אבא הלל סילבר, סטוון וויז או לואיס ליפסקי, אך יש עדיין גופים חשובים כמו ועידת-הנשיאים והפדרציות וארגונים כמו הוועד היהודי האמריקני ו"הדסה" שכולם עושים עבודה חשובה — אך הדור הצעיר ממעט להצטרף ולפעול בתוכם. ויש, כמובן, "איפאק", השדולה האמריקנית למען ישראל שבלעדיה אי-אפשר לתאר את ההישגים החשובים בתחום שיתוף-הפעולה הביטחוני, הסיוע הכלכלי הנדיב בעבר ונושאים רבים אחרים בין שתי המדינות. "אייפאק" הוא גוף אל-מפלגתי אך זה איננו מונע מגופי שמאל ואנטי-ישראלים שונים מלנסות לקצץ את כנפיו — לפי שעה בלא הצלחה. ברבות השנים גם התפתחה בארה"ב, לאור ניצחונותיה של ישראל במלחמות והישגיה בתחומים שונים גישה שקיומה הבטוח הוא דבר מובן מאליו וכתוצאה מכך, הזיקה ההדדית בין היהודים לישראל הפכה לכאורה לפחות חיונית — אך לעומת זאת וכפי שאמר לפני שנים אחדות מי שהיה שר האוצר היהודי של הנשיא קלינטון ואחד האנשים המשפיעים באמריקה, לרי סאמרס, בפגישה סגורה בוושינגטון: "אנחנו הגענו למעמד חסר תקדים בכל התחומים — כלכלה, פוליטיקה, תרבות ותקשורת — אך כל זה התחיל עם הקמת מדינת-ישראל — אם חס וחלילה יקרה משהו למדינת-ישראל, נחזור בדיוק למצב שהיינו קודם". לא כל יהודי ארה"ב שותפים לדעה הזאת או שמעדיפים להדחיק אותה, ויש היום אנשי אקדמיה ותקשורת יהודיים ובפרט בשמאל האופנתי שהפכו עצמם קטגורים לכל דבר ישראלי ומתגייסים אפילו לפעילות ה- B.D.S. שמגמתו הברורה היא חיסול הקיום היהודי בארץ-ישראל. הם מתרצים זאת בהתנגדות למדיניות הישראלית או בדברים אחרים — אך זה עמוק יותר ונובע בעיקר מהתנכרות עצמית. זה לא תמיד היה כך; ריצ'רד האס, הממונה על המזרח-התיכון במועצה לביטחון לאומי של הנשיא בוש (האב) הופיע בזמנו בפני ארגון יהודי שמאלי בעת המאבק על הערבויות לקליטת עולי ברית-המועצות לשעבר וכשניסה לכרוך את הסירוב להעניק אותן לישראל בהתנגדות הממשל להתנחלויות, הקהל קם ממקומו והיסה אותו. האס הבין את הרמז וירד מהבמה. אך האם מדינת-ישראל עושה את כל הדרוש כדי למלא את שליחותה כמדינת הלאום של העם היהודי כפי שנאמר בחוק הלאום? התשובה היא "לא" ולו במובן שאיננו רואים בכולם, רפורמים וקונסרבטיביים ובלתי דתיים, שותפים מלאים בעם היהודי. פסיקת בג"ץ לפני שבועיים שהכירה בגיורים הרפורמיים והקונסרבטיביים בישראל מקדמת את הנושא אך איננה פותרת אותו — כל עוד ליהודי מזרם לא-אורתודוקסי אסור, למשל, להתפלל ליד הכותל המערבי שבנוסף להיותו מקום קדוש הוא גם סמל לאחדות העם היהודי. לכל הנושאים האלה, לרבות הגיור, והזכויות והחובות בכותל כבר היו הצעות מתקנות, בין היתר של יעקב נאמן ז"ל ומשה נסים יבדל"א, וגם רבני צהר תרמו את תרומתם, ואף שלא נעלמה מהן חשיבות ההלכה, הלכו לקראת פתרון סביר. אך זניחת מדינת-ישראל את בן-בריתה העיקרי מתבטאת לא רק בענייני דת ואישות, אלא גם ביחס המזלזל לפעמים בחלק מהציבור והממסד הפוליטי: "לא צריך את הרפורמים והקונסרבטיבים כי בעוד כמה דורות הרוב ממילא יהייה אורתודוקסי". זה אולי נכון, אבל כמה דורות זה הרבה זמן וכשמדובר על אורתודוקסים כדאי לזכור שזה כולל גם את הסאטמרים, למשל. אחרים מסבירים: "לא צריך את היהודים, יש אוונגליסטים" — אכן יש, אך אצלם יש היום מחלוקות הולכות וגוברות בקשר לדרכם הפוליטית — ואם כל הברכה שבתמיכתם בישראל, הם אינם תחליף לערך הגלום שבברית עם הקהילה היהודית.
|
תאריך:
|
17/03/2021
|
|
|
עודכן:
|
17/03/2021
|
|
זלמן שובל
|
|
|
כותרת התגובה
|
שם הכותב
|
שעה תאריך
|
|
1
|
|
מ. עמיר
|
20/03/21 05:19
|
|
2
|
|
שיפון
|
20/03/21 18:28
|
|
3
|
|
ב_שמואל
|
20/03/21 21:00
|
|
אני מודה באשמה, שמטיחים נגדי קוראים רבים בתגובות לרשימות ושירים, שפרסמתי בשנים האחרונות באתר "חדשות מחלקה ראשונה". לצערי, תגובות רבות מנוסחות בגסות רוח ובבוטות לשונית, כשהמילים בוגד ועוכר ישראל מככבות בחלק מהתגובות.
|
|
|
זה מכבר טענתי שנתוני למ"ס אינם משקפים נכוחה את המצב בשוק הדיור. במשך תקופה ארוכה למדי, בפועל עד לחודשים האחרונים ממש, דיווחו נתונים אלה על יציבות יחסית במחירי הדיור, עם נטייה קלה ביותר כלפי מעלה. יתרה מכך, בחודשים הראשונים של מגיפת הקורונה, הייתה תחושה, שהתבררה בדיעבד כלא נכונה, שאתרי המכירות הריקים יביאו לא רק להרבה פחות מכירות, אלא גם לירידת מחירים.
|
|
|
עורך הדין דוד שמרון הגיש לפני כמה שעות תביעת דיבה נגד דוד ארצי. צעדו לא הפתיע. ארצי, כזכור, טען כי שמרון הציג בפניו הסכם בין בנימין (ביבי) נתניהו לבין רעייתו שרה. בראיון עם עיתונאי-העבר חברו דן רביב טען ארצי כי בהסכם נאמר, שראש הממשלה (בכהונתו הראשונה) חייב לקבל את אישורה של רעייתו בבחירת רמטכ"ל, ראש מוסד וראש שב"כ, ושהיא יכולה להשתתף בכל ישיבה המתקיימת בביתם, וזה חל על דיונים ביטחוניים סודיים.
|
|
|
הקיטוב והשסע המתרחב והמתעצם בחברה הישראלית יישאר גם אחרי שמגיפת הקורונה תהיה לחלק בלתי נפרד מחיי בני האדם בארץ ובעולם.
|
|
|
מזה שנים נשרך טון דיבור עגמומי ומייבב להודעות רשמיות ובלתי רשמיות על הישגים צבאיים ומדיניים שהשיגה ישראל, אף כאלה החשובים במיוחד, לאמור: עלינו להמנע מאיחוד כוחות עם אנשים שפלים... (וכאן בא איזכור של אותם רודנים נוראים המדכאים את בני עמם). התורנים לאחרונה ברשימה זו הם פוטין, נשיא רוסיה, ונשיא אזרבייג'אן (אילהם אלייב), והם אינם לבד. באותה רשימה ובאותה נשימה מאשימה, מצויים גם ויקטור אורבן (נשיא הונגריה), ודונלד טראמפ, ידידינו הוותיק בארה"ב, וכמובן שליטי האמירויות, בהן אין, אבוי, משטר דמוקרטי...
|
|
|
|