ב-19 באפריל הגיע לחיפה, בטיסה מירושלים, מפקד כל הצבא הבריטי בארץ-ישראל, הגנרל מקמילן. מפקד צפון הארץ, הגנרל סטוקוול, דיווח לו על החלטתו להעביר את השליטה בחיפה ליהודים. לפי דווח של שירות הידיעות של ה'הגנה', שנכתב אחרי ארבעה ימים, אמר סטוקוול למקמילן שאין לו די כוח צבאי לשמור על החוק והסדר בחיפה ובסביבתה, ושניהם הסכימו לפטור את הצבא משמירה על בנייני הממשלה בחיפה, על מבואות העיר ועל אזורי המריבה. הש"י דיווח ש"הצבא יתכנס במובלעת ויישאר בה עד 1 באוגוסט 1948. הוא לא יתערב בקרבות רק אם יותקף". מקמילן שלח מברק ללונדון, הִפנה אותו לשר ההגנה אלכסנדר ולרמטכ"ל מונטגומרי. הם אישרו את תוכניתו.¹

מפקד הש"י הערבי בחיפה, טוביה ארזי, סיפר על פגישה נוספת, באותו לילה שהתקיימה במלון "ציון". הנוכחים: הגנרל סטוקוול, קצין המודיעין שלו מייג'ור טיילר, אבא חושי, יוסף אלמוגי, הַארִי ביילין וטוביה ארזי. "גנרל סטוקוול הודיענו שמשׂימתו היא לשמור על העבודה התקינה בנמל וכן על דרכי הגישה החופשית לנמל, כדי שהצבא הבריטי יוכל לפַנות את הארץ ב-15 במאי בלי הפרעות. כולנו הצענו הצעות לגנרל, לשמירת הסדר בנמל. ביקשתי את רשות הדיבור ואמרתי, 'שמעת כאן את ההצעות השונות. לעניות דעתי רק איש אחד מסוגל להבטיח לך שהנמל יפעל בכל מצב, ואיש זה יושב כאן, איתנו'. הצבעתי על אבא חושי והסברתי: 'אם תיזרק פצצה אחת בכניסה ב' לנמל, שבה נכנסים אליו הערבים, יתפזרו כל הפועלים הערבים, ובכללם מאות הפועלים מהחורן, ולא יימצאו פועלים ערבים להבטיח עבודה סדירה בנמל. אם ייזרקו עשרות פצצות בכניסה ג' שבה נכנסים הפועלים היהודיים, שום יהודי לא יברח. אבא חושי ימציא לך תמיד פועלים מאנשי העיר, מהקיבוצים והמושבים שבסביבה'. משנוכח הגנרל בצדקת דברי אמר: 'הילחמו ביניכם'".²

כאמור, היו סימנים-מבשׂרים והיו לש"י ידיעות על כוונת הבריטים לפַנות את רוב מאחזיהם בחיפה. מידע זה הגיע בהכרח אל מפקד חטיבת "כרמלי" ואל המח"ט משה כרמל. מסתבר שהוא לא ייחס לו את החשיבות הראויה מפני שהיה כבול בקונספציה האנטי-בריטית של האקטיביזם הציוני, וייחס לבריטים תככים ומזימות, ומפני שזִלזל, כמו רוב מפקדי ה'הגנה', בידיעות שהביא הש"י, ואולי גם מפני שגיבור המגעים עם סטוקוול היה ראש מועצת הפועלים, אבא חושי, שהיה במפלגת מפא"י ונאמנו של דוד בן-גוריון, שאיתו לפלמ"ח היה חשבון דמים מפני שדיווח לבן-גוריון על הכוונה לפוצץ אוניה בריטית בתקופת המאבק להביא ארצה מעפילים. כרמל היה חבר בכיר במפלגת מפ"ם האופוזיציונית והיה מסוכסך עם חושי. הוא זִלזל בחושי ובהבנתו הצבאית. היו הסיבות אשר יהיו, כרמל לא סיפר לאנשי מטהו הבכירים – קצין המודיעין והסיירים גרשון גלעד,³ מפקד גדוד 22 בן-ציון ענבר, שהיה אמור להשתלט על העיר אחרי הפינוי,⁴ וקצין המבצעים של מִפקדת חיפה שלמה תבורי,⁵ – שהבריטים עומדים לנטוש את עמדותיהם בחיפה, ומפקדי המחוז וחטיבת "כרמלי" לא התכוננו לקראת תפנית זאת. גם בספרו "מערכות צפון" התעלם כרמל מהפרשה, אולי כדי לייחס רק לעצמו ולחטיבתו את התהילה על שִחרור העיר. לא היה לו שום קושי לסלף את האמת, כפי שנוכחו הקוראים לדעת מפרשת המערכה נגד הגדוד הדרוזי בסביבות רמת יוחנן.

לעומת זאת, בספרו תיאר כרמל את תוכנית מבצע "מספריים": "לחדור בהסתננות ובהפתעה בדרכי עקלתון ובתחבלנות רבה, אל תוך העיר התחתית, ולפתוח בהתקפה בשלושה ראשים, דווקא מכיווּן מרכזי-הכוח של הערבים, כיוון שממנו לא פיללו להתקפה... 'לחתוך' את העיר לחלקים ולפגוע תוך התקדמותם בכל בסיסי הכוח של האויב בפגיעה ביחידותיו ובפיצוץ בתיו ועמדותיו".⁶

מפקדי הגדודים של "כרמלי" ופקודיהם נעזרו בתיקי הכפרים והערים שהכין הש"י ובייחוד בחומר שאסף קצין המודיעין והסיירים גרשון גלעד ב-1947. מפות מעודכנות של חיפה הערבית לא נכללו בחומר המודיעיני. מפות כאלה היו במשרד רישום-הקרקעות (טאבּו) והוא היה בחיפה הערבית. יחד עם יחידת-מסתערבים קטנה שהקים, שדד גלעד טנדר ובגדי-עבודה מחברת-הובלה ערבית. מחופּשׂים לערבים הגיעו גלעד ופקודיו למשרדי הטאבו. השומר הערבי, שראה את סמלי חברת-ההובלה על הטנדר ואת בגדי העבודה של האנשים, לא עצר אותם. הם כלאו באחד החדרים את מנהל הטאבו ואת סגנו ונטלו את המפתחות. במשרד היו המפות מוכנות למסירה כי הכינו אותם שניים מעובדי המשרד שהיו חברי ה'הגנה' ופקודיו של גלעד. על פעולה זאת לא דיווח משה כרמל למפקדיו בתל אביב, וכך דיווח הש"י ב-8 באפריל: "ערבים גנבו מסמכים רבים ממשרד רישום הקרקעות בחיפה".⁷

בימי קרבות משמר-העמק ורמת-יוחנן שבהם היה כרמל מעורב אישית, הוקפאו ההכנות למבצע "מספריים", ורק אחרי הניצחון על הדרוזים ברמת יוחנן נקבע התאריך, יום ו' 23 באפריל. בפקודת המבצע כתוב: "האויב מתרכז בלב העיר הערבית. יש לפגוע, לחבל, להרוס ולשרוף, בלב העיר הערבית, לשלול נשק וציוד, ולגרום למספר גדול ביותר של נפגעים מקרב הערבים".⁸

שלושה ימים לפני יום ה"ע" של "מבצע מספריים" שינה סטוקוול את פני הדברים. כרמל כתב: "תוכנית זו שעסקנו בקדחתנות רבה ובהכנות לביצועה לא הלמה את המצב החדש שנוצר, אך חלקים ממנה ניתן לסגלם לצרכים החדשים שצמחו לפתע".⁹ אם היה משה כרמל מתייחס יותר ברצינות למשא והמתן בין הגנרל סטוקוול לאבא חושי וחבריו, לא היה מופתע כפי שכתב, ואולי גם מה שכתב כאן לא היה אמת והוא כלל לא הופתע.
_____________________

בשבוע הבא: המפקד הבריטי בצפון הארץ הגנרל יוּ סטוקוול מודיע שהבריטים מפנים את העיר חיפה; התייעצות עם בן-גוריון; פגישות סטוקוול בנפרד עם משלחות של יהודים וערבים; הבטחה בריטית לערבים שלא קוימה; מפקד חיפה הערבית עז א-דין ברח.

1. יעקב סלומון, עמ' 125.
2. טוביה ארזי, "הלחימה הפסיכולוגית שלנו לפני שחרור חיפה", הארץ, 4 באפריל 1972.
3. ראיון עם גרשון גלעד ב-8 בדצמבר 1983.
4. את"ה, עדות של בן-ציון ענבר.
5. שם, עדות של שלמה תבורי; ראיון עם שלמה תבורי ב-15 בדצמבר 1983.
6. כרמל, מערכות צפון, עמ' 87-86.
7. א"צ, ידיעת טנא, 8 באפריל 1948, ראיונות עם גרשון גלעד.
8. א"צ, תיקי כרמלי, פקודת מבצע מספריים, כוח א'.
9. כרמל, מערכות, עמ' 87.