הציפיות הנמוכות מהמפגש הישיר בין נציגי ארה"ב לסין, שהתקיים בשבוע שעבר באלסקה, הוכחו כמוצדקות. הפגישה החלה (19.3.21) בחילופים חריגים של האשמות הדדיות, אותן החל שר החוץ האמריקני, אנתוני בלינקן, ועליהן השיב ראש המשלחת הסינית, יאנג ג'ייצ'י (ראו קישור משמאל). "הרבה מזה היה הצגה, מצד שני הצדדים, עבור הקהל הפנימי שלהם – אך לא הכל היה משחק", מצטט איאשן ת'רור, בעל טור בכיר בוושינגטון פוסט, את הדיווח בניו-יורק טיימס.

בביקורו ביפן בשבוע שעבר אמר בלינקן, כי ממשל ביידן רואה את האיום במצד סין בצורה מורכבת יותר מאשר ממשל טראמפ. "היחסים עם סין סבוכים מאוד. יש להם היבטים של יריבות, של תחרות ושיתוף פעולה", הסביר. אבל עד כה ממשל ביידן ממשיך בקו של קודמו – והמפגש באלסקה יוכיח. השוני היחיד היה שהפעם חילוקי הדעות פרצו בפומבי ובכל עוצמתם.

כאשר יצאו העיתונאים מן החדר, השיחות התנהלו במתכונת מקובלת יותר – אם כי האווירה הכללית הייתה של שתי מעצמות המשרטטות את קווי העימות ולא את תחומי שיתוף הפעולה. ממשל ביידן הבהיר שהתפיסה הסינית, כאילו ארה"ב נמצאת בנסיגה, היא שגויה מן היסוד, ושארה"ב רואה את עצמה כמי שתתחרה במשך שנים בסין – במיוחד בתחומי לוחמת הסייבר והחדשנות הטכנולוגית.

כמה פרשנים קוראים לממשל להקל את המתח. איאן ג'ונסון, למשל, גם מציע כמה צעדים בוני אמון: לחדש את תוכניות פולברייט וחיל השלום בסין, אותן הפסיק ממשל טראמפ; להקל את הלחץ מעל מכוני קונפוציוס הסינים הפועלים בקמפוסים בארה"ב; ביטול גירושם של עשרות עיתונאים סינים; ופתיחה הדדית של קונסוליות רבות שנסגרו בשנים האחרונות. "צעדים מדודים עשויים להיראות פחות נחושים מאשר פעולה קשוחה, אבל בפועל – הם אלו שהופכים את הריאל-פוליטיק לריאלית", טוען ג'ונסון.

עם זאת, מדגיש ת'רור, התמונה הגדולה היא של חילוקי דעות מעמיקים. הדבר יכול להיות נכון אפילו במדיניות האקלים – התחום העיקרי בו וושינגטון ובייג'ינג אמורות לשתף פעולה. "סין לא תעשה דבר שאינו עולה בקנה אחד ובצורה ברורה עם האינטרס שלה", כותבת ראנה פורוהאר בפייננשל טיימס. "הדוגמה הבולטת ביותר היא שינויי האקלים. בעולם אידיאלי, טכנולוגיות אמריקניות ואירופיות היו מתחברות לייצור הסיני כדי להתרחק מהשימוש בדלקים מוצקים". אבל העולם האידיאלי אינו קיים, ולנוכח גניבות הקניין הרוחני ותנאי העבדות בסין, אין סיכוי לשיתוף פעולה אמיתי בטכנולוגיות ירוקות.

נקודת המוקד החשובה ביותר מבחינת ממשל ביידן אינה היחסים ההדדיים עם סין, אלא החיבור מחדש למדינות אסיה ולאירופה. בלינקן ושר ההגנה, לויד אוסטין, קיימו בשבוע שעבר פגישות בסיאול, טוקיו וניו-דלהי, מעליהן ריחף צילה של בייג'ינג. בעוד סין מרסקת את החרות בהונג-קונג, מציבה את עצמה בים סין הדרומי ומאיימת על טייוואן, ממשל ביידן מהדקת את הבריתות מולה.

הפגישה באלסקה הייתה טעונה, אך תומס רייט ממכון ברוקינגז טוען שהיה בה גם יתרון משום שהיא הבהירה היכן הדברים עומדים. "הפגישה הייתה כישלון אם הייתה מסתיימת בהכרזה כללית על שיתוף פעולה והפחתת התחרות – גישה אמריקנית מקובלת כאשר כוונותיה של סין אינן ברורות. בכך שאמרו את האמת, שני הצדדים ביצעו את הצעד החשוב הראשון לעבר יחסים יציבים יותר בכך שהכירו באופי יחסיהם".