מחקר: אמריקנים אדישים לסכסוכים רגשיים במו"מ

עוד אומרת קופלמן: "אם אני מנסה לבחון את הסוגיה לקראת ועידת אנאפוליס אז אני מעריכה שאנחנו הישראלים דומים קצת לאמריקנים ונוטים להתעלם מחשיבותם של משקעים אישיים, והפלשתינים דומים יותר לאסיאתים ששם אווירה של הכבוד חשובה. אם כך אני חוששת ממצב שבו הישראלים, מתוך מטרה לקדם את פטרון המשימות, עלולים בלי לשים לב לא רק לפגוע בכבוד הזולת במהלך הפגישה אלא גם לפספס את חשיבותו לפטרון הקונפליקט. משא-ומתן מוצלח יכלול לא רק פתרונות אובייקטיבים, אבל גם יאפשר לשני הצדדים לחזור הביתה כמנצחים.

מסקנות המחקר מצביעות על כך שהאמריקנים אינם נשענים על משקעי העבר, אלא מרוכזים בקידום ישיר של מטרות העבודה והשגת המשימה. לדברי החוקרת, ניתן להקיש שאם למשל הישראלים או הפלשתינים יצפו מן האמריקנים ש"יַחְנֶכו" את שיחות העבודה בוועידת השלום באנאפוליס, שתהיה להם רגישות מיוחדת למשקעי עבר רגשיים וכעסים שיעלו בין הצדדים הם עלולים להתאכזב.

"יכול להיות שאפשר לתת קרדיט בעניין לאמריקנים", אומרת פרופ' קופלמן, כי הם ערים לקונפליקטים החברתיים, למשל שפלוני לא 'סובל' את אלמוני כי בעבר הוא אולי פגע בו, העליב אותו, או שסתם אופיו מעצבן, אך הם סומכים על משתתפי קבוצות העבודה והמו"מ שלא יביאו זאת לקבוצות העבודה - לא משקעי עבר, לא ענייני משפחה, לא כעסים אישיים או 'חשבונות' - כי זה לא מקצועי.

"לכאורה, שיחות עבודה האמריקניות לעולם לא יגלשו לרמה האישית, למרות שאנו יודעים על-פי מחקרים שקיימות גם קיימות בעיות חברתיות מתחת לפני השטח של כל קבוצת עבודה, שתמיד גולשות אל המו"מ וגוררות תוצאות שלילות לקבוצה. כך שמצד שני עלול לעלות חשד שיש כאן קצת בריחה אמריקנית מן המציאות".

במחקר השתתפו למעלה מ-400 סטודנטים ומנהלים לתואר שני בניהול בהם כ-150 אמריקנים, 80 סינים, כ-60 קוריאנים ובני עמים נוספים הנמצאים בארצות הברית ללימודים ועבודה. המטרה היתה לבדוק את יחסם ואמונתם לגבי שני סוגי הקונפליקטים שעולים בעת משא-ומתן.

קונפליקט רגשי-חברתי, כאמור מצב שבו לדוגמא שני משתתפים בקבוצת העבודה לא "סובלים" אחד את השני בגלל משקעי עבר וקונפליקט משימתיׁשבו מתגלעים פערים ענייניים הקשורים במו"מ - גבולות, כסף, תחומי אחריות, ביטחון וכו'.

מתברר שלאמריקנים יש נטייה אופטימית מאוד בהשוואה לאסיאתים למשל, לחשוב שניתן לגשר על מחלוקות אישיות בנקל ומה שחשוב בעצם זה לגשר על פערים משימתיים. בקבוצות עבודה במזרח ואף במזרח התיכון מעניקים המשתתפים משקל רב למה שמתחולל גם בפרצופם של הנוכחים עוד לפני שמגיעים ל"נקודות הליבה".

הסינים למשל יבחנו האם יש משקעי עבר ודם רע בין משתתפי המו"מ. במידה וכן הם יעשו כל מאמץ לנקות זאת בטרם יעברו לדון בנושאים המקצועיים ואם קיימת אפשרות ימנעו כלל מלעבוד אתם. האמריקנים יתעלמו מ"פרצופים" חמוצים.

קופלמן: "מכיוון שהשקפת עולמם של האסיאתים באופן כללי הוליסטית יותר, בדקנו האם האסיאתים בכלל מבחינים בין קונפליקט אישי-חברתי למשימתי. מתברר שכן. גם אמריקנים וגם מזרחיים מבחינים בשני סוגי הקונפליקטים. אבל ממצאים מובהקים הראו שבמזרח הרחוק גרסו שחשוב לפתור גם בעיות חברתיות בעוד האמריקנים לא ייחסו חשיבות למחלוקות חברתיים,רגשיים. אני מעניקה לאמריקנים נקודת זכות נוספת כי יכול להיות שבגלל הנטייה שלהם להתעלם מעניינים אישיים הם מוכנים ל'הכניס תמיד את ראשם לכל "קן צרעות", מיטה חולה" או קלחת רותחת בעוד אומות אחרות יגידו "שומר נפשו ירחק". לעומתם, הסינים ימצאו דרך מעודנת לבטא שקונפליקט מסוים לא נראה להם והם מצפים לפותרו".