הדרך למנוע בחירות חמישיות

השאלה האם ממשלת ימין יכולה להיתמך מבחוץ בידי רע"ם של מנסור עבאס יכולה להתייתר אם המתווה לפתרון התסבוכת הפוליטית, המוצע כאן לראשונה, ייושם. מול מציאות לא רגילה שמעולם לא נתקלנו בה, צריך לצאת מן הקופסה ולהציע פתרון שונה מכל מה שהכרנו.

גוש הימין ניצח, ובגדול. אבל כדי לתרגם זאת לממשלת ימין, מלא-מלא, ואפילו יציבה שתחזיק מעמד ארבע שנים, נדרשת חשיבה מחדש, הכוללת כמה ויתורים. ככל שהדבר לא ייעשה, נמשיך עם ממשלת מעבר ובנובמבר 2011, עם מרחב תמרון קצר, בהתאם לחוק יסוד: הממשלה, עשוי לעמוד בראשות הממשלה לא אחר מאשר בני גנץ, דבר שאפילו סער ובנט לא רוצים בו.

שלב א' - כלכלה ובריאות

• בנימין נתניהו ממשיך לכהן כראש הממשלה, לפחות עד אחרי יום העצמאות הקרוב או קצת אחרי. בפרק הזמן הזה יאושר תקציב למדינה, ייקבעו עקרונות מוסכמים לטיפול במשבר הקורונה ותחל ההיערכות ליישום שלב ב'.

שלב ב' - בחירת ראש הממשלה

• ימינה ותקווה חדשה מתמזגות עם הליכוד. נפתלי בנט מקבל את המקום השני וגדעון סער את השלישי.

• גוש הימין (הליכוד-ימינה-תקווה חדשה, שס, הציונות הדתית, יהדות התורה) הולך לבחירות פנימיות לבחירת מנהיג לגוש. מנהיג זה ישמש כראש הממשלה.

• הבחירות יהיו חשאיות, ולא תתקיים לגביהן משמעת סיעתית כלשהי.

• נתניהו יוכל להתמודד בבחירות אלה, אך על הליכוד יהיה להציע מלבד בנט וסער גם מועמדים ריאליים אחרים לתפקיד ובהם יולי אדלשטיין, ישראל כ"ץ, יריב לוין וניר ברקת.

• על המועמד להיבחר ברוב של לפחות 40%. על המפלגות כולן להתחייב שלא לפרוש מן הקואליציה במשך ארבע שנות קיומה של הממשלה כל עוד לא הייתה הפרה מהותית של ההסכמים הקואליציוניים.

• ככל שמנהיג הימין הנבחר יהיה ראש הממשלה נתניהו, יקבלו סער ובנט את מרות הרוב ויישבו תחתיו, ובלבד שיחוקק חוק להגבלת משך כהונת ראש הממשלה, שלא יאפשר לנתניהו לכהן מעבר לארבע שנים. כמו-כן, יכהנו בנט וסער כשרים בכירים ותהיה להם שותפות בהרכבת הממשלה (כגון, הגבלת מספר השרים וסגניהם והתנגדות להקמת משרד מסוים או שר מסוים).

• אם נתניהו לא ייבחר, יישמר לו מקום של כבוד כנשיא המדינה, כיו"ר הכנסת או אפילו כראש הממשלה החליפי מבלי שניתן יהיה להדיחו מכהונות אלה לנוכח המשפט המתנהל נגדו כל עוד לא ניתן פסק דין מרשיע בעניינו. מדובר במוצא מכובד לאדם שתרם כה רבות למדינת ישראל.

בכל ממשלה שתוקם, לא יהיו פסילות אישיות כדוגמת פסילה של בנימין נתניהו או איתמר בן-גביר, שעשוי אף להסכים לוותר על תפקיד שר בממשלה ולהסתפק בראשות ועדה כדי לאפשר את המהלך.

נהג בחוכמה נפתלי בנט, שמראש לא פסל איש. גדעון סער, שלא הצליח לסחוף אחריו את "מחנה השינוי", והצליח להיבחר רק בזכות מצביעי ליכוד שהתאכזבו מנתניהו, חייב להתגמש ולרדת מן העץ. סער הוא איש ימין אידיאולוגי ובסופו של יום, מה שצריך להנחות אותו הוא הדרך ולא הפרסונה. פגוע ככל שיהיה, מחויבותו למדינה ולערכי הימין חייבת לבוא לפני הכל. אם יחליט להישאר באופוזיציה עם לפיד, מיכאלי והורוביץ, שאין ביניהם חוט מחבר, עשויה התקווה החדשה שהציע לגווע במדבר האופוזיציוני בחוסר יכולת להשפיע. על סער לתפוס בסולם הזה בשתי ידיים ולאפשר הקמת ממשלת ימין יציבה.

ועוד מילה על ליברמן. אביגדור ליברמן הוציא עצמו מן הכלל. לא סתם אמר נתניהו שהוא שייך לגוש השמאל, וכבן ברית של יאיר לפיד אין לו בעיה לשבת תחתיו כראש ממשלה. ישראל ביתנו פוסלת לא רק את נתניהו אלא שלוש מפלגות ימין - שס, יהדות התורה והציונות הדתית. שיח השנאה שלה שלילי ומפלג, בלשון המעטה, והיא אינה ראויה להיות חלק מכל קואליציה של קידום הפיוס והאחדות בעם. התייבשות בספסלי האופוזיציה לשנים הקרובות תועיל מאוד למדינה.