מזימה יהודית עמדה מאחורי הרצח של שישה בני אדם במכוני עיסוי בג'ורג'יה לפני שבועיים – נטען בפודקסט המופיע בשירות זה של גוגל, האפליקציה שהוציאה ענקית הטכנולוגיה ב-2018 ומותקנת הן באנדרואיד והן במכשירים של אפל. פייסבוק וטוויטר נקטו חודשים האחרונים מספר צעדים כדי להיאבק בדברי שטנה והסתה, דיסאינפורמציה ועידוד לאלימות, וכך נותרו הפודקסטים כאחד המקומות האחרונים בהם ניתן להפיץ דברים אלו באין מפריע – מתריע ניו-יורק טיימס.

יישומון Google Podcasts זכה עד כה ל-19 מיליון הורדות, והוא בולט בסובלנות שלו להסתה ולתוכן קיצוני אחר. חיפוש אקראי מצא בו למעלה מ-25 פודקסטים של קבוצות גזענות לבנה וניאו-נאצים, הכוללים אוסף של השמצות ותיאוריות קונספירציה. כל הפודקסטים הללו הופיעו, מבין היישומונים המובילים, רק בזה של גוגל. הפודקסטים של גוגל הם גם אחד המקומות האחרונים בהם פועל שדר הרדיו הימני-קיצוני אלכס ג'ונס, אשר סולק מהיישומונים האחרים ב-2018 בשל תכניו הבוטים. גוגל עצמה השעתה את חשבון יוטיוב של ג'ונס, ואשתקד הפסיקה למכור את האפליקציה של ג'ונס, Infowars. אבל שידוריו של ג'ונס עודם זמינים ב-Google Podcasts.

דוברת גוגל אומרת בתגובה, כי יש להשוות את הפודקסטים למנוע החיפוש, שכן החברה איננה רוצה "להגביל את מה שאנשים יכולים למצוא". לדבריה, גוגל חוסמת תכנים רק במקרים נדירים, לרוב – על-פי דרישות החוק המקומי. הטיימס מזכיר, כי גישה זו של חיבוק ידיים מזכירה את עמדתן המקורית של רשתות כמו פייסבוק וטוויטר, אשר בשנים האחרונות נטשו אותה והחלו לסנן בצורה פעילה את התכנים בהן.

ג'סיקה פג'לד, מומחית לחוקי סייבר באוניברסיטת הרווארד, אומרת שהיא מופתעת מהגישה הנוקשה של גוגל נגד פיקוח כלשהו על הפלטפורמה שלה. היא משווה את הפודקסטים של גוגל לאלה של Parler - רשת חברתית בלתי-מפוקחת שהייתה כר פורה לטענות כוזב ולקבוצות קיצוניות לפני שהחברות הגדולות התרחקו ממנה. "גוגל יודעת היטב כיצד לפקח על תוכן אם היא רוצה", מציינת פג'לד. "עושה רושם שהם החליטו לקבל את הקהל הרוצה תוכן פוגעני יותר, במקום לרסן את התוכן הזה למען הביטחון והכבוד".

כמו רוב פלטפורמות הפודקסטים, גם Google Podcasts אינה מארחת תכנים על שרתיה, אלא מקדמת תכני RSS המתארחים אצל צדדים שלישיים. כאשר אפל אוסרת לשדר פודקסט מסוים, כמו של ג'ונס, היא מסירה את ה-RSS המדובר ממפתח התכנים שלה. כאמור, גוגל אומרת שהיא אינה מוכנה לעשות, למעט בטווח צר של מקרים נדירים, בנימוק שהפודקסטים דומים למנוע החיפוש. זה לא ממש מדויק, מציין הפוסט. הדרך בה מתאר Google Podcast את עצמו מצביעה על הבדלים משמעותיים, כולל האפשרות לשחק עם מהירות ההשמעה, ליצור רשימות השמעה ולהוריד חומר ולאחסנו.

בתחילת דרכם של הפודקסטים לא הייתה כל בקרה על תכניהם. אפל, אשר הכניסה אותם לשימוש במכשיריה עוד ב-2005, לא ייחדה אז תשומת לב של ממש לשירות זה. יוצרים רבים, ובהם קומיקאים ושדרני רדיו, ניצלו הזנחה זו כדי למצוא קהלים חדשים, כמו גם את העובדה שוועדת התקשורת הפדרלית – המפקחת על הרדיו והטלוויזיה – לא שמה לב אף היא לפלטפורמה זו. ברמה העקרונית, זו הייתה התפתחות מבורכת שאפשרה להשמיע קולות רבים ומגוונים, שלא היו נשמעים בדרך אחרת; כיום יש מיליון פודקסטים פעילים ו-80 מיליון אמריקנים מאזינים להם לפחות אחת לשבוע. אבל לא כל הקולות הללו היו ראויים. פודקסטים פרובוקטיביים רבים, כולל כאלו של קיצונים ימנים, מצויים כמעט בכל הפלטפורמות. ההחלטה לחסום את ג'ונס סימנה נכונות חדשה מצד מפעילים מובילים לפעול נגד תכנים העוברים את הגבול.

מומחים חלוקים בשאלה האם תכנים מסוכנים בפודקסטים מהווים איום משמעותי כמו אלו שברשתות החברתיות. קרי הופמן, העומדת בראש מלכ"ר המשדר פודקסטים פופולריים רבים, מציינת, כי בניגוד לאפשרות להעלות מיידית פוסטים לרשתות החברתיות – פודקסטים מצריכים עבודת הכנה ולכן החשיפה להם מוגבלת יחסית. "אם רדיו הוא כמו לדבר לתוך צינור, פודקסט הוא כמו לדבר לתוך קשית", טוענת הופמן. "אני באמת מאמינה בכך שהפתיחות של הפודקסטים היא המפתח לסיפור ההצלחה שלהם וכך יהיה בעתיד. אבל חייבים להיות גבולות".

העיתונאי החוקר מייקל היידן אינו מסכים. לדבריו, פודקסטים היו כוח מארגן רב-חשיבות מאחורי מצעד הגזענים הלבנים בשרלוטסוויל ב-2017, אשר הסתיים בהרוגה בין מפגיני הנגד וזעזע את ארה"ב. שדרנים אלו סייעו למארגנים, אשר הורחקו מן הפלטפורמות העיקריות. "לפודקסטים היה תפקיד מרכזי בהקצנה ובדרבון של התנועה הזאת", אומר היידן.