יש מקרים בהם ההיגיון כל כך ברור, עד שקשה למצוא דרכים להסביר אותו. למשל: שנאשם בעבירות שחיתות חמורות לא יכול להיות מועמד לתפקיד נשיא המדינה. ובכל זאת, יש דיבורים על כך שבנימין נתניהו יתמודד לנשיאות המדינה בעוד פחות משלושה חודשים, במטרה להחליף את ראובן ריבלין בחודש יולי. אז נכון שנתניהו מכחיש (למרות שזה לא אומר כלום) ונכון שכרגע הכל "כלאם פאדי" - דיבורים באוויר - אבל עצם העלאת האפשרות מלמדת על טירוף מערכות מוחלט.

נזכיר: נשיא המדינה הוא העומד בראשה. הוא האיש האמור להיות מעל המחלוקות הפנימיות. הוא מייצג את ישראל בעולם. הוא חותם על כל חוק. הוא חותם על כתב המינוי של כל שופט. הוא חותם על כל כתבי ההאמנה של שגרירי ישראל ומקבל את אלו של השגרירים הזרים. הוא בעל הסמכות הבלעדית להעניק חנינות, קיצורי עונשים ומחיקת רישומים פליליים. הוא מארח מלכים, נשיאים וראשי ממשלות. הוא פותח כל מושב של הכנסת. אדם הנאשם בשוחד, מרמה והפרת אמונים יכול לעשות את כל זה?!

מבחינה חוקית אין מניעה. אך כפי שנהג לומר הרב שלמה זלמן אויערבך, גדול פוסקי ההלכה בישראל בדור הקודם: בשום מקום ב"שולחן ערוך" לא כתוב שאסור להכניס חתול לארון הקודש. וכפי שאומר השופט בדימוס אליקים רובינשטיין: גם השכל הישר הוא חבר של כבוד במועדון. המחוקק לא העלה על דעתו שמישהו בכלל יתחיל לחשוב, אפילו בתור בדיחה, על בחירתו של נאשם לנשיא המדינה - על אחת כמה וכמה נאשם בעבירות שחיתות. שתיקתו היא לקונה מובהקת, לא הסדר שלילי. לאמר: הדבר לא נכתב כי איש לא חשב שזה יקרה, לא משום שמישהו חשב על כך והחליט לאפשר את זה.

יש שלושה הבדלים משמעותיים ביותר בין בחירה בנתניהו לראש הממשלה לבין בחירתו לנשיא המדינה. הראשון: הבחירה לראשות הממשלה איננה אישית אלא מפלגתית; ראו את ההתרוצצות הפוליטית בימים אלו. רק מי שיש לו 61 חברי כנסת יכול להיות ראש הממשלה. לעומת זאת, נשיא המדינה נבחר בצורה אישית וישירה. השני: בחירת ראש הממשלה היא תוצאה של הצבעה ישירה של אזרחי המדינה, בעוד בחירת הנשיא היא בידי 120 חברי הכנסת - דהיינו בחירה עקיפה, כאשר הציבור כלל לא נשאל לדעתו. השלישי: חוקי יסוד הכנסת והממשלה קובעים במפורש מגבלה על בחירת בעלי עבר פלילי, כך שניתן לומר שהשתיקה בנוגע לכתב אישום היא הסדר שלילי. בחוק יסוד נשיא המדינה אין שום מגבלה כזאת, כך שכאמור זוהי לקונה מובהקת.

בשולי הדברים, ואם כבר נגענו בחוק יסוד נשיא המדינה: בכלל לא בטוח שבחירתו של נתניהו לנשיא תפסיק את משפטו. החוק אומר: "נשיא המדינה לא יובא לדין פלילי". ניתן לטעון, כי החוק מדבר בלשון עתיד - "יובא" - דהיינו, שאם משפטו כבר החל, הוא יימשך. מאידך ניתן לטעון, כי כוונת המחוקק הייתה שהנשיא לא יעמוד לדין, וזהו. על כך אפשר להשיב: אולי, אבל השימוש בלשון עתיד מלמד שהמחוקק לא חשב לרגע שייבחר לנשיא מי שכבר עומד לדין בהווה. אבל זה בסוגריים.

נחזור לעיקר. תחשבו על הביזיון שבבחירת נאשם בשוחד, מרמה והפרת אמונים לנשיא המדינה. תחשבו על כך שכל פעם שנשיא מדינת ישראל יבקר בחו"ל או יקבל אורח רם מעלה, התקשורת תזכיר שהוא מואשם בעבירות שחיתות. תחשבו על כך שעצם הבחירה תהיה רק כדי להפוך את משכן נשיאי ישראל לעיר מקלט מפני העמדה לדין. תחשבו על כך שחוק השבות מאפשר למנוע עלייה של יהודי המעורב בפלילים, אבל במקביל נאשם בשחיתות הוא הדייר במשכן הנשיא.

מעבר לכך, יש כאן טמטום מוחלט מבחינה מעשית. כאשר החלה החקירה נגד משה קצב, הוא נאלץ לצאת לנבצרות - תחילה מהשבעת השופטים ולאחר מכן מכל תפקידיו. נתניהו לא יוכל, כנאשם מושעה, לחתום על מינוי שופטים ולהשביע אותם, וקרוב לוודאי שיימנע ממנו גם להעניק חנינות. כלומר: מלכתחילה הוא יהיה נשיא חלקי בלבד. מישהו מכם היה בוחר לתפקיד כלשהו אדם שידוע שאינו יכול למלאו בשלמות? ואגב, מישהו מכם היה בוחר לתפקיד כלשהו נאשם בשחיתות?

למרות כל פרשיות השחיתות המציפות אותנו בשנים האחרונות, ניתן לומר בפה מלא שבישראל יש שחיתות אך היא איננה מדינה מושחתת, כי רשויות האכיפה ובתי המשפט פועלים נגד המושחתים. אם מישהו יציע ברצינות את מועמדותו של בנימין נתניהו לנשיא המדינה, ועל אחת כמה וכמה אם הוא ייבחר, ייחצה הקו האדום. ישראל תהפוך למדינה מושחתת.