סכנה לישראל מהסכם סין <br>

בעוד אנו מתמודדים עם סכנות מקומיות, כמו ארגוני המחבלים בלבנון, סוריה ורצועת עזה, הנה ענן שחור גדול עלה בשמינו: הסכם שיתוף הפעולה הכלכלי והצבאי בין סין, מעצמה עולמית, לבין אירן, מעצמה אזורית ואויבת. ענין ההסכם הופיע בחדשות כעוד ידיעה גרידא מבלי שהושם דגש על השינוי לרעה במצבנו הביטחוני שהסכם רע ומזיק זה מביא לנו בכנפיו. לא למותר לציין כי כרגע שלוש מעצמות נאבקות על השליטה וההתעצמות בתבל:

ארה"ב של אמריקה נתונה בהתכנסות פנימה ובצמצום כוחותיה והשפעותיה ברחבי תבל. ארה"ב מקיזה זה שנים דם במלחמותיה השונות בעולם. מלחמת קוריאה למעשה הייתה מלחמה אמריקנית, אף שבאופן רשמי הייתה זו מלחמת האו"ם. כתוצאה נוצרה המדינה המסוכנת של קוריאה הצפונית המחזיקה בנשק גרעיני ומהווה סיכון עולמי בכלל ומטרד קשה לארה"ב. לאחר מכן הסתבכה ארה"ב והפסידה במלחמת ויטנאם שאת פצעיה היא מלקקת עד היום, ובתי החולים שלה עדיין מלאים בנכים מאותה מלחמה וחיילים משוחררים אחרים הם מרכיב מרכזי בין חסרי-הבית הסובלים במדינת ענק זו.

מאוחר יותר הסתבכה ארה"ב באפגניסטן ושוב הקיזה דם וְעוֹדָהּ מחפשת דרך מכובדת לסגת משם בהסכם כלשהו עם הטאליבן. מצב ארה"ב בעירק דומה מאד: היא ניהלה את מלחמת המפרץ שלא הביאה להכרעה סופית ואז נאלצה לכבוש את עירק, ובשל טעויות קשות, כמו פירוק הצבא העירקי שהפך לכנופיות קנאיות, במקום להחליף את מפקדי הצבא ולהעזר בו לשליטה, נקלעה גם שם למלחמת גרילה שאינה מסתיימת.

ארה"ב שינתה את מדיניותה כלפי מצרים, בשל מהפכת א-סיסי, נטשה את סוריה ואת המורדים באסד בהם תמכה, כולל הכורדים, לגורלם המר ולטבח הן מצד אויבתם טורקיה והן להפצצות חיל-האוויר הרוסי בשירות אסד. עמדותיה כלפי סין וכן מול טורקיה הפכפכות, ולפחות כך היה בימי הנשיא טראמפ. למעשה ארה"ב נטשה פחות או יותר את המזרח התיכון. הנשיא ביידן גם שינה את יחס ארצו כלפי סעודיה, הסובלת מהתקפות החות'ים בתימן בעידודה של אירן.

רווח כפול ומשולש

רוסיה נחלצה בשן ועין ממלחמתה באפגניסטן, הקיזה דם רב בצ'צ'ניה, מתעללת צבאית, פוליטית וכלכלית באוקראינה, בג'ורג'יה ובארמניה. רוסיה כיום שולטת למעשה בסוריה ואסד הוא שליט בובה בידיה. אומנם צבאה חָזָק אך כלכלתה סובלת מבעיות קשות של ריכוז יֶתֶר כושל, שחיתות קשה, אוליגרכיה ומאפיה הפועלות זו לצד זו.

כיום סין היא הכח העולה. היא השכילה לפתוח את כלכלתה ליוזמה פרטית ועתה הכלכלה משגשגת. היא מדכאת זכויות אדם, מחזיקה במחנות ריכוז כל מי שנראים לה מתנגדי משטר, משמידה מיעוטים, כמו הקהילה המוסלמית ואת העם הטיבטי ובכח הזרוע מבטלת את הזכויות הדמוקרטיות שהתחייבה להותיר בהונג קונג. היא מרחיבה את גבולותיה הימיים בהשתלטות על איים מרוחקים בים ומהווה סכנה מתמדת לטייואן. במקביל היא מחזקת את מעמדה במדינות אפריקה על-ידי השקעת משאבים אדירים. אכן אין לה בארות נפט והיא זקוקה לאנרגיה רבה בשל גידולה והתפתחותה המהירות. נראה שהצורך בהבטחת אספקת נפט סדירה היא הסיבה העיקרית להסכמיה עם אירן, שסובלת מאוד מהסנקציות האמריקניות וּמִקּוֹשִׁי למכור נפט. הסנקציות, דומה שהן צפויות להחלש בידי ביידן, וכך סין נהנית מנפט זול ובו בזמן היא נועצת אצבע בעיני ארה"ב והרווח שלה בהסכם כפול ומשולש.

ומה עם ישראל? ישראל אִפְשְׁרָה לסין חדירה עמוקה מאוד למשק הישראלי. עשרות אלפי סינים עובדים בישראל בתחומים מגוונים. סין חפרה את מנהרות הכרמל; את מנהרות הרכבת לירושלים וחופרת את הרכבת התחתית בתל אביב וגוש-דן. סין רכשה את "תנובה" ועסקים נוספים והיא מעורבת עמוקות בכל המתרחש בישראל. ההסכם בין סין ואירן כולל גם חלקים צבאיים, לרבות אימון משותף של שני הצבאות וחיזוק קשרי המודיעין. הקשר הזה מסוכן לנו מאד. סין יודעת ומכירה את כל נקודות התורפה בארץ, מחזיקה בידע הנדסי עצום ורב, היא שולטת בחלק ניכר של הכלכלה פה, ויש להניח שבמסגרת "האהבה החדשה" הפורחת בין סין לאירן כל המידע הזה יפתח בפני אויבינו.

אמנם אירן מצויה ביחסים טובים הן עם פקיסטן והן עם קוריאה הצפונית, שתיהן בעלות נשק גרעיני, ויש להניח שאירן שאבה מהן ידע רב ואולי גם נעזרה ברכישת חומרים רדיואקטיביים, אלא שעתה היא מחזקת קשריה עם סין, מעצמה עולמית גם בתחום הגרעין. טוב לא יצמח לנו מהסכם זה. כאן ראוי לציין שארה"ב, ידידתנו הגדולה והיחידה למעשה, אינה רואה בעיין טובה את יחסינו הטובים לכאורה עם סין, שנועצת פה רגל ועוד רגל. באה העת לעצור לרגע, לחשוב ולבדוק את מעשינו וקשרינו ולזכור כי עתה סין היא ידידת אויבתנו הגדולה והקשה מכולן. "ידידו של אוֹיְבִי גם הוא אויבי".

נחמד שראש ממשלתנו [אלוהים, עד מתי?!] הביא לנו שלום עם מדינות שמעולם לא היו עמנו במצב מלחמה, ודווקא עם מדינות שלחמו בנו ועמן אכן עשינו שלום, הוא גורם להרחקתן, ובראש וראשונה ליריבויות חוזרות ונשנות עם ירדן, שלה גבול ארוך ביותר ומשותף עמנו. גם השלום הקר עם מצרים נותר בתריסר שנות שלטונו קר מאד. עתה, משעלו הדמוקרטים לשלטון בארה"ב גם יחסיה עם ישראל התקררו לא מעט רק בשל מדיניותו של נתניהו. מי יתן וחילוף שלטון פה יתקן את יחסי החוץ של ישראל.