סעיף 128 לחוק סדר הדין הפלילי קובע: "נאשם שהוזמן לתחילת המשפט ולא התייצב, מותר לדונו לא בפניו... אם ביקש שמשפטו יתנהל שלא בפניו והוא מיוצג בו על-ידי סניגור, ובית המשפט סבור שלא יהיה בשפיטתו שלא בפניו משום עיוות דין לנאשם, אולם רשאי בית המשפט, בכל שלב של המשפט, לצוות על התייצבות הנאשם". לאמר: זכותו של הנאשם להתייצב פנים אל פנים מול מאשימיו והעדים נגדו, אך בית המשפט יכול לפטור אותו לבקשתו מחובה זו בתנאים הקבועים בחוק. הנאשם יכול לוותר על זכות זו, אם בית המשפט מסכים לכך.

רוב הנאשמים אינם מבקשים וממילא אינם מקבלים פטור כזה, אבל בהחלט יש תקדימים להענקתו. הרלוונטי ביותר לענייננו: אהוד אולמרט בתיק הולילנד. הוא לא נכח ברוב הדיונים, באישורו של השופט דוד רוזן ובלא התנגדות של הפרקליטות. אז נכון שלא כל העדים נגעו אליו - היו שם נאשמים נוספים בקבלת שוחד - אך למיטב זכרונו של הח"מ, אולמרט גם לא נכח בכל הישיבות בהן העדויות התייחסו במישרין אליו. ונא לזכור, שאולמרט כבר לא היה אז ראש הממשלה, כך שסדר יומו מן הסתם לא היה עמוס כמו של בנימין נתניהו והנושאים שעל שולחנו לא היו הרי גורל כמו אלו שאיתם מתמודד נתניהו.

אז למה אותה פרקליטות עצמה (מיסוי וכלכלה) ואותה תובעת עצמה (ליאת בן-ארי) מתעקשות שנתניהו יהיה נוכח לכל הפחות בנאום הפתיחה של בן-ארי? ומדוע הין אינן מסכימות (אך גם אינן מתנגדות בפה מלא) להעניק לו פטור מעדותו של ישועה? מה ההבדל בין ראש ממשלה לשעבר המואשם בקבלת שוחד לבין ראש ממשלה מכהן המואשם בקבלת שוחד? אולי זה בדיוק ההבדל, אבל במהופך ממה שאומר ההיגיון שלנו. אולי יש בפרקליטות מי שרוצה לגרור בכוח את נתניהו לאולם, כדי ליצור לו תדמית של מורשע וכדי להוביל אותו למצב של נבצרות.

סניגוריו של נתניהו ביקשו לפטור אותו מנוכחות בעדותו של ישועה - הצפויה להימשך לכל הפחות חמישה-שישה שבועות - בנימוק שלא היה ביניהם שום קשר ישיר, ואין צורך שישועה יזהה את נתניהו באולם. הם מצטטים את בית המשפט העליון, אשר קבע עוד בשנת 1995: "בהעדר אינדיקציה ברורה לכך שלמרות בקשתו של נאשם שלא להיות נוכח במשפט תפגע ההיעדרות בהגנתו, על בית המשפט לקבל את הבקשה".

הפרקליטות בתשובתה אומרת שיש להבדיל בין נאום הפתיחה של בן-ארי לבין עדותו של ישועה. לדבריה, יש טעם ממשי בנוכחותו של נתניהו בראשון, "הן בהיבט של משמע הדברים על-ידי הנאשם באופן בלתי אמצעי, והן בהיבט של מראית פני הצדק". גם היא מצטטת פסיקה, לפיה יש חשיבות בנוכחות הנאשם לשם התרשמות השופטים מאישיותו ותגובותיו, לשם יעילות הדיון ולשם "מראית פני הצדק ואמון הציבור בהליך הפלילי". לגבי עדותו של ישועה אומרת בן-ארי, כי יש שיקולים נוגדים: נתניהו אכן מיוצג ואין תועלת בנוכחותו האישית; הוא מואשם בעבירות חמורות והיעדרותו עלולה לגרום לניתוק בינו לבין משפטו.

"לנוכחות הנאשם במשפטו יש ערך ציבורי וכן יש משמעות גם מבחינת האינטרס הציבורי בדבר קיום דיון משפטי הוגן, שמירה על מראית פני הצדק ואמון הציבור", מוסיפה בן-ארי. לכן, בנוגע לעדותו של ישועה - היא מותירה את ההחלטה לשיקול דעתו של בית המשפט. אבל יש כוכבית: היא שומרת על זכותה לבקש את התייצבותו של נתניהו "ככל שייווצר צורך במהלך עדותו של ישועה" והיא "תשוב ותשקול את עמדתה ככל שיוגשו בקשות נוספות לגבי עדים נוספים". בעברית פשוטה: אנחנו נחליט מתי לדעתנו נתניהו צריך להתייצב, גם אם המשמעות תהיה להקפיץ אותו (ואת כל מערך האבטחה) מהיום למחר; וייתכן שנתנגד בצורה גורפת אם יבקש להיעדר מישיבות נוספות.

בן-ארי אינה מתמודדת עם השאלה המתבקשת - מדוע לאולמרט הסכמת לתת פטור (בן-ארי הייתה תחילה ראש צוות התביעה ולאחר מכן פיקחה עליו כפרקליטת מיסוי וכלכלה). היא גם מתעלמת לחלוטין מן ההיבטים הביטחוניים הסבוכים הכרוכים בהגעתו של נתניהו ומן השיבוש הקשה שהם גורמים לעבודתו של כל בית המשפט המחוזי בירושלים. בן-ארי החליטה שיש "ערך ציבורי", כחלק מהתפיסה של הפרקליטות את עצמה כממונה על הציבוריות במדינת ישראל. ואולי "מראית פני הצדק ואמון הציבור" יקבלו שירות טוב יותר אם היחס לנתניהו יהיה כמו לכל נאשם שמבקש פטור?

חוץ מזה, מדוע לדעת בן-ארי נתניהו צריך לשמוע את נאום הפתיחה שלה? ככלל, נאום פתיחה נועד לצרכים משפטיים: להסביר לבית המשפט מהן הטענות ולשרטט מפת דרכים של הראיות. אבל נראה שבן-ארי מתכננת הרבה יותר מזה, כפי שניתן היה ללמוד מהצעתו של אביחי מנדלבליט - כבר לפני חודשיים - להאזין לנאום שלה. נראה שהיא מתכוונת לדבר במילים חריפות על חומרת העבירות המיוחסות לנתניהו וליתר הנאשמים, ואולי גם לענות על המתקפות נגד המשטרה והפרקליטות ולעבור להתקפת נגד. אם נאום הפתיחה הוא משפטי בלבד, לנתניהו אין מה לתרום. אבל אם זה יהיה נאום של יחסי ציבור, בן-ארי רוצה שנתניהו יחטוף את המהלומות באופן ישיר.

המטריד ביותר הוא הרמז הברור לפיו הפרקליטות תתעקש שנתניהו יגיע לפחות לחלק ניכר מדיוני ההוכחות. הללו אמורים להתקיים שלושה ימים בשבוע, בשעות 15:00-09:00. מדובר על 18 שעות עבודה בשבוע של ראש ממשלת ישראל, התפקיד הקשה ביותר בעולם. אם נתניהו ייאלץ לשבת 18 שעות מדי שבוע בבית המשפט, תהיה קצרה מאוד הדרך לעתירות לבג"ץ בהן ייטען - ובמידה רבה של צדק - שבמצב זה עליו לצאת לנבצרות, שכן אין הוא יכול להקדיש את כל זמנו ומרצו לענייני המדינה. אלא שזו תהיה נבצרות שתיכפה עליו בידי מי שהגיש את כתב האישום נגדו.

מנדלבליט אמר בשעתו, כי עצם הגשת כתב האישום אינה מובילה לנבצרות של נתניהו. אבל מה תהיה עמדתו, אם וכאשר ייכפה על נתניהו להיות שעות רבות באולם? ונזכיר, שמנדלבליט כלל אינו נרתע מניגוד העניינים הקשה בו הוא מצוי: גם מי שחתום על כתב האישום נגד נתניהו, וגם מי שמביע עמדה בנוגע לנבצרותו ומימון הגנתו. נתניהו ותומכיו כבר מאשימים את מנדלבליט והפרקליטות במזימה פוליטית להפילו; זוהי טענה חסרת יסוד, אבל התעקשות של הפרקליטות על נוכחותו בשלב ההוכחות עלולה לחזק אותה ואולי אפילו לבסס אותה. אם "מראית פני הצדק" ו"אמון הציבור" באמת חשובים לפרקליטות - היא חייבת להסכים להיעדרותו של נתניהו. אם היא עושה את ההפך, ברור שגם התוצאה תהיה הפוכה.