כדי לרמות לא נוסעים עד רמות

בימים של התמודדות עם מגיפת הקורונה, הגובה ברחבי העולם חיי רבבות בני אדם וקיימת אי-ודאות בהדברת הסכנה האורבת לחיינו, יש משמעות מיוחדת לפרשות השבוע שלנו, "תזריע" ו"מצורע". שתי הפרשות מתמקדות בנושא כה חשוב - שמירה על היגיינה. שמירה על היגיינת הגוף נתפסת בפרשות אלו כתשובה נאותה למניעת מגיפות העלולות לאיים על הקיום האנושי.

במציאות האנושית המגוונת מהווה שאלת הכותרת נושא אישי, משפחתי, קבוצתי או אף נרחב מזה, המטריד רבים וטובים. במהלך חייהם של בני-אדם נוצרת השאלה מדי פעם, אך לעתים לא נדירות, אם באופן אשר מותירים את רישומם לזמן ארוך, כ"שריטה" או אף חמור מכך. לא תמיד מפיג ומשכיח מרחק הזמן את השלכותיה של פגיעה מצד הזולת, וגם אם יקהה רושם הפגיעה עם הזמן - הוא עלול להתעורר מחדש, אפילו כעבור שנים רבות.

נכון שבפוליטיקה, כלשון הקלישאה המפורסמת, הכל אפשרי. אולם דומה שרק בתיאטרון האבסורד של ישראל, ובפרלמנט הישראלי שהפך לתוכנית הריאליטי הגדולה במדינה ולהצגה הכי טובה בעיר, אנו עדים לתרחישים מוזרים שכמותם הפוליטיקה טרם ידעה מעולם ואפילו זקני הפוליטיקאים המשופשפים והמיומנים ושועלי המדינאים הוותיקים לא זוכרים כאלה בדברי הימים של ארצנו הקטנטונת ובהיסטוריה הפוליטית של הדמוקרטיה המערבית.